maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

ברוח הזמן: האופנה של שנות ה-60

האופנה בשנות ה-60 לא הייתה דומה לשום אופנה בעשור אחר. היא הושפעה ממגמות פוליטיות וחברתיות, כמו גם חיזקה את המסר שלהן. בזכות האופנה של שנות ה-60, נשים מסוגלות היום ללבוש כל דבר! מחצאיות מעל הברך ועד מגפיים בגובה הברך. משמלות המטשטשות את קו המותניים, דרך הדפסי נמר ועד גרביונים מקושקשים. אולי זה נראה לנו מובן מאליו, אך עד שנות ה-60, כל פריטי הלבוש הללו היו בגדר טאבו. לפניכם את 10 המגמות שהרעידו בזמנו את עולם האופנה והגדירו את הסגנון של היום...
 

חצאיות מיני

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: חצאית מיני מאופיינת במכפלת קצרה מספר ס"מ מעל הברך (או קצרה יותר, אם יש לך אומץ...)

ההמצאה: חצאית מיני הוצגה לראשונה לקהל הרחב בשנת 1964 על ידי מעצב צרפתי בשם André Courrèges. הרעיון של חצאית מעל קו הברך נחשב למהפכני באותה התקופה ולקח לו הרבה זמן לחלחל לחנויות ולתודעה.

הייתה זו מעצבת בריטית בשם מרי קוואנט שנתנה לחצאיות הקצרות שם חדש (על שם המכונית הבריטית האהובה עליה "מיני") והעניקה להן את השיווק הנכון שהפך במהרה לחלק מהמיינסטרים. במקום להראות את החצאית לקונים מיושנים, מרי הלכה למקומות בהן הטרנד התרבותי של ההיפסטרים צמח, מקום בו גברים ונשים דחפו את גבולות האופנה ואפשרו לעצמם ביטוי עצמי מירבי. החל משנת 1966, כל בחורה יפה שצעדה בקינג רוד (אחת ממחוזות האופנה המפורסמים בלונדון), הראתה עד כמה סקסי העור המכסה את הברך שלה.

גם André Courrèges וגם מרי קוואנט ביקשו לנכס לעצמם את התהילה בהמצאת המיני, אחרים טענו שדווקא ג'ון בייטס הקדים וחשב על הרעיון. בייטס היה המעצב הראשי של סדרת ריגול בריטית בשם "הנוקמים", מופע שבו הבלש הגברי היה מוקף בעוזרות סקסיות שלבשו חצאיות קצרצרות. נכון להיום, נהוג לומר שגם יתכן שגם André Courrèges וגם ג'ון בייטס חזו את העתיד, אבל מרי קוואנט היא זו שהכניסה את חצאית המיני לשוק.

ההשפעה: קרוב לוודאי שכל בחורה שקוראת את הטקסט הזה עכשיו מחזיקה בארון הבגדים לפחות חצאית מיני אחת. בין אם היא סולידית או פאנקית, חצאית המיני השפיעה על עליית המכפלת בכל האופנה. ללא לידת המיני, לא היו מכנסונים קצרים, חצאיות בית ספר, שמלות בייבי-דול או ג'ינסים חתוכים. אולי מדובר בפיסה קטנה של אופנה, אבל חצאית המיני נחשבת להרעיון הגדול ביותר של אותה התקופה.

 

הדפסי נמר

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: מעילי פרווה עם הדפסים של בעלי חיים, כשהנפוץ ביותר הוא הדפס מנומר.  העיצובים מיוצרים בשתי גרסאות אפשריות - שימוש בפרווה אמיתית או הדפס סינטטי ובאים לידי ביטוי במגוון פריטים כמו מעילים, חולצות, כובעים, שמלות ועוד...

ההמצאה: הטרנד נולד בארון של אחת מסמלי האופנה של כל הזמנים ו"הגברת הראשונה" המפורסמת ביותר של שנות ה-60: ז'קלין אונסיס קנדי. במשך כהונתה כגברת הראשונה של הבית הלבן ומלכת האופנה האמריקאית, שכרה ג'קי מעצב בשם אולג קאסיני. האחריות שלו הייתה להציע ולעצב עבורה תלבושות שירצו גם את טעמה האישי וגם את הציבור האמריקני. מרגע שנכנסה לבית הלבן בשנת 1961, הלוק שלה הפך לטרנד נחשק עבור כל אישה אמריקאית. העיצוב של מעיל הנמר תפס תאוצה מהר ועד שנות ה-70, נמרים נמצאו בסכנת הכחדה, לכן נכנסו לשימוש הדפסים סינטטים.

ההשפעה: לבישת סוגים שונים של פרווה חיה כדי להתחמם לא היה דבר חדש בשנות ה-60, הרעיון המהפכני היה שימוש בהדפסים. כיום, לא רק הדפסי נמר נפוצים אלא גם הדפסי זברה, ג'ירפה, פרה וצי'טה. השימוש בהדפסים לא רק נפוץ במעילים, אלא גם במגוון פריטים במלתחה.

מאז שג'קי לבשה את המעיל הראשון שעוצב עבורה על ידי קאסיני בשנת 1961, הדפסי חיות הפכו לעניין קלאסי בסגנון של כל אישה. נהוג לומר שאם אישה רוצה להרגיש מתוחכמת, שתלבש שחור, ואם היא רוצה להרגיש נועזת, שתלך על נמר!

 

מכנסיים בגזרת פעמון

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: Bell bottoms - גזרת פעמון, מאופיינים בחלק עליון צמוד ובחלק תחתון דמוי פעמון המתרחב מאזור הברך ועד הקרסול. באותה קטגוריה נכללים גם מכנסי בלון שמתרחבים כבר בירך ומתנפחים עד הקרסול.

ההמצאה: כשאנחנו חושבים על האופנה ההיפית, הדבר הראשון שעולה לראשנו הוא מכנסי הפדלפון או הפעמון. ההשראה לקוחה מסגנון הלבוש של מלחים בריטיים סביב 1800. הם התחילו ברחוב ההיפי בשנות ה-60 וחלחלו אל תרבות המיינסטרים. כחלק מהתרבות המרדנית בשנות ה-60, רוב ההיפים קנו את המכנסיים שלהם בחנויות יד שניה או בחנויות צדקה. לעיתים קרובות הם לבשו בגדי צבא או חיל הים.

לעובדה שנשים החלו ללבוש מכנסיים בשנות ה-60 הייתה השפעה חשובה על מידת ההצלחה של מכנסי הפעמון, מה גם שהסגנון הרופף היה דומה במידת מה לשמלה.

מותגי האופנה שתמיד חיפשו השראה טרייה, אימצו את הרעיון של התרבות ההיפית המרדנית והכניסו את המכנסיים המתנפנפות לאופנה.

ההשפעה: הרעיון של מכנס מתרחב לא היה חדש; לאורך ההיסטוריה של האופנה מכנסיים מסוג זה הופיעו לסירוגין, אבל ההפתעה הגדולה ביותר הייתה כמובן בשנות ה-60, כיוון שעד אז נראה שהם נלבשו תמיד על ידי גברים ואילו נשים הורשו ללבוש מכנסיים רק במסגרות רשמיות. אחרי המהפכה האופנתית של שנות ה-60, כבר לא היה ספק שמכנסיים הן פריט לבוש של גברים ונשים כאחד.

 

מגפיים בגובה הברך

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: מגפיים בגובה הברך או בגובה הירך עם עקבים גבוהים, עשויים מעור סינטטי או ויניל.

ההמצאה: לפני שנות ה-60, מגפיים שעברו את הקרסול ננעלו רק למטרות תועלתניות. כך למשל, בשנות ה-20 נשים נהגו לנעול אותן כדי ששולי שמלותיהן לא יתלכלכו בעפר, בוץ או זוהמה של הרחוב. סגנון ההנעלה יצא מהאופנה בערך באותו הזמן שניקוי רחוב הפך נפוץ ותשתית התחבורה השתפרה. שוב, לא היו גברים ונשים שצעדו ברחוב מלוכלכים, כך שהצורך התועלתני נמוג וכך גם הפופולאריות של המגף.

בשנות ה-60 המגף חזר לאופנה ובגדול! מפונקציה שימושית הוא הפך לפונקציה אופנתית, וזאת הודות להשפעה של המעצבת בת' לוין שעיצבה את המגף בהתאם לקו המתאר הסקסי של הרגל, על ידי חיתוך הבד והצרתו לפי מידותיה הטבעיות של רגל האישה. אך בת' אינה יכולה לקבל קרדיט בתור הממציאה האמיתית של מגפי האופנה, היה זה המעצב האגדי, איב סאן לורן, שמיקם בשנת 1963 את מגפי הברך בחזית האופנה של העשור.

These Boots Are Made for Walkin (מגפיים אלה נועדו להליכה) הלהיט של הזמרת ננסי סינטרה, גם כן סייע להטמיע את הפריט החדש בתודעה. הזמרת נעלה זוג של בת' לוין בקליפ המפורסם שלה, כך שברגע שהתמונות שוחררו לאוויר העולם, התחיל השיגעון. דבר נוסף שסייע להפוך את מגפי הברך לסיפור הצלחה היה חצאיות המיני של מרי קוואנט. כאשר הן הפכו לפופולאריות, פתאום נוצרה סיבה לנעול את מגפי הברך - הצורך בכיסוי הרגל להגנה וחום.

הודות לפיתוח טכנולוגיית הבד הסינטטי בשנות ה-50, עור סינטטי (חומרי פלסטיק וויניל) הפכו בשנות ה-60 לאלטרנטיבה פופולארית וזולה. היה זה בשנת 1967, בצמוד לתנופת מגמת חצאיות המיני, שמגפי הויניל הפכו להצהרה אופנתית רשמית לאור העובדה שננעלו על ידי אייקונית האופנה בריג'יט בארדו.

ההשפעה: כשננסי סינטרה שרה את השיר, אף אחד לא ממש ידע למה היא מתכוונת, אבל מהר מאוד נוכחנו לגלות שמשימוש פונקצינואלי גרידא הפכו המגפיים לפריט אופנתי גרידא, והיום הם ממלאים את שתי הפונקציות במגוון סגנונות - מגפי רכיבה, ערדליים, מגפי בוקרים...

 

היקף מותניים גבוה

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: היקף מותניים גבוה נחשב לסגנון לבוש שמייצב את גובה המותניים קצת מתחת לחזה ולא בקו המותניים האמיתי. סגנון זה מדגיש את האורך של הגוף ומעניק מראה רזה יותר.

ההמצאה: מגמת המותניים הגבוהות נקראת באנגלית The empire waistline כיוון שהיא הולכת אחורה לתקופת האימפריה הצרפתית הראשונה, במהלך המאה ה-19.
בעוד שהמילה אימפריה היא בהשראת צרפת, הרי שהמילה מותניים נוצרה על ידי הגברת המלכותית של אותה התקופה - אמה (ליידי) המילטון, שאפשר לזקוף לזכותה את העיצוב הראשון.

לידיי המליטון עיצבה שמלות בגזרה הגבוהה ששימשו דוגמניות שהיוו לה מוזה אמנותית. תהילת הדוגמניות אומנם השפיעה על האופנה של המאה ה-19, אך עדיין נהוג לייחס אותה כהמצאה של שנות ה-60. מדוע? בעיקר בגלל שהעיצוב היה ייצוג אנטי קונפורמיסטי לאופן בו נשים התלבשו עד היום, מה שתאם לרוח התקופה המרדנית. אם עד שנות ה-50 נשים נהגו להתלבש עם מחוכים ושמלות מתנפחות המדגישות את היקף המותניים דווקא, העיצובים של שנות ה-60 הפכו את הגזרה הגבוהה לעיצוב יומיומי. רק בשנות ה-70 היקף המותניים הגבוה תופס תאוצה גם בעיצוב שמלות יומיומיות.

ההשפעה: היום, הגזרה הגבוהה היא הבחירה של כל בחורה שמרגישה מעט מלאה או נמוכה. מה שמוזר הוא שדווקא מחשבות שליליות של תיעוב עצמי לא היו ההשראה מאחורי עיצוב גזרת המותניים. הרעיון המקורי לא נבע מרצון לשטשט את גוף האישה אלא לחדש ולהפתיע עבורו. היום, גזרה גבוהה חזרה לאופנה ונחשבת לאחת הגזרות המחמיאות ביותר.

 

שמלות ללא מותניים

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: שמלה ללא מותניים בצורת טרפז או אוהל היא שמלה משוחררת שיושבת על הגוף בגיזרת A. רחבה ומתנפנפת עד לקו הברכיים.

ההמצאה: הסגנון המהפכני של שנות ה-60 הפך את מגמת המותניים לפופולארית - מצד אחד, גזרה גבוהה ומצד שני, גזרה ללא גזרה. המגמה האחרונה זכתה לתהילה במהלך שנות ה-60 עם שמלות האוהל או הטרפז שהיו דומות לצורות משולשים.

הפופולאריות של עיצובים נטולי גיזרת מותניים, נחשבו אז למהפכניים כי הם נכשלו להדגיש את גוף האישה - משהו שלא היה מקובל כל כך באותה המאה. אך עד מהרה, הגזרה הפכה אמצעי להלבשה גיאומטרית, כלומר לפי צורות.

ההשפעה: בעוד חצאיות מיני הניחו תשתית עבור כל מה שנחשב קצר יותר מקצר, שמלות אוהל הניחו תשתית לשמלות הבייבי-דול ולאופנה של שנות ה-90. שמלות הבייבי-דול היו כמו חצאיות מיני, בשילוב המגמה של שמלות ללא מותניים. שילוב שתי המגמות הפך ללהיט - גם שמלות קצרצרות וגם מתנפנפות ללא צורת מותניים. עד היום ניתן לראות פריטי לבוש המעוצבים בצורה כזו.

 

ז'קט טוקסידו לנשים

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: ז'קט טוקסידו לנשים שהוצג בתור Le Smoking Jacket על ידי איב סן לורן בשנת 1966, היה חלק מחליפת מכנסיים מחויטת, שהעניק לדמות הנשית ערך מוסף ונועד להשתלב במלתחה שלה בין שמלה לחצאית.

ההמצאה: כאמור, היה זה איב סן לורן שלקח את פיסת הלבוש שהייתה נהוגה בקרב גברים בלבד והפך אותה לסגנון האנדרוגיני של היום. הרעיון התחיל בשנות ה-20 אבל רק בשנות ה-60 יושם. החידוש היה במכירת פיסת לבוש גברית בחנויות של נשים. דבר שטלטל את עולם האופנה והחברה המערבית.

ההשפעה: ההצהרה הייתה פשוטה: אישה לא צריכה ללבוש שמלות כדי להרגיש נשית, היא יכולה ללבוש את הבלייזר של חבר שלה ועדיין להרגיש סקסית. אין ספק שהצהרה זו נכונה גם בעיצובים של היום...

 

 

חליפות מכנסיים

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: השיוך של מכנסיים ובלייזר נלקח מחליפות גברים מחויטות, אך נועד לנשים. הוא התבסס על ז'קט הטוקסידו אך הציע הופעה שלמה לשימוש יומיומי או רשמי כאחד.

ההמצאה: הרעיון כאמור הומצא על ידי איב סן לורן בשנות ה-60. הרעיון היה כל כך מהפכני שנחשב לשנוי במחלוקת ויש יאמרו שעד היום הדעות חלוקות. מספרים על נשים שלא הורשו להיכנס למסעדות כאשר לבשו חליפות מכנסיים.

בעוד שהרעיון החלוצי היה של André Courrèges בשנת 1961, היה זה איב סן לורן שמימש אותו  בשנת 1966 כשהציג את המקטורן. שחקניות ואייקון אופנה כמו קתרין הפבורן, לבשו חליפת מכנסיים בלי התנצלות ובכך סללו את הדרך עבור דמוקרטיזציה של האופנה בין גברים ונשים.

ההשפעה: השאלה האם אישה צריכה ללבוש מכנסיים הפכה לסוגיה פוליטית עמוקה. בשנות ה-90 הסנאט האמריקאי סופסוף התיר לנשים של סנטורים ללבוש חליפות מכנסיים עבור פגישות קונגרס. עד היום, ישנם מוסדות שמרניים כמו בנקים ומשרדי ממשלה שעדיין לא רואים בעין יפה חליפות מכנסיים עבור נשים. יחד עם זאת, העיצובים של השנים האחרונות שכללו את העיצוב הסולידי לעיצובי פסים והדפסים, בשביל לחזק אמירה נשית שלא תיכנע.

זה מוזר לחשוב שעד לא מזמן מכנסיים היו טאבו במקומות עבודה ונשים הופלו לרעה כאשר נתבקשו להסתיר את העובדה שיש להן רגליים.
 

הסגנון הצבאי

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: הסגנון הצבאי מאופיין בכפתורי זהב ענקיים, צווארונים גבוהים, כותפות מלכותיות, עיצובים בצבעי סגול / כחול / אדום, בהשראת המדים הבריטיים המלכותיים והמדים בהונגריה. במהלך שנות ה-60, יותר ויותר עיצובים החדירו את ההשפעה הצבאית למיינסטרים - לא רק לאופנה הגברית אלא גם לנשית.

ההמצאה: את המגמה בסגנון הצבאי ניתן לייחס להרגלי הקניה של ההיפסטרים בלונדון שנהגו לרכוש בגדים יד שנייה. ממש כמו שההיפים קנו מדים של חיל הים והכניסו לאופנה את מכנסי הבלון, כך ההיפסטרים בלונדון גילו לעולם את האופנה הצבאית. באותה התקופה הייתה לזה אמירה מחתרתית; ללבוש את המדים של האידיאולוגיה הפוליטית שהתרבות מתנגדת לה.

ההשפעה: הסגנון הצבאי בולט עד היום, הוא ביטוי נוסף לסגנון האנדרוגיני ולמגמה הפועלת להשגת שוויון בין גברים ונשים.

 

גרבונים מודפסים

אופנה בשנות ה-60

הטרנד: גרביונים מודפסים בצורות, נקודות, פסים וצבעים.

ההמצאה: הגרביון המודפס הראשון הוצג בשנות ה-50 המאוחרות, אבל בדומה למגמות המהפכניות האחרות, תפס רק בשנות ה-60. הרעיון של רגל "מקועקעת" התקבל תחילה בזלזול, עד להופעת חצאית המיני. כאשר הרגליים של נשים צעירות הפכו חשופות, הן נדרשו להגנה גבוהה יותר, אך מסוגננת בכל זאת.

ההשפעה: הגרביונים המודפסים הם חלק בלתי נפרד מהארון שלנו מאז ועד היום.

 
 

מקור תמונות: Fashion-pictures.com

ליקטה וערכה: טל עזר

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: