הומור בדיחות ומצחיקים

זוג מבוגרים בני 80 הרגישו שהמוח מתחיל לבגוד בהם וקבעו תור אצל הרופא. הרופא בודק אותם ואומר להם שמבחינה פיזית הכול בסדר, אבל אם הם מרגישים שהזיכרון הולך ואובד, אולי כדאי שיתחילו לרשום לעצמם את הדברים שהם צריכים לעשות כדי שלא ישכחו. הזוג מודה לרופא וחוזר הביתה. בערב, בזמן שהם צופים בטלוויזיה, הבעל קם מכיסאו. "לאן אתה הולך?" שואלת האישה. "למטבח," הוא עונה לה. "תוכל להביא לי בבקשה צלוחית גלידה כשתחזור?" "בשמחה!" "אתה לא חושב שכדאי שתרשום את זה כדי שלא תשכח?" "לא, זה בסדר," עונה הבעל, "אני אזכור." "אבל אני רוצה גם תותים מעל," הוסיפה האישה, "עכשיו באמת כדאי שתרשום לעצמך כדי שלא תשכח." "אני לא אשכח," עונה הבעל, "צלוחית גלידה עם תותים מעל, אין בעיה" "אתה יכול גם להוסיף לי סירופ שוקולד?" היא שואלת בחביבות. "אין בעיה," הוא עונה. "אתה בטוח שאתה לא רוצה לרשום את זה?" "אני לא צריך לרשום!" הבעל מאבד סבלנות, "את רוצה צלוחית גלידה עם תותים מעל וסירופ שוקולד!" הבעל הולך למטבח ואחרי 20 דקות חוזר ומגיש לאשתו חביתה בפיתה. "אתה רואה?" האישה מתפרצת בזעם, "אמרתי לך לרשום! שכחת לשים לי בצל!"

מרבית האנשים יעדיפו לקרוא לכלב שלהם בשמות כמו 'רוקי' או 'רקסי', אבל אני קראתי לכלב שלי 'סקס', וזה עשה לי לא מעט צרות בחיים. זה הסיפור שלי: יום אחד הלכתי לעשות רישיון לכלב שלי, ניגשתי לאיש מאחורי החלון הקטן ואמרתי: "אני רוצה לעשות רישיון לסקס." "גם אני", הוא ענה. "לא, אני מדבר על חיה פרוותית שאני מגדל." "זה לא משנה איך היא נראית, אתה נראה מספיק מאושר איתה." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס היה אצלי מאז שהייתי מאוד צעיר." "בטח היית בחור פרוע." אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אבל בכל זאת הצלחתי להשיג רישיון לכלב. תוך זמן קצר אחרי כן התחתנתי עם בחורה יפיפייה, ובירח הדבש שלנו נסענו למלון שקט, והבאתי איתי את הכלב כיוון שאף אחד לא רצה לשמור עליו בזמן שנעדרנו. מאר שידעתי שהכלב יהיה בחדר ויגרום לאי נוחות לי ולאישתי, אמרתי למנהל, "אפשר לקבל חדר נוסף לסקס?" המנהל ענה: "אני נותן לך את המילה שלי אדוני. כל החדרים שלנו מתאימים לסקס." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס לא נותן לי ולאישתי לישון כל הלילה." "גם לי! זה אמור להיות כך!" אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אבל בכל זאת השגתי חדר נוסף לכלב. לאחר שנה שמתי לב שנערכת תערוכת כלבים בעיר. כמובן שהייתי מאוד גאה בסקס ולכן רצתי עם סקס להירשם לתחרות. "סליחה, אני יכול לקבל ביתן תצוגה לסקס?" "אני מצטער אדוני, אך אני לא יכול להרשות זאת." "בבקשה, אני רוצה להראות את הסקס שלי בטלוויזיה ולכל הקהל שכאן." "אני נורא מצטער, אבל אני לא חושב שנוכל למלא את בקשתך." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס מאוד נחמד." "ובכן, אני מודע לכך אבל עדיין לא נוכל להרשות זאת, במיוחד לא בטלוויזיה." אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, מאוכזב וממורמר לקחתי את הכלב הביתה בזמן שתערוכת הכלבים נמשכה. לאחר מספר שנים התעייפתי מלגור עם אישתי, ויום אחד החלטנו להתגרש. כשהיינו בבית המשפט ורבנו על המשמורת על הכלב. אמרתי לשופט: "כבוד השופט, אני רוצה לקבל את הסקס שלי." "עכשיו? ממש עכשיו? אבל זה בית משפט." "לא! לא! אתה לא מבין! היה לי סקס עוד לפני החתונה." "גם לי." "אתה לא מבין, בבקשה, אני רוצה סקס עד כמה שאוכל." "אני מצטער, אני לא יכול לעשות כלום בנידון…" אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אך לבסוף הייתי די שמח מכך שקיבלתי משמורת על הכלב. עברתי לחיות לבד בדירה קטנה, שם הייתי צריך לטייל עם הכלב לעתים קרובות, כיוון שסקס לא אהב מקומות קטנים. יום אחד בזמן שהזמנתי המבורגר, סקס חטף לי אותו וברח עם הרצועה. שכחתי לשלם ורצתי אחריו, כל היום אל תוך הלילה רק חיפשתי אותו ברחובות העיר ובסמטאות חשוכות. בסמטה אחת ניגש אליי שוטר ושאל: "סליחה אדוני, אבל מה אתה עושה בסמטה הזאת בארבע בבוקר?" "שלום אדוני השוטר. אני לא עשיתי שום דבר מיוחד, רק חיפשתי סקס." אני לא הבנתי אותו, והוא לא אותי, והמשפט שלי מתקיים ביום רביעי הבא.

גבר אחד הגיע הביתה ומצא מכתב בזו הלשון: לכבוד בעלי היקר, אני כותבת לך את המכתב הזה כדי לומר לך שאני עוזבת אותך לתמיד. הבוס שלך התקשר אלי להגיד לי שהתפטרת מהעבודה, ואתמול היה היום האחרון שלך שם. אני מתנהגת אליך בצורה יפה ומכבדת אותך בתור אישה כבר במשך 3 שנים, ואתה לא מראה לי שום הערכה. השבועיים האחרונים היו כמו גיהינום. לפני שבוע לא שמת לב כשחזרת הביתה, אבל קצצתי ועיצבתי את הציפורניים ואת השיער שלי, הכנתי לך את האוכל האהוב עליך וקניתי לעצמי חזייה ממש יפה, לכבודך. לבשתי אותה ולא הגבת לזה בשום דרך, אכלת את האוכל שלך ב-2 דקות, צפית במשחק כדורגל ומיד הלכת לישון. אתה לא אומר לי יותר שאתה אוהב אותי וכבר לא נוגע בי. אני בטוחה שאתה בוגד בי, או שאתה לא אוהב אותי. עזבתי אותך. נ.ב. אל תנסה לחפש אותי כי אתה לא תמצא אותי. אני ואחיך אריאל עברנו לגור ביחד במקום רחוק… ונחיה שם לנצח, באושר ועושר. לך תמצא לך חיים אחרים! ממני באושר רב, אשתך לשעבר. הבעל החזיר מכתב לכתובת השולח בזו הלשון: אין ספק, עשית לי את היום, כשגמרתי לקרוא את המכתב שלך קפצתי מרוב שמחה. זה נכון שאנו נשואים כבר 3 שנים, אבל לאחרונה את כבר לא מתנהגת כאישה אוהבת. אני צופה במשחקי הכדורגל כדי שלא אצטרך לדבר איתך, כי את לא מסוגלת שלא לצעוק. שמתי לב שעיצבת את השיער ואת הציפורניים שלך, והדבר הראשון שעלה לי בראש הוא: "את ממש דומה לגבר", ורציתי לומר לך זאת – אבל אימא שלי לימדה אותי לא לדבר אם אין משהו יפה לומר. כשהכנת את האוכל האהוב עלי – כנראה שהתבלבלת ביני לבין אחי – אני הפסקתי לאכול פשטידת בצל כבר לפני 10 שנים. הלכתי לישון מיד אחרי שראיתי את החזייה שלבשת, כי היה עליה עדיין את תג המחיר – בסכום הזהה לסכום שאחי לווה ממני לפני שבוע. אני עדיין אהבתי אותך וחשבתי שנוכל לשבת וליישב את העניין. בכל מקרה, כשגיליתי שזכיתי ב-40 מיליון שקל בלוטו, עזבתי את העבודה וקניתי לנו 2 כרטיסים לחופשה באיטליה. אבל כשחזרתי הביתה כבר לא היית שם. אני מאחל לך חיים מאושרים כפי שתמיד רצית. עורך הדין שלי אמר לי שאני לא חייב לתת לך אפילו לא אגורה אחת אחרי שהראיתי לו את המכתב שלך. אז תשמרי על עצמך! נ.ב. לא זכור לי אם אי פעם אמרתי לך, אבל אחי אריאל נולד בשם אריאלה. אני מקווה שזה לא מפריע לך… ממני, בעושר רב, בעלך לשעבר.

בִּרִּצוּעָה אֲרוּרָה בֵּין בָּתִּים וְשָׂדוֹת, עוֹמֶדֶת שְׁכוּנַת סָגֶ'עִייָה כְּמוֹ קֵן שֶׁל צִרְעוֹת. וּמִי גָּר בָּשְׁכוּנָה? בַּבִּנְיָן הָרִאשׁוֹן מִשְׁפָּחָה מְחַבֵּלֵת; מֵרִצְפַּת הַסָּלוֹן מִנְהָרָה הִיא חוֹפֶרֶת. מִנְהָרָה אֲרֻכָּה אֶת הַגְּבוּל תַּעֲקֹף; חַיָּלִים, אֶזְרָחִים וְתִינוֹקוֹת הִיא תַּחְטֹּף. בַּבִּנְיָן הַשֵּׁנִי מִתְגוֹרֵר אַזְהֶר; אֵת חֲדַר הַשֵּׁנָה חוֹלֵק עִם מָשְׁגֶּר בֹּקֶר וְעֶרֶב מֶשָּׁגֵּר הוּא טִילִים; וְכֻלָּם פּוֹצְחִים בְּרִקּוּד וְצָהָלוּלִים. הַבִּנְיָן הַשְּׁלִישִׁי הוּא בִּנְיָן בֵּית הַסֵּפֶר, וְהַיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים עַכְשָׁו בְּהַפְסָקַת עֶשֶׂר. שִׂימוּ לֵב יְלָדִים, אָסוּר לְעַשֵּׁן; יֵשׁ חָבִיוֹת חֹמֶר נֶפֶץ בְּבִנְיַן הַשָּׁכֵן. בַּבִּנְיָן הָרְבִיעִי בַּקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה; גָּר מָחְמוּד וּמַשְׁקִיף עַל כָּל הַשְּׁכוּנָה. מָחְמוּד הֶחָבִיב הוּא תּוֹשָׁב וָתִיק; אֵת רוֹבֶה הַצַּלָּפִים מַסְתִּיר הוּא בְּתִיק. בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת עוֹמֶדֶת מְגֻנְדֶּרֶת פָאטִימַה - בַּחוּרָה פְּצָצָה! לְפָחוֹת לְפִי הַחוּטִים הַמְּבַצְבְּצִים לָהּ מֵהַחֻלְצָה. בַּבִּנְיָן הַחֲמִישִׁי גָּר מַר מוּסָא, אַךְ לִפְנֵי שָׁבוּעַ אֳרַז חֲפָצָיו וְנָסַע; וְכָךְ הַבִּנְיָן הַחֲמִישִׁי עוֹמֵד לוֹ לְבַד, כִּי קָשֶׁה לְהִתְגוֹרֵר בְּבִנְיָן מְמֻלְכָּד. כְּמוֹ בֵּיִת דֻּגְמָא שֶׁל אִיקֶאָה רַק עִם סְלִיל הַשְּׁהִיָּה, וּמִי שֶׁיִּכָּנֵס גּוֹרָלוֹ יִהְיֶה מַר וְנוֹרָא. כָּתְבוּ דַּיָּרַי הַשְּׁכוּנָה שֶׁלֶט, תָּקְעוּ מַסְמֵר מָעַל לַדֶּלֶת, וְקָבְעוּ שֶׁלֶט בְּקִיר: דִּירָה לְהַשְׂכִּיר...

שלום, כאן סבתא. אני לא בבית כרגע. אם ברצונכם להשאיר הודעה, אנא עשו זאת כעת. אם הנך אחד מילדי – אנא הקש 1. אם אתה זקוק לבייביסיטר – הקש 2. אם המכונית שלך במוסך וברצונך להשתמש בשלי – הקש 3. אם היום יום שישי, לא קנית חלה ואני צריכה לרוץ לקנות עבורך – הקש 4. אם עלי לקחת את הנכדים לגן, לבית הספר, למשחק כדורגל, לבלט, לחוג שחייה או לקייטנה – הקש 5. אם עלי להחזיר את הנכדים מהגן, מבית הספר, ממשחק כדורגל, מבלט, מהשחייה או מהקייטנה – הקש 6. אם אתה בישיבה ולא תגיע הביתה בזמן ורצונך להיעזר בי כדי לקחת את הנכדים לרופא שיניים, שיעורי עזר, קלינאי תקשורת או פסיכולוג ילדים – הקש 7. אם ברצונך שהנכדים יבואו לישון אצלי למרות שהערב אני משחקת רמי עם החברות – הקש 8. אם את אחת מחברותיי – מה את חושבת? למי יש זמן לדבר אתך?! אני סבתא!

לימודי מתמטיקה לפני 50 שנה: "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 4/5 ממחיר המכירה. מהו הרווח?" לימודי מתמטיקה לפני 40 שנה: "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80% ממחיר המכירה. מהו הרווח?" לימודי מתמטיקה לפני 30 שנה: "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. מהו הרווח?" לימודי מתמטיקה לפני 20 שנה: "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. מהו הרווח?" בחר את התשובה הנכונה: (א) 20 ₪ (ב) 40 ₪ (ג) 60 ₪ (ד) 80 ₪ (ה) 100 ₪ לימודי מתמטיקה לפני 10 שנים: "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. הרווח הוא 20 ₪." האם זה נכון? ( ) נכון ( ) לא נכון לימודי מתמטיקה היום: "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. אם אתה יודע לקרוא, סמן X במספר 20." ( ) 20 ₪ ( ) 40 ₪ ( ) 60 ₪ ( ) 80 ₪ ( ) 100 ₪

יש דברים שיכולים לקרות רק בישראל וכולנו יודעים בדיוק מה הם. אפשר לנסות להסביר אותם למישהו מבחוץ, אך נסו לעשות זאת בלי להרחיב במשך שעה, ספק אם תצליחו... אלו הם 20 הדברים הכי ישראליים שיש! 1. להיות ישראלי זה להכניס 4 שקלים בשביל פחית קולה שעולה 4 שקלים, ואחרי שהיא יצאה לבדוק אם יש עודף. 2. להיות ישראלי זה להיכנס לחנות עם שלט ענק "הכול בשקל!" ואז לשאול את המוכר: "כמה זה עולה?" 3. להיות ישראלי זה להרוג ג'וק ולומר "תמות יא כלב!" 4. להיות ישראלי זה להתקשר לחבר הביתה ולשאול אותו "איפה אתה אחי?" 5. להיות ישראלי זה לספור את הפרסומות אחרי שאומרים "5 פרסומות וחזרנו". 6. להיות ישראלי זה לטעום את כל החמוצים והזיתים בסופר ובסוף לא לקנות כלום. 7. להיות ישראלי זה לשמוע כל חצי שעה חדשות אפילו שאין שום דבר חדש. 8. להיות ישראלי זה להגיד שזה בזכותנו כשאנחנו מנצחים בחו"ל ולקרוא לשופטים אנטישמים כשאנחנו מפסידים. 9. להיות ישראלי זה לסגור את המקפיא במהירות כשקופסה נופלת ממנו, ושתיפול על הקורבן הבא. 10. להיות ישראלי זה לטוס לחופשה באילת ולחשוב שטסת לחו"ל. 11. להיות ישראלי זה למכור גם את סבתא שלך כדי לקבל הנחה. 12. להיות ישראלי זה להתחיל לצפצף כשהרמזור מתחלף לצהוב. 13. להיות ישראלי זה לשלם על חולצה 300 שקל, על ג'ינס 600 שקל, אבל אם ייתקע שקל במכונה של המסטיקים - כל הקניון על הרגליים!" 14. להיות ישראלי זה לסמן לנהג תודה כשהוא נותן לך לעבור את הכביש ולא מנסה לדרוס אותך. 15. להיות ישראלי זה לפתוח את הפריזר, להוציא קופסת גלידה, לשים איזה סרט טוב... ואז לגלות שיש שם קציצות דגים מלפני חודש! 16. להיות ישראלי זה להגיד לילדים שלך ש-"זה לא רקוב, זה דבש", ש-"השרוף זה הכי טעים", ש-"בלמטה יש את כל הוויטמינים" ושאם הם לא יאכלו יבוא שוטר... 17. להיות ישראלי זה לא להצביע בעד המועמד שלנו, אלא נגד כל השאר. 18. להיות ישראלי זה למחוא כפיים כשאתה חוזר ארצה, וישר להתחיל לחלום על הרגע שבו תעוף מכאן שוב. 19. להיות ישראלי זה להגיד בחורף "יומיים גשם והמדינה משותקת" ובקיץ "בשנה שעברה לא היה כל כך חם!" 20. להיות ישראלי זה לקרוא את כל הרשימה הזו ולחשוב "איזה מזל שאני לא כזה!"

את הבדיחה הבאה מספרים מרצים למדעי המחשב באוניברסיטאות ברחבי העולם, כשהם רוצים להסביר את המונח "לולאה אינסופית". בהחלט מונח מבלבל, אבל אנחנו בטוחים שאחרי שתקראו אותה, תבינו הכל! מנהל חברה אומר למזכירתו: "בשבוע הבא אני טס לוועידה בחו"ל, ואני מבקש ממך להצטרף. עשי את כל ההכנות הנחוצות לנסיעה." המזכירה מתקשרת לבעלה: "אני טסה עם הבוס לוועידה בחו"ל לשבוע. בבקשה, יקירי, שמור על עצמך בזמן הזה." הבעל מתקשר למאהבת: "אשתי נוסעת לחו"ל לשבוע. בואי נבלה את השבוע הבא יחד." המאהבת, שהיא מורה בבית ספר פרטי, מודיעה מיד לתלמידים: "בגלל בעיה משפחתית שעלי לפתור בשבוע הבא, אהיה מחוץ לבית הספר. אז בשבוע הבא יש לכם חופש מבית הספר." אחד התלמידים מתקשר מיד לסבא שלו ואומר: "סבא, בשבוע הבא אני לא צריך ללכת לבית הספר. הבטחת לי שאם יש לנו זמן ניסע לטיול מחנאות בהרים יחד." הסבא (שהוא לגמרי במקרה מנהל החברה) מאוד אוהב את הנכד. הוא מתקשר למזכירה ואומר לה: "הנכד שלי ביקש ממני להיות בשבוע הבא איתו, אז אנחנו לא טסים לוועידה בחו"ל. אנא בצעי הסידורים כדי לבטל את הנסיעה." המזכירה מתקשרת לבעלה: "המנהל ביטל את הנסיעה, כך שאנחנו נשארים יחד, יקירי." הבעל מתקשר למאהבת: "אנחנו לא יכולים לבלות יחד כי בשבוע הבא אשתי כבר לא נוסעת." המאהבת מודיעה לילדים מבית הספר: "הבעיה המשפחתית נפתרה ובשבוע הבא כולם מגיעים לבית הספר!" הילד מתקשר אל הסבא ואומר: "סבא, בשבוע הבא עליי ללכת לבית הספר ואני כל כך מצטער, אבל לא נוכל לצאת אל הטיול יחד." הסבא המנהל פונה שוב אל המזכירה ומכריז: "הנכד שלי הודיע לי שהוא לא יוכל לבלות את שבוע הבא איתי. המשיכי בהכנות ליציאה לוועידה…"

שאלה: “כמה מתכנתים צריך כדי להחליף נורה?” תשובה: “הנורה עובדת יופי במערכת אצלי במשרד…”

מאיר, אלמן יהודי בודד מפלורידה, הלך לו בשדרה לכיוון ביתו יום אחד וכשעבר ליד חנות לחיות מחמד, שמע קול צווחני ביידיש: "ווס מאכסט דו?" [מה שלומך?]. מאיר שפשף את עיניו ואת אזניו, ולא האמין. יידיש מושלמת. בעל החנות דחק בו: "בוא היכנס, חבר ובדוק את התוכי הזה..." מאיר נכנס. התוכי האפריקאי זקף את ראשו ואמר: "ווס? קענסט שפרעכען אידיש? [מה? אתה יכול לדבר יידיש?]. בתוך דקות הניח מאיר חופן דולרים על הדלפק ולקח את התוכי לביתו. במשך כל הלילה דיבר עם התוכי ביידיש. הוא סיפר לתוכי על הרפתקאותיו בבואו לאמריקה. על כמה יפה הייתה אשתו המנוחה, שרה, כאשר הייתה כלה צעירה, על משפחתו, שנות עבודתו בעסקי ההלבשה ועל חיי הגמלאות בפלורידה. התוכי היה כולו אוזן. אחר כך התוכי סיפר לו על החיים בחנות החיות, כמה בודד היה בסופי שבוע, ולבסוף הלכו שניהם לישון. למחרת בבוקר מאיר הניח תפילין והתפלל. התוכי דרש לדעת מה הוא עושה ומאיר הסביר. התוכי ביקש גם הוא להתפלל לבורא עולם, אז מאיר דאג לו לסט תפילין זעיר, בהזמנה מיוחדת. התוכי למד את כל התפילות, הזמירות והמזמורים, הוא אפילו החל ללהג מעט בעברית. מאיר בילה ימים ולילות מול התורה עם ידידו התוכי, ולימד אותו כמעט את כל ארון הספרים היהודי. בוקר אחד, בראש השנה, קם מאיר ולבש את בגדי החג שלו. כשיצא מן הבית ביקש התוכי לבוא עמו. מאיר ניסה להסביר שבית הכנסת הוא לא מקום לתוכי, גם אם הוא יהודי כשר, אך התוכי התווכח, וכמו כל יהודי, הוא ידע להתווכח, עד שמאיר ויתר ונשא אותו לבית הכנסת על כתפו. המון רב התגודד מול השניים, ומאיר נשאל שאלות רבות על-ידי כולם, כולל הרב והחזן. בהתחלה הם סרבו להרשות כניסה של ציפור טרפה לבניין במשך הימים הנוראים, אבל מאיר שכנע אותם להרשות בפעם הזאת בלבד, בהישבעו שהתוכי יהודי ואפילו מדבר יידיש ויודע להתפלל. כשהקהל שמע זאת הוא לא האמין. רבים היו מוכנים להתערב שאין סיכוי שהתוכי מדבר ביידיש או מתפלל. מאיר התערב עם כל אחד שהיה מוכן לשים את כספו על כך, והסכומים הצטברו לאלפי דולרים. בשעת התפילה כל העיניים נישאו אל התוכי. אך התוכי ישב על כתפו של מאיר, לא התפלל ולא צייץ. מאיר התחיל לדאוג ואמר לו: "נו כבר!" אך כלום, התוכי לא הוציא הגה. "נו כבר, אתה יכול! תתפלל... כולם מסתכלים עליך!" אך עדיין כלום. תפילת ראש השנה הסתיימה, ומאיר צעד הביתה בכעס עם התוכי, כשהוא חייב לחבריו בבית הכנסת ולרבי יותר מארבעת אלפים דולר. מספר רחובות מבית הכנסת התחיל התוכי לשיר שיר ישן ביידיש, שמח ומאושר. מאיר עצר. "למה?! השגתי לך תפילין שנעשו במיוחד עבורך, לימדתי אותך את תפילות הבוקר, לימדתי אותך לקרוא בעברית, לימדתי אותך תורה, הלכה, גמרא, אתה התחננת בפניי להביא אותך לבית הכנסת לראש השנה! למה?! למה עשית לי את זה?" "מאיר, אל תהיה שמוק", השיב התוכי, "אתה יודע איזה יחס הימורים נקבל ביום כיפור?"

כשגילו אותו הוא שימש להעברת חומרים בין שני אנשים, כדי שהמין האנושי ישרוד. כיום יש קבוצה קטנה של אנשים המאמינים שזו הסיבה היחידה לקיומו, השאר משתמשים בו בשביל הכיף. כיף לשחק בו, ברגע שהתחלת קשה מאוד להפסיק. יש אנשים שהיו עושים את זה כל היום, לולא הייתה להם עבודה לעשות. הוא משמש לצורך אינטראקציה בין אנשים. חלקם מתייחסים לאינטראקציה זו ברצינות גמורה, אחרים בתור שעשוע בלבד. לפעמים קשה לדעת עם מי אתה מתעסק, ואז זה מאוחר מדי. אם אינכם משתמשים איתו באמצעי הגנה נאותים, אתם עלולים להעביר או לקבל וירוסים. תלוי בעומס, לפעמים קצת קשה לו לעלות. אבל אל תדאגו זה קורה לכולם. וכשהוא יורד, אין מה לעשות איתו. בסופו של דבר אתה זה שמנהל אותו, אבל לעתים נראה כאילו הוא זה שמנהל אותך. אם לא תנהג בזהירות, אתה עלול להיכנס לצרות גדולות בגללו. סדר היום שלו שונה משלך, ולכן קשה מאוד לשלוט עליו. אפשר להתאים את עצמך אליו, אבל בסופו של דבר הוא ינצח. ברגע שפנית איתו לאדם הלא נכון, אתה תתפוס לעצמך את הראש, תגיד "מה עשיתי?", ותדע שכבר אין דרך חזרה. לא לכולם יש אחד כזה, אבל למי שיש ייהרס אם ייקחו לו אותו. למי שיש אחד כזה, בטוח שלמי שאין הוא נחות יותר. אבל למעשה, הם מסתדרים טוב בלי זה. ואם לא, הם משתמשים בשל מישהו אחר. בגדול, אפשר להסתדר גם בלי זה, אבל וואלה זה צעצוע נחמד...

לכל אותם גברים שאומרים: "למה לקנות פרה אם אפשר לקבל חלב בחינם?", הנה לכם עדכון קטן: 80% מהנשים בימינו מתנגדות לנישואין. למה? מאחר שנשים מבינות שאין צורך לקנות עגל שלם בשביל לקבל נקניקיה קטנה. למעשה, גברים הם כמו.. 1. גברים הם כמו חומר משלשל. הם גורמים לכל הרע לצאת ממך. 2. גברים הם כמו בננות. ככל שהם מתבגרים ככה הם פחות קשים. 3. גברים הם כמו מזג האוויר. לא ניתן לעשות דבר כדי לשנות אותם. 4. גברים הם כמו בלנדר. צריך אחד כזה, אבל אף אחד לא בטוח למה. 5. גברים הם כמו חטיפי שוקולד. מתוקים מתוקים, אבל יגיעו ישר לירכיים שלך. 6. גברים הם כמו פרסומות. אי אפשר להאמין לאף מילה שהם אומרים. 7. גברים הם כמו אג"ח ממשלתיות. לוקח להם כל כך הרבה זמן להבשיל. 8. גברים הם כמו מסקרה. הם בדרך כלל בורחים עם הבעת הרגש הראשונה. 9. גברים הם כמו פופקורן. הם מספקים אותך, אבל רק לזמן קצר. 10. גברים הם כמו סופת שלגים. אי אפשר לדעת מתי יגיעו, כמה סנטימטר תקבלי וכמה זמן זה ימשך. 11. גברים הם כמו חנייה. כל הטובים תפוסים ואלה שפנויים יוציאו אותך עם קנס.

בקהילה יהודית גדולה בארצות הברית הייתה מכת עכברים קשה בכל העיר, ובאורח פלא שלושת בתי הכנסת בעיר, הרפורמי, הקונסרבטיבי והאורתודוקסי, סבלו מהעכברים יותר מכל. מחשש שהעכברים יכרסמו את ספרי הקודש, התכנסו שלושת רבני בתי הכנסת לישיבה דחופה, בה הוסכם פה אחד שלפי התורה אסור לגרום צער לכל בעל חיים, ולכן אין להשתמש ברעל עכברים או במלכודות דבק. השלושה החליטו לנסות כל אחד בדרכו להיפטר מהעכברים, מבלי לפגוע באיסור החמור מהתורה. בבית הכנסת האורתודוקסי ניסו לשים מלכודות שכולאות את הממזרים הקטנים, אך על כל אחד ששוחרר לחופשי התרבו עוד שניים, והמצב נשאר כפי שהיה. בבית הכנסת הקונסרבטיבי ניסו הדברה טבעית באמצעות עלים שריחם דוחה עכברים. כמובן שזה לא עבד, כיוון שהם רק התחפרו במחילותיהם עוד יותר וכרסמו את קירות בית הכנסת מבפנים. רק בבית הכנסת הרפורמי הצליחו להעלים את בעיית העכברים לגמרי. שני הרבנים האחרים שאלו את הרב הרפורמי: "איך עשית את זה?" "פשוט מאוד" ענה "עשינו לכולם בר מצווה, ומאז – הם לא חוזרים יותר!"

המורה לביולוגיה בכיתה ז'-2 שאלה את התלמידים: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי עשר, כאשר הוא חשוף לגירוי?" אף אחד מהתלמידים לא ענה. בשורה האחרונה, קמה טלי בכעס והתריסה כלפי המורה: "את לא אמורה לשאול ילדים בכיתה ז' שאלה כזאת. אני אגיד אותך להורים שלי, הם יבואו לדבר עם המנהל ויפטרו אותך מבית הספר!" טלי חזרה לשבת, והמורה התעלמה ממנה ומהערתה. המורה חזרה שוב ושאלה את הכיתה: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי עשר, כאשר הוא חשוף לגירוי?" עכשיו טלי כבר ממש כעסה, והיא לחשה לילדה שיושבת לידה: "אוהווו, איך שהיא הולכת להסתבך, המורה הזאת..." המורה המשיכה להתעלם ממנה וניהלה את השיעור כרגיל. כעבור כמה שניות הצביע דני, וכשהמורה נתנה לו את רשות הדיבור הוא העיף מבטים נבוכים מסביבו. הוא אמר בקול מהסס: "החלק בגוף שגדל פי עשר כשהוא נחשף לגירוי הוא אישון העין". "יפה דני!", קראה המורה, "נכון מאוד, אישון העין גדל פי עשר, כשהוא נחשף לחושך למשל! תשובה יפה מאוד". אז פנתה המורה לטלי ואמרה: "ובאשר אלייך, גברתי הצעירה, יש לי שלושה דברים להגיד לך: 1. יש לך מוח קטן ומלוכלך. 2. לא קראת את החומר של שיעורי הבית. 3. כשתגדלי, מצפה לך אכזבה מאוד מאוד מאוד גדולה..."

בטיסה של חברת תעופה מטקסס לניו יורק, מצאה עצמה גברת טקסנית מבוגרת יושבת ליד גבר חרדי. הגברת קראה לדייל הראשי על מנת להתלונן על מקום מושבה. "מה הבעיה גברת?" שאל הדייל. "הושבתם אותי ליד יהודי! אני לא יכולה לשבת ליד יהודי, ועוד כזה שנראה ככה! נא מצאו עבורי מקום ישיבה אחר!" ענתה בזעם. "אבדוק מה ניתן לעשות בעניין, גברת" השיב הדייל, "אך דעי לך שהטיסה מלאה לגמרי ואני לא חושב שיש מקום ישיבה אחר פנוי." הדייל הלך לברר, והאישה עסקה בשליחת מבטים זעופים לעבר היהודי הנבוך שישב לידה. מספר דקות לאחר מכן הדייל חזר ואמר: "גברתי, מחלקת תיירים ומחלקת עסקים מלאות, אבל יש לנו מושב אחד במחלקה ראשונה." בטרם הספיקה הגברת לענות, המשיך הדייל בדבריו: "רק במקרים יוצאי דופן אנו יכולים לשדרג למקום כזה אחרי העלייה למטוס, וכבר פניתי לקברניט לצורך קבלת אישור. לאור הנסיבות, הקברניט חושב שאין להכריח אף אחד לשבת בסמוך לאדם כל כך לא נעים!" הדייל פנה אל היהודי שישב בסמוך לאישה ואמר: "אדוני, התואיל לאסוף את חפציך, יש לי עבורך מקום ישיבה נוח במחלקה הראשונה." הנוסעים שישבו בסמוך פרצו במחיאות כפיים כאשר היהודי פסע לעבר קדמת המטוס. הגברת סיננה בכעס: "ודאי הקברניט טעה!" הדייל ענה: "לא גברת, קפטן שטיינברג לעולם אינו טועה..."