בגדים

אחרי שנים של האזנה לתלונות של אשתי, צמצמתי אותן לשתיים:
1. ״אין לי מה ללבוש״
2. ״אין לי מקום בארון״
בעלי נעדר כבר שישה ימים, והמשטרה אמרה לי לצפות לגרוע מכל. אז הלכתי לעמותת הצדקה שוב ולקחתי בחזרה את כל הבגדים שלו.
בת הזוג שלי תמיד לובשת את החולצות שלי, אבל אם אני לובש את השמלות שלה, פתאום אנחנו "צריכים לדבר".
הצילו, החבר שלי נתקע!
הצילו, החבר שלי נתקע!
מקור תמונה: Vydra
בחור צעיר קנה מכונית ספורט חדשה ורצה להשוויץ בה מול בת זוגו, שהתרגשה לנסוע בה במהירות גבוהה לא פחות ממנו. "אם אגיע למהירות 200 קמ"ש את תתפשטי?" שאל אותה הבחור. "כן!" קראה הבחורה הנרגשת. הם התחילו בנסיעה ותוך שניות ספורות הגיעו למהירות 200 קמ"ש. בזמן שהבחורה הורידה את בגדיה, הם עפו מחוץ לחלון בשל המהירות הגבוהה. הבחור לא הצליח להפסיק להסתכל עליה ולא ראה את הכביש ולפתע הרכב עלה על מהמורה שגרמה לו להתהפך. הבחורה לא נפגעה בצורה קשה, אך הבחור נותר תקוע מתחת להגה ולא הצליח לצאת. היא ניסתה לעזור לו ככל יכולתה, אך לא הצליחה. "לכי תזעיקי עזרה!" הוא צעק לה והיא ענתה לו: "אני לא יכולה! אני ערומה לגמרי, הבגדים שלי עפו ברוח!" "הייתי נותן לך את הבגדים שלי, אבל אני בקושי יכול לזוז ואין לי מה לתת לך חוץ מנעל ימין שלי. קחי אותה, תכסי את עצמך כמה שאת יכולה והזעיקי עזרה!", אמר הבחור. הבחורה לקחה את הנעל של בן זוגה, כיסתה את ערוותה ורצה עירומה על הכביש עד שהגיעה לתחנת דלק. עם הנעל בין רגליה, ניגשה הבחורה לנהג משאית שעשה עצירה בתחנה והתחננה אליו: "בבקשה אדוני, אתה חייב לעזור לי! חבר שלי תקוע בלי יכולת לזוז והוא צריך עזרה!" נהג המשאית הסתכל עליה ועל הנעל שהיא החזיקה צמוד לגופה ואמר: "אני מצטער, אין שום דבר שאני יכול לעשות... הוא תקוע עמוק מדי."
חוואי בבית כנסת
חוואי בבית כנסת
חוואי אחד עבר לגור בעיר והחליט ללכת להתפלל לראשונה בבית הכנסת השכונתי. הוא מגלה שהאנשים בבית הכנסת רכלנים מאוד, וכולם נידו אותו בגלל המראה המוזנח שלו. אחרי שהסתיימה התפילה ניגש אליו הרב ואמר לו, "תראה... בבית הכנסת הזה אנחנו נוהגים להתלבש יפה לפני שאנחנו באים." "אבל אני רק חוואי פשוט. אין לי בגדים אחרים חוץ מאלה. מה אני יכול לעשות?" "נסה לדבר עם אלוהים", אמר הרב, "סמוך עליו, הוא יגיד לך מה לעשות." בשבוע שלאחר מכן החוואי חזר לבית הכנסת עם בגדים מעט שונים, אך הם לא היו טובים יותר מאלו שלבש לפני כן. הרב קטע את התפילה ופנה אל החוואי בתקיפות, "לא אמרתי לך לדבר עם אלוהים ולשאול אותו מה ללבוש לפני שאתה בא לפה?" "אמרת, בטח שאמרת, כבוד הרב," ענה החוואי. "ועשית את זה?", נזף בו הרב. "ברור שעשיתי את זה, כבוד הרב." אמר החוואי. "ומה אלוהים אמר לך ללבוש?" שאל הרב. החוואי אמר, "האמת, כבוד הרב, הוא לא ממש ידע. הוא אמר שאף פעם לא יצא לו להתפלל בבית הכנסת הזה."
הפתרון היצירתי של הסוחר היהודי
הפתרון היצירתי של הסוחר היהודי
יוסף היה הבעלים הגאה של חנות בגדים בניו יורק במשך הרבה מאוד שנים ותודה לאל, העסק הצליח. שמה של החנות היה "רחל", על שם אשתו האהובה של יוסף, ושלט שנושא את שמה קישט את דלת הכניסה מיום הקמת החנות. היות ולא היו הרבה חנויות בגדים בסביבה, כל תושבי האזור היו מגיעים באופן קבוע לחנות של יוסף ולאורך השנים הוא זכה להצלחה רבה מאוד, כשכמעט ולא היה סוף שבוע שבו החנות לא הייתה מלאה באנשים. למרבה הצער המידע הזה לא נעלם מעיניהם של המתחרים, ויום בהיר אחד נפתח בבניין הצמוד לחנותו של יוסף מתחם בגדים שהתהדר בשלט ענק עם הכיתוב "בגדים במחירים הטובים ביותר!". יוסף ורחל היו מאוד מאוד מודאגים, אבל הם האמינו שהם יצליחו להתמודד עם התחרות הקשה. לאחר כשבוע נחתה עליהם מכה נוספת, כאשר בצד השני של חנותם נפתחה חנות מיוחדת של בגדים מאיטליה שעל חזיתה נתלה שלט ענק עם הכיתוב: "הבגדים היפים והאיכותיים ביותר!". "מה אתה מתכנן לעשות?" שאלה רחל את יוסף, "אף אחד לא ייכנס לחנות הקטנה שלנו, נתחיל לאבד כסף, נפשוט את הרגל ובסוף נגלה שאנחנו גרים ברחוב." "אל תדאגי", ענה יוסף, "אני בטוח שאנחנו נמצא דרך להסתדר." לאחר כשבוע התברר שהאופטימיות של יוסף הייתה שגוייה לחלוטין, כמעט ואף אחד לא נכנס לחנות שלו ושל אשתו, שניצלה את השקט כדי להציק לו ללא הרף כדי שימצא פתרון לבעיה. למעשה, היא הציקה לו כל כך הרבה עד שהוא החל לחשוב על להעיף אותה מהחנות, ואז הוא חשב על רעיון גאוני... ביום שלמחרת החנות של השניים הייתה מלאה עד אפס מקום בלקוחות, ורחל לא הצליחה להבין מה הסיבה לשינוי הפתאומי הזה. "צאי החוצה ותסתכלי על החזית של החנות" אמר יוסף לאשתו, וכשהיא יצאה היא החלה לצחוק בקול גדול וחזרה פנימה כדי לתת לבעלה חיבוק ענק. היא ראתה שיוסף הוריד את השלט שעליו היה כתוב "רחל" ועתה, בין שלטי הענק של המחירים הטובים ביותר והבגדים היפים ביותר, התנוסס שלט חדש מעל דלת החנות של הזוג ועליו הכיתוב "כניסה ראשית".
אומרים שהורות מוציאה את הספונטניות מהחיים, אבל זה ממש לא נכון! קחו למשל אותי: האם אני אשאר בטרנינג וגופייה כל היום או לא? כל האפשרויות פתוחות!
"אני לא מאמין בלהרביץ לילדים שלי. אז אני גורם להם ללבוש חולצה של ג'סטין ביבר וקרוקס לבית הספר כדי שהילדים האחרים יעשו את זה בשבילי." - אדם סנדלר
הבנקאי שהזמין חליפה מחוייטת
הבנקאי שהזמין חליפה מחוייטת
בנקאי צעיר מחליט שהגיע הזמן שיקנה לעצמו בפעם הראשונה חליפה מחויטת בהתאמה אישית, אז הוא הולך לאחד החייטים בעיר ומבקש ממנו להכין לו חליפה. החייט מודד אותו מכל הכיוונים, שואל אותו לגבי צרכיו והעדפותיו ומורה לו לחזור עוד שבוע. כעבור שבוע חוזר הבנקאי לחייט, שמגיש לו את החליפה שתפר לו. הבנקאי שם על עצמו את החליפה המחוייטת, מסתכל במראה ומתרשם עמוקות. החליפה נראית עליו נהדר והוא מרגיש שהוא כבר יכול להתחיל לעשות עסקים. הוא ממשיך להסתובב בהנאה מול הראי, שולח ידיים אל עבר המכנסיים – ופתאום שם לב שאין שם כיסים. ״תשמע״, הוא אומר מופתע לחייט, ״לא תפרת לי פה כיסים במכנסיים״. ״לא אמרת לי שאתה בנקאי?״ שואל אותו החייט. ״איך זה קשור?״ עונה הבחור. ״נו״ משתומם החייט על השאלה, ״מי אי פעם שמע על בנקאי שלא מכניס את הידיים שלו לכיסים של אחרים?״
להיות ישראלי זה לקנות בשוק חליפה של ורסצ'ה ב-100 ש"ח ואז לבכות שהיא מזויפת.
אמא שלך כל כך שמנה שכשהיא לובשת חולצה צהובה ויורדת במדרגות הנעות, אנשים אומרים: "מה, כבר שקיעה?!"
אתם לא אוהבים שאנשים מפריעים לכם בקניות? אל תיכנסו בחיים להום סנטר עם חולצה אדומה!!!
כשאתה מחפש בגד בתוך ערימה של כביסה שטרם קיפלת, הוא תמיד יהיה בתחתית.
הבלונדינית שהחליטה לצבוע את הבית
הבלונדינית שהחליטה לצבוע את הבית
בלונדינית אחת החליטה שנמאס לה מכל הבדיחות שמציגות נשים בלונדיניות כטיפשות, ורצתה להוכיח לבעלה שזה לא נכון דרך מעשים. ביום קיץ חם אחד, אחרי שהוא יצא לעבודה בבוקר, היא החליטה לצבוע מחדש את חלק מחדרי הבית שלהם והתחילה לעבוד… כשבעלה של הבלונדינית חזר הביתה הוא מיד הריח צבע טרי ולא ראה את אשתו בשום מקום. אחרי חיפוש מהיר הוא מצא אותה שוכבת על הרצפה של חדר השינה לבושה במעיל פרווה מעל לחולצתה. הפנים שלה היו אדומות מאוד והמעיל שלבשה היה ספוג לחלוטין בצבע ובזיעה. -"מה קרה? הכול בסדר?" שאל הבעל בבהלה. -"מצוין!" ענתה האישה. - "מה את עשית פה?" - "רציתי להוכיח לך שלא כל הנשים הבלונדיניות טיפשות, אז צבעתי את הבית בעצמי!" - "זה מדהים מאמי, כל הכבוד ותודה רבה, אבל רק תגידי... למה את לבושה ככה? בטח נורא חם לך." - "רציתי לעשות עבודה יסודית, ועל הפחית של הצבע היה רשום 'לתוצאות הטובות ביותר, שימו שתי שכבות'".
הקפטן האמיץ
הקפטן האמיץ
לפני זמן רב, כשאוניות מפרש שלטו בים, קפטן אחד והצוות שלו היו בסכנה מפני שודדי ים שרצו לעלות על ספינתם במטרה להשתלט עליה. כשהצוות נכנס לפאניקה והתחיל להשתולל, הקפטן שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!". החובל הראשי הביא לקפטן במהירות את חולצתו האדומה' וכשהקפטן לבש אותה הוא הוביל את הצוות שלו לקרב נגד שודדי הים שעלו על הספינה. למרות שאחדים מאנשי הצוות נפגעו, שודדי הים נהדפו. מאוחר יותר באותו היום, עומדי המשמר זעקו שבאופק נראים עוד שני כלי שיט של שודדי ים. גם הם ניסו לעלות על הספינה במטרה להשתלט עליה. הצוות התמלא בפחד, אבל הקפטן, רגוע כמו תמיד, שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!" ועוד הפעם הוביל הקפטן את צוותו לקרב, למרות שהפעם הם התמודדו נגד שתי ספינות שודדי ים שניסו להשתלט על ספינתם. ושוב, שודדי הים נהדפו, אף על פי שהיו יותר נפגעים בקרב אנשי הצוות מאשר בפעם הקודמת. באותו הלילה, עייפים מהקרבות, ישבו הגברים במעגל על הסיפון והתחילו לספר על המאורעות של אותו היום. אחד מהם פנה לקפטן ושאל אותו, "למה לבשת את חולצתך האדומה לפני כל קרב?". הקפטן, בעודו מסתכל עליו במבט שרק קפטן יכול לתת, הטיף, "אם אני נפצע בקרב, החולצה האדומה לא מראה זאת, ולכן אתם, הצוות, ממשיכים להילחם ללא חת." האנשים ישבו בשקט והתפלאו מהאומץ שיש לאיש הזה. עם שחר, זעקו עומדי המשמר שיש באופק ספינות שודדי ים, הפעם עשרה כלי שייט וכולם עם שודדים שמוכנים ומזומנים לפלוש לכל ספינה שתקרה בדרכם. האנשים השתתקו והסתכלו על הקפטן, המנהיג שלהם, וחיכו לפקודה הרגילה. הקפטן, רגוע כתמיד, שאג, "הביאו לי את המכנס החום שלי..."
אשת החוואי והעובד המסור
אשת החוואי והעובד המסור
חוואי עשיר נפטר והשאיר את החווה המשגשגת שלו לאלמנתו הצעירה והנאה. האלמנה הייתה נחושה בדעתה להמשיך ולהחזיק בחווה שהוריש לה בעלה, אך לצערה לא הבינה כלום בעבודות החווה ולכן החליטה לשכור מנהל עבודה. היא פרסמה הודעה ו 2 גברים נענו לה, אחד היה שיכור ואחד נמשך לגברים ולא לנשים. היא החליטה שתהיה בטוחה יותר עם הגאה ולא עם השיכור, ושכרה אותו. הבחור היה בעל מקצוע טוב וחרוץ, השקיע שעות עבודה רבות, לא חסך מאמצים, ואכן החווה שגשגה ופרחה. האלמנה הייתה שבעת רצון, ולכן אחרי כמה חודשים של עבודה קשה הציעה למנהל העבודה שייקח לו ערב חופשי ויצא לעיר לחגוג. הוא נענה ברצון ויצא לבלות ערב בעיר. כשחזר לחווה בשתיים לפנות בוקר, מצא אותה ממתינה לשובו ליד האח, ובידה כוס יין. "בוא הנה", פקדה עליו. הוא ניגש ונעמד מולה בצייתנות. "חלוץ את המגפיים שלי", אמרה האלמנה. הוא ציית מיד, חלץ את המגפיים והניח אותם ליד הדלת. "וכעת, פשוט את החצאית שלי", המשיכה. הוא נחפז לציית, התיר את חצאיתה ופשט אותה. "עכשיו תפשוט גם את חולצתי", המשיכה האלמנה הצעירה והמושכת לפקוד על מנהל העבודה שלה שפרם בזהירות את כפתורי חולצת המשי שלה ופשט גם אותה. "ועכשיו תוריד את החזייה שלי", המשיכה הגברת ללא היסוס. הוא התיר בזהירות את קרסי החזייה שלה, הוריד אותה, והניח אותה לצד שאר הבגדים. "כעת הורד את הגרביונים שלי״, המשיכה לפקד עליו. הגבר התיישב בצייתנות על השטיח לרגליה ועשה כדבריה. ״כעת התחתונים שלי״, אמרה והביטה ישר בעיניו. הוא פשט מיד גם את תחתוניה. לא נותרו בגדים לפשוט, הכל היה מסודר בערימה נאה על הכיסא לצידה. ״ועכשיו״, אמרה האלמנה וקמה ממקומה, מניחה את כוס היין הריקה לצד האח, ״אם עוד פעם אחת תלבש את הבגדים שלי כשאתה יוצא לבלות בעיר, אתה מפוטר!״
כל מי שעבר תקופת בידוד ארוכה בגלל הקורונה יודע שעכשיו הכל קטן עליו.
החולצה, המכנסיים, התחתונים... הכל!
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.