ההיסטוריה של השיער - מאז ועד היום!

בין אם מדובר בצמה קלועה, שיער פזור, תסרוקת נפוחה או קצוצה וסולידית, שיער תמיד שיקף את רוח הזמן בתרבות. הנה מבט מעניין על ההיסטוריה של הטרנדים בשיער...
 

המאה ה-14 לפנה"ס
פסלה מהפורסם של המלכה נפרטיטי, אשתו של פרעה מלך מצרים. בספרי האמנות, היא מתוארת כשלראשה כיסוי העוטף את כל שיערה, מבלי לחשוף ולו קווצת שיער אחת. למרות ששיערה נעלם, נפרטיטי נחשבת לאחת הנשים היפהפיות ביותר בהיסטוריה.

המאה ה-10 לפנה"ס
במצרים העתיקה, גברים ונשים, בכל הגילאים, אנשי מלוכה ואזרחים רגילים כאחד, השתמשו בג'ל לשיער שהוכן מחומר שמנוני כדי לטפל בשיערם. לא משנה איזו תסרוקת בחרו לעשות, היא תמיד הייתה משוחה בג'ל.

המאה ה-1 לפנה"ס
נשות המלוכה ביוון וברומא העתיקה, נהגו לאסוף את שיערן הארוך בצמות מקושטות קרובות לקרקפת. חלקן אף השתמשו באבקת זהב כדי להדגיש את שיערן. ככל שהן היו עשירות יותר, כך הן השקיעו בתסרוקות מורכבות יותר, וזאת מכיוון שהייתה להן עדת משרתים שטיפחו, סלסלו וקלעו את שיערן כל היום. שיער נחשב אז לסמל סטטוס.

שנת 1000 לספירה
האצילה האנגלוסקסית, ליידי גודאייבה הפכה לגיבורה לאומית לאחר שרכבה עירומה על סוס ברחובות קובנטרי שבאנגליה, כדי למחות על העלאת המיסים שהטיל בעלה, הרוזן מרסייה, על נתיניו. בין אם מדובר באגדה או בסיפור אמיתי, הציורים המתארים את רכיבתה מדגישים את שיערה הארוך והפזור שנתן כסות לגופה. מאז, שיער ארוך ופזור הפך לסמל של ביטחון עצמי וסקסיות. 

בין השנים 1300-1400
כדי להבין איך נראו התסרוקות של ימי הביניים, די לצפות בסרטים כמו "לב אמיץ" או "רובין הוד". נשים באותה התקופה נהגו לקלוע את שיערן הארוך ולהצמידו לגב או לאסוף אותו לגולגול כנגד אוזניהן, בסגנון הנסיכה ליאה ממלחמת הכוכבים. עבור נשים בתקופה זו שיער היה גולת הכותרת והן התהדרו בו.

המאה ה-19
בתחילת המאה נכנס לאופנה המראה האסוף. סרט מעוטר נקשר לראשן של תלתלים וקיבץ את קצוות השיער בסגנון אלגנטי שמזכיר את התסרוקות העתיקות של מלכות יוון ורומא.

1930-1940
טכניקת הסלסול המוצלחת הוצגה לראשונה בין השנים הללו ואיפשרה לנשים להוסיף ל-BOB מראה גלי ורך יותר. כל עוד המספרות יכלו לייצר את המראה החדש, הן שמרו על מקומן בשיחות הסלון. תסרוקות כמו של בטי פייג' וריטה הייוורת' הפכו למכתיבות אופנה.

1950
התסרוקת המנופחת נכנסה לאופנה, כנראה בעקבות מרילין מונרו וג'קי קנדי. עם סיומה של מלחמת העולם השניה, נשים חזרו לאורח החיים המבויית והמסורתי, ושוב לא היה זמן וכסף לסשן שבועי במספרה. כדי להשיג את הנפח הדרוש להן בכל זאת, נשים החלו לצבוע ולסלסל את השיער ולשים אותו ברולים. הן מצאו כי הרבה יותר קל לגלגל שיער מעובד על רולים.

1960
התנועה הפמיניסטית עזרה לשחרר את אידיאל היופי והכניסה לאופנה סגנונות שיער חדשים. התסרוקת המזוהה ביותר עם רוח התקופה הייתה זו של מיה פארו, פרי עיצובו של וידאל ששון. אין צורך בשעות אינסופיות של רולים, ובשיחות מספרה. השיער הכתיב את השיח החברתי, באותו האופן בו ביטא אותו.

1980
אחרי הסרט "סוזאן את סוזאן", כל נערה רצתה שיער כמו זה של מדונה - חצוף, פומפוזי ומלא נפח. נשים האמינו כי שיער נפוח ובהיר נראה טוב יותר תחת אורות הדיסקו, וזה הפך למראה שהגדיר את העשור. ייתכן גם שהשקתו של המוס המסחרי הראשון תרמה לעניין.
בשנות ה-80 המאוחרות, השיער איבד מנפחו וחזר לרכות הנשית, הודות למכתיבות אופנה חדשות כמו סינדי קרופרד, נעמי קמפבל ולינדה אוונג'ליסטה.

1990
קייט מוס הכניסה לאופנה את המראה האסוף ברישול, ומהר מאוד היא הועתקה ברחבי העולם. הסגנון המאופק היה שינוי מרענן מהנפח של שנות ה-80 ותאם לתרבות השמרנית שהחלה להתגלגל ברחבי העולם, בעקבות מלחמת המפרץ וההאטה הכלכלית. היה זה שחר חדש של יופי. נשים לא היו צריכות להיות גבוהות, גדולות חזה ובעלות שיער מושלם. היה זה אופנתי יותר להסתובב עם שיער מבולגן וללא איפור. בנוסף, באמצע שנות ה-90, תשומת הלב פונה למילניום והתחושה היא שמדובר בחיים על זמן שאול. רוח העשור התחלפה באווירה מלוטשת, הכוללת סגנון נקי וזווייתי, כפי שהוצג למשל בתסרוקת של מוניקה ורייצ'ל בסידרה המצליחה "חברים".

2000
השיער הגלי והארוך של ג'יזל, הדוגמנית הברזילאית, הפך לאחת התסרוקות הפופולאריות עד היום. המחליקים והביבייליס תפסו את מקומם בערכת הטיפוח האישית של כל אישה, כשהם למעשה מנטרלים את מקומה של המספרה ומאפשרים לנשים ללכת על המראה הטבעי, הבלתי מתאמץ, ובכל זאת, הסקסי והאלגנטי. את מקומו של הבלונד, תופס צבע הדבש.