שרידים אבולוציונים בגופנו

בין אם אתם מאמינים באבולוציה ובין אם אתם לא, ישנם המון דברים בעולם בכלל ובגוף האדם בפרט שלא ניתן להסביר ללא האבולוציה. לפניכם חמישה דברים מוזרים שקיימים בגוף האדם וההסברים האבולוציונים להופעתם.

1. עור ברווז.

עומדת לה ילדה קטנה מאחורייך, עם עיניים כהות ושקועות והבעה אטומה. היא בוהה ישירות בחלק האחורי של הראש שלך, מחכה שתסתובב. היא רוצה לשחק איתך.

האם אתה מרגיש תחושת עקצוץ קלה בחלק האחורי של הראש שלך? יתכן שאפילו תחוש עקצוץ קל בידיים או ברגליים. כפי שאתה בוודאי יודע, זה נקרא עור ברווז. והוא נוטה להתרחש בעיקר כאשר אנחנו מפחדים או כשקר לנו.

הוא יכול להופיע גם כאשר אנו חשים התעוררות מינית או כאשר אני חשים יראת כבוד למשהו, כמו האזנה לקטע מרגש מסרט או מוסיקה שאנחנו ממש אוהבים, כל אחד ומה שעושה לו את זה.

אבל למה?

יצא לך פעם לראות פרווה של בעל חיים מזדקפת בפתאומיות כאשר הוא מפחד או כועס?

עור ברווז נגרם מהתכווצות של שרירים זעירים הנמצאים בבסיס זקיקי השיער, שגורמים לשיערות לעמוד ולעור שלנו להתכסות בבליטות זעירות.

אין סיבה ממשית לתגובה זאת בימינו. אך לאבותינו, שהיו שעירים, תגובה זו היתה חיונית.

לעור ברווז בקרב חיות יש שני שימושים עיקריים. ראשית, כאשר החיה מפחדת, השיער שלה נעמד דבר הגורם לה להיראות גדולה הרבה יותר ממה שהיא באמת. זה משמש כמנגנון השרדות שיכול להפחיד טורפים ולגרום להם לשנות את דעתם.
השימוש השני בעור ברווז הוא לשמור עם חום הגוף. כאשר אבותינו הרגישו שקר מדיי, השיער שלהם היה נעמד ומשאיר שכבת אוויר ממש מעל העור שלהם ששמשה כמבודד. רוב היונקים שמכוסים בשיער עדיין נהנים מהיכולת הזו.

כעת, כשאנחנו חסרים את אותן השערות, אנחנו לא יכולים להשתמש בתכונה זו לטובתינו. בימינו, זה רק דרך קלה לדעת אם מישהו מפחד, קר לו או שהוא מגורה מינית (תמיד תלכו על שני הראשונים).

2. רתיעה כאשר אתה שומע צלילים גבוהים.

אתה מכיר את הקול הצורם שגורם לך לצמרמורות בכל הגוף כאשר חורקים ציפורניים לאט על פני הלוח? אתה כנראה מרגיש את התחושה הזאת רק מלקרוא את המשפט הזה ולדמיין את זה.

מדוע הקול הזה מעורר בנו תגובה כזו? במחקר שנערך בשנת 1986, מדענים חקרו את המסתורין של הרעש המעצבן הזה. הושמעו מגוון רחב של צלילים, והנבדקים התבקשו לדרג כל צליל לפי רמות שונות של חוסר נוחות שהוא גורם להם להרגיש.

הנבדקים דירגו, ללא הפתעה, את צליל חריקת הציפורניים במקום הראשון. בין הקולות המעצבנים היו גם שיפשוף של כוסות קלקר זו בזו, חריקת דלת ומקדחה של רופא שיניים.

אבל למה?

אנחנו אף פעם לא נוכל לדעת זאת בוודאות, אך החוקרים ציינו כי התדר של חריקת הציפורניים על הלוח זהה לתדר של צעקות האזהרה של קוף מקוק. יתכן שזה שאריות מהעבר, לפני שהיתה קיימת מערכת אזעקה של ימינו. בני האדם נעזרו באזהרות הקופים מפני טורפים וסכנות עתידיות.

סברה אחרת היתה כי צלילים אלו עשויים להיו דומים לצלילים שהשמיע אחד הטורפים הראשיים של אותם ימים. האובולוציה השאירה אותנו עם רגישות יתר לצליל הזה.

3. העפעף השלישי.

כן, יש לך עפעף שלישי. או לפחות שריד של אחד כזה. תסתכל מקרוב על הורוד שבפינה של העין שלך, ליד האף.

זה נקרא, למעשה, קרום המצמוץ, זה עפעף שקוף למחצה שנמצא בשימוש על ידי ציפורים, זוחלים, דו-חיים, דגים וקומץ קטן של יונקים. הוא שקוף למחצה, ניתן לראות דרכו, וניתן למשוך אותו על העין על מנת להגן עליה או ללחלח אותה בקריצת צד מוזרה.

אבל למה?

כרישים משתמשים בו כדי להגן על העיניים שלהם מטרפם, שללא ספק יתיז עליהן בעוצמה. יצורים אחרים שחיים או מבלים זמן רב במים, משתמשים בו כדי לרוקן את כל החלקיקים המעצבנים שצפים לתוך העיניים שלהם. ציפורים משתמשים בו להאכיל את הצעירים שלהם, ובאותו הזמן לשמור שהם לא יציאו להם את העיניים עם המקור שלהם. זה גם מועיל אם אתה בז נודד ואתה רוצה להיכנס לצלילה במהירות של 320 קמ"ש, בלי שחתיכות שמסתובבות באוויר יכנסו לעיניים שלך באותה מהירות.

אם אתה רוצה לראות אותו בפעולה, לכלבים וחתולים יש קרום כזה שלפעמים מופיע כשהם ישנים על מנת לכסות את העיניים ולמנוע מאור להכנס.

ובקשר אלינו, בני האדם, ברור שאנחנו לא יכולים להשתמש במה שנשאר מאותו עפעף בשביל הדברים האלה. השרירים השולטים בהם הוחלשו עד לרמה שבה הם כמעט לא קיימים. מי יודע לפני כמה זמן איבדנו את היכולת להשתמש בו. השימוש הטוב ביותר עבורנו היה כדי לשמור על העיניים שלנו נקיות מדברים שמסתובבים באויר.

4. שרירי אוריקל (Auriculares Muscles).

האם אתה יכול לנענע את האוזניים שלך? אם אתה יכול, יש לך יכולת של-85% מהאוכלוסייה אין. השרירים השולטים על נענוע האוזן נקראים שרירי אוריקל, והם מקיפים את האוזן החיצונית (החלק שאנו רואים). מלבד פעם אחת שאתה תרשים את החברים שלך, מעולם לא יצא לך באמת להשתמש בהם.

אבל זה לא תמיד היה כך. הודות לשרירי אוריקל, האוזניים שלנו היו מסוגלות לעשות דברים מדהימים פעם.

אבל למה?

יונקים מסויימים יכולים להזיז את אוזניהם בכיוונים שונים כדי לאתר במדויק את מקור הרעש. זה חשוב במיוחד לבעלי חיים קטנים שאין להם יכולת לראות רחוק בגלל שהם קרובים לקרקע.

האבות הפרימיטיביים שלנו השתמשו בשליטה כיוונית על אוזניהם מדי פעם, אבל איבדו את הצורך ביכולת הזו בגלל הנטייה שלהם לחיות בקבוצות. הקבוצה הפכה להיות הקו הגנה הראשי שלהם. זוכר את מה שאמרנו קודם שצווחות גבוהות היו מתריעות את שאר בני השבט? שמיעה כיוונית היתה עוזרת בדברים כאלה.

במשך הזמן, הגענו לנקודה שבה רובנו אפילו לא יכולים להזיז את האוזניים, שלא לדבר על זוויות שונות.

5. שיני בינה ותוספתן.

אם עדיין יש לך תוספתן ושיני בינה, אתה בטח מחשיב את עצמך כבר מזל. יש לך סיכוי של 7% ללקות בדלקת התוספתן וסיכוי של 85% לשן בינה כלואה. שני הדברים הללו דורשים ניתוח.

לא רק שאתה יכול לחיות בלי האיברים האלה, אתה אפילו יכול לחיות נהדר בלעדיהם. הם לא מועילים בכלום ורק מפריעים.

אבל למה?

בשני המקרים זה נראה כמו ציוד שנשאר מהעידן בו בני האדם נהגו לאכול יותר עלים. שיני הבינה עושות בעיות כיוון שאין לך מקום אליהן, הן באו עם גרסאות שונות של בני אדם עם לסתות גדולות, שהיו מתאימות יותר ללעיסת עלים. לעיסת עלים, בניגוד לבשר ופיצה, היא עבודה קשה, וזה דורש יותר שיניים כדי לפזר את העומס בין השיניים. במיוחד כאשר אתה צריך לאכול הרבה עלים.

ובאשר לתוספתן, התיאוריה הפופולרית ביותר היא שפעם זה עזר לעכל את אותם עלים ירוקים. זה הרחבה של המעי העיוור, איבר הגדול יותר בקרב אוכלי עשב מאשר בקרב טורפים כיוון שהוא משמש לפירוק הכמות העצומה של הצלולוזה שהם מכניסים פנימה. כיוון שאין לנו כבר צורך באיבר זה, הוא הצטמק עד לאיבר שנראה כמו תולעת. זו רק תיאוריה אחת. למעשה, לא נעשו כל כך הרבה מחקרים על התוספתן כי בנינו, למי בכלל אכפת מה הוא עושה?