maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

באהבה לילידי שנות הארבעים והחמישים

 

הנה מבט לאחור ומילות הידד
לדור הזה שבכל זאת שרד
אם כי לפי הכללים המקובלים היום
זה פלא שבכלל הגיע עד הלום


ראשית להוולד - כיצד היה זה בכלל יתכן
אם אימותינו בהריונן לא פסקו לעשן?
אכלו סרדינים מקופסא ולא נבדקו לסוכרת
לא עשו אולטרה סאונד ולא סקירת מערכת


כשגדלנו קצת מים שתינו מצינור בגינה
או מברז דולף שהיה חבוי בפינה
ולא מים מינרליים שעליהם קראנו רק
בספרים של מופסאן או של בלזק


ואם בקבוק "תסס" לידינו התגלגל
אסור מפה לפה כי בריאותך תתקלקל
אך חלקנו בו שלושה ילדים או ארבעה
ובאמת שום אסון לא קרה


בידיים מלוכלכות אכלנו פרוסות לחם עבות
מרוחות בריבה או גבינה בשכבות מאוד דקות
ואם היו עליהן קוליפורמים לא ראינו אותם
ולא את תולעי המעים שהיו שם מן הסתם
אך כל אלה אותנו חיסנו כנראה
כי הסולפה בקושי הומצאה אז, ודרך אגב
דוקטור פלמינג על הפניצילין עדין לא חשב


מגלגיליות וארגזים בנינו עגלות
ובלי לדעת פיסיקה את חוקי הכובד ניסינו לגלות
ורק כשנחבטנו לתוך קיר כואבים והמומים
גילינו ששכחנו להתקין גם בלמים


על אופניים רכבנו ללא קסדות ואיש לא הבטיח
כי נמצא מזה בשלום
אך שראש יבקע בגלל זה כאבטיח
לא עלה בדעתנו אפילו בחלום


ההורים לא הסיעו אותנו לבית הספר או לחבר
ברגל הלכנו בכל מזג אויר, ואז גם התברר
כי לעיתים תפסנו טרמפ בחוצפה וללא היסוס
מאחור איזו עגלה רתומה לסוס
שממנה לפעמים קפצנו בחיפזון
כדי לברול משוטו של העגלון


נפלנו מעצים, נשרטנו ונחתכנו
גם עצם לא פעם שברנו
אך אלה לא היו מעולם סיבה אמיתית
לפרנס עורכי דין בתביעה משפטית


ואם לא נבחרו לקבוצת הכדורגל או הכדורסל
בלענו את העלבון, השתדלנו יותר, זה לא היה קל
ואם נענשנו והעמידו אותנו בפינה בצד
הורינו ללא כל פקפוק עוד תמכו בממסד
ואת העונש החמירו, ועל דעתם לא עלה
למחות נגד המורה או לפנות למנהל בשאלה


לא שחקנו בחדרים ממוזגים אלא בחוץ
נעלמו לכל היום אך איש לא היה לחוץ
לא עקבו אחרינו בסלולרי מהדור האחרון
כי מחוץ מבית מרקחת - למי היה טלפון?


לא היתה לנו טלויזיה עם מאה ערוצים
בכל זאת היו לנו אלף סיבות להיות מרוצים
במקום זה היו לנו חברים ממש ולא בצ'ט
כאלה שאיתם אפשר לרוץ ולהתרוצץ


ולא היה צורך לקבוע שבוע מראש
אם רצית את מישהו לפגוש
אלא פשוט דפקת בדלת ברחוב השכן
אם זו לא היתה ממילא פתוחה - על פי רוב כן


הבה נזכר בשנים ההן ונחלוק החוויה והמזל
שזכינו לגדול כילדים לפני שהפור נפל
כשפסיכולוגים, מוסדות, ממשלות ושרים
על חיי הילדים החלו מפקחים ומשגיחים


עד שמרוב חוקים, פיקוח והשגחה
מחיי הילדים נעלמו החופש והשמחה
ההורים מסיעים אותך לכל מקום
ומה נשאר כבר מכל הילדות והתום


כאשר שום מראה תועבה ממך לא נחסך
ואם תרצה הכל גלוי לך על המסך
ובמקום בושה וסומק, ושיחות על פושקין ונפש
מתחילים בשרותי המועדונים ישר עם כל הרפש


חווינו חופש, חברות תמה, נצחונות גם כשלונות
ועם אלה למדנו איך גם לסבול ולהמשיך לחיות
ועל כל מעשינו, הגרועים וגם הטובים באמת
לקחת אחריות מבלי להשתמט


הדור שלנו יצר בלי הרף ולא רק שרד
הוציא מקרבו יזמים, מהנדסים, חוקרים ויוצרים
ומשפחות חדשות, דורות חדשים וצעירים
ואם עדיין יש לכם קצת זמן ורעי פנאי אחדים
ספרו את הסיפורים האלה לסבתא, ואם לא - אז לנכדים

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: ישראל, שיר, נוסטלגיה
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: