1. המלאך - אשרף מרואן
מתישהו בין אביב 1969 לקיץ 1970 צלצל הטלפון בשגרירות ישראל בלונדון. מצדו השני של הקו היה אדם מצרי עם קשר מהותי לעולם השלטון ולצמרת הכלכלית של מדינתו, שביקש להציע את שירותיו הביטחוניים לישראל. התרחיש הזה נשמע מזויף וכמלכודת לבכירי המוסד, אך בסופו של דבר כמה מהם נפגשו עם האדם שיזם את השיחה, אשרף מרואן, כדי לתהות על קנקנו. מרואן היה בן למשפחה מצרית מכובדת, קצין בצבא וחתנו של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים בשנים 1954 עד 1970. הוא היה רגיל לרמת חיים גבוהה מאוד שעוררה את חמתו של נאצר, שאף דרש מבתו להתגרש מאשרף, אך היא סירבה. מרואן דרש 100,000 דולר עבור כל פגישה, והוכיח את אמינותו בכך שסיפק לישראל את הפרוטוקול של השיחות המצריות-סובייטיות במהלך הביקור הסודי של נאצר במוסקבה ב-22 בינואר 1970.
הקשר בין מרואן למוסד נמשך שנים ארוכות; הוא היה נפגש עם מפעיליו בלונדון ובערים אירופאיות אחרות, לאחר שהיה מתקשר לנשים יהודיות בלונדון ונותן להן מילת קוד שמשמעותה איתות על רצון בפגישה. לאחר חילופי השלטון במצרים הוא שימש כיועץ קרוב של הנשיא סאדאת, מה שאפשר לו גישה למסמכים ופרוטוקולים בהם נחשף מידע יקר ערך עבור ישראל. בין השאר הוא העביר מידע שבזכותו סוכלה כוונת חוליית מחבלים פלסטינית להפיל מטוס של אל על ברומא, פרטי תוכניות מלחמה מצריות, עדכונים על מערכות נשק חדשות וגם התראות על כוונת מצרים לתקוף את ישראל מספר פעמים. חלק מההתראות האלו לא התממשו, אך כ-14 שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים הוא הודיע למפעיליו "מחר תפרוץ מלחמה" וכך זכתה ישראל במעט הכנה מוקדמת שמנעה את נפילת רמת הגולן המוחלטת עם פתיחת המלחמה.
סוכן מצטיין או סוכן כפול?
אנשי המוסד כינו אותו "המלאך" וחוקרים רבים של עולם הביון הישראלי טענו שהידיעות אותן העביר היו בעלות ערך רב ורמת אמינות מצוינת. למרות זאת, עדיין ישנה מחלוקת סביב השאלה האם אשרף מרואן היה למעשה סוכן כפול, שהעביר לישראל ידיעות רק לאחר שהן איבדו את חשיבותן הקריטית ביותר. תומכי התיאוריה הזו מצביעים על כך שההתראה שהעביר על פרוץ המלחמה הגיעה לישראל מאוחר מדי ושההודעות אשר קדמו לה היו מצגת שווא של צבא מצרים, שרצה לבחון את מהירות ואופן ההיערכות של ישראל. לאחר מותו בשנת 2007 אף זכה מרואן במצרים להלוויה מכובדת, לאחר שכבר נחשפה התקשורת בינו לבין עולם הביון הישראלי. מצד שני, מותו אפוף בלא מעט מסתורין - גופתו נמצאה מתחת למרפסת דירתו בלונדון, לאחר שנפל, קפץ או נדחף למותו. לא ברור עד היום מה באמת קרה או מי עמד מאחורי נפילתו - האם היה זה המוסד או סוכנים מצריים, כפי שטענו גורמים במשטרת לונדון.
בתמונה: ההתראה הסודית על התקיפה המתוכננת כנגד ישראל
2. הצלמת - איזבל פדרו
יש מעט תחומי עיסוק שנתפסים כרחוקים יותר מעולם הריגול מאשר ציור ואדריכלות, אך אלו בדיוק היו התחומים שלמדה איזבל פרדו באוניברסיטה לאמנויות במונטווידאו, בירת אורוגוואי. היא נולדה שם בשנת 1934 לאחר שאביה יצחק פדרו, נצר למשפחה מיוחסת מספרד, עלה לארץ בשנת 1921 אך היגר לאורוגוואי כעבור כמה שנים. זיקתו לארץ ישראל דבקה באיזבל הצעירה, שהייתה פעילה בארגוני נוער ציוניים ובשנת 1961 עלתה לארץ. הרקע שלה הפך אותה למועמדת מושלמת עבור אנשי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, והיא גויסה כדי לפעול בחו"ל למען ביטחון המדינה.
תחילה היא עברה אימונים בארץ, במסגרתם היא נשלחה לצלם אתרים צבאיים ואסטרטגיים רגישים מבלי להיתפס ולחשוף באיזו מסגרת היא עושה זאת ועבור מי. בהמשך היא אומנה בפיענוח צילומי אוויר ובקריאת מפות טופוגרפיות, שימוש בכלי נשק ובמכשיר מורס - את כל ההכשרות האלו היא עברה בהצלחה ובאפריל 1963 היא יצאה לשליחותה. התחנה הראשונה שלה הייתה בפריז, שם פגשה ביצחק שמיר, שהיה מפקד היחידה שהפעילה סוכנים במדינות יעד, והוא הכין אותה לחיים שציפו לה במקום בו תוצב, מצרים. היא סיימה את הכשרתה ונכנסה למדינה בעזרת אשרת תיירת ודרכון של אורוגוואי, ולרשויות המקומיות היא דיווחה שהגיעה כדי ללמוד ארכיאולוגיה ולעסוק בציור.
ההצלחה במצרים
כעבור זמן קצר איזבל פדרו התחברה עם ארכאולוג שערך מסעות ברחבי מצרים ועיתונאי מצרי בכיר עם קשרים בשלטון המקומי, דרכו הכירה קציני צבא שונים ויצרה קשרים עם נשותיהם. כל ההכרויות האלו והמסעות השונים שביצעה איזבל ברחבי מצרים חשפו אותה לשפע של מידע אותו היא העבירה לאנשי המוסד. היא סקרה בסיסי צבא ושדות תעופה צבאיים, השיגה את התוכנית של סכר אסואן (שהיה יעד אסטרטגי בעל חשיבות עליונה) ועוד מסמכים וצילומים שונים. המידע עבר לישראל דרך מכרים של איזבל שיצאו ממצרים לספרד, ואז העבירו את החומר בדואר לישראל, מבלי שידעו מה טמון במעטפות שקיבלו… בשנת 1965, אחרי שלוש שנים של שליחות מוצלחת במצרים, ביקשה איזבל לחזור לישראל כדי להקים משפחה ופרשה מעולם הביון.
בתמונה: גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, סוקר את בניית סכר אסואן
3. הכידון - מייק הררי
אין מספיק מקום לכתוב כאן על כל קורותיו של מיכאל "מייק" הררי, שנולד בשנת 1927 וכבר בגיל 13 הצטרף לארגון ההגנה כשליח. בהמשך הגיע גם לפלמ"ח, לשירות הביטחון הכללי (שב"כ) ולתפקידי מפתח בכירים במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. במהלך שירותו במוסד, מונה הררי למפקד אגף קיסריה - אגף המבצעים המיוחדים - בשנת 1970. שם הוא הקים את יחידת כידון, כוח מובחר שמתמחה בסיכולים יזומים, וביצע פעולות כגון "מבצע זעם האל" - חיסול חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" שעמדו מאחורי טבח הספורטאים במינכן, עליו פיקד הררי כמפקד האגף. לאורך השנים גם הותר לפרסום שהררי ואנשיו ביצעו איסוף מודיעין לקראת מבצע אביב נעורים, במסגרתו פשטו כוחות מיוחדים של צה"ל והמוסד על מטרות טרור בלבנון. המבצע נחשב להצלחה עם כל המרכיבים של פעולה מתוחכמת מהסרטים הכי גדולים של הוליווד - כולל מפקד סיירת מטכ"ל צעיר בשם אהוד ברק, שהוביל את צוותו בתחפושת של אישה ברונטית.
בתמונה: מייק הררי (הכי ימני) לוחץ ידיים עם הנשיא זלמן שזר בקבלת פנים לפדויי שבי ממצרים
בחזרה להררי, לאחר שמבצע זעם האל הסתיים בטון צורם בעקבות "פרשת לילהאמר", בה סוכני מוסד הרגו את היעד הלא נכון בעת פעילות בנורווגיה ב-1973 ונתפסו על ידי הרשויות, הררי הגיש את התפטרותו מהמוסד. אך מי שהיה מפקד הארגון בזמנו, צבי זמיר, סירב לקבל את ההתפטרות ולהחלטה הזו הייתה השפעה משמעותית על ביטחון המדינה. בבוקר שבו עמדה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים הררי נפגש עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, והציג בפניה את המידע שהמוסד קיבל מאשרף מרואן, שעליו דיברנו בתחילת הכתבה, לצד התיק המודיעיני שהכינה יחידת קיסריה על המתקפה המצרית, שכלל פרטים אשר אפילו רבים בצבא המצרי עצמו לא ידעו. אחרי המלחמה והתחקירים הרבים שנעשו אודותיה, העיד הררי כי לדעתו המידע סייע למתקפת הנגד של צה"ל, אך שהדרג המדיני התנהל בצורה של חוסר אונים וגלגול אחריות שהוביל למכה הקשה שספגה ישראל בתחילת המלחמה.
מתחת לאף של החוטפים באנטבה
בשנת 1976, הררי יצא למשימה ביעד עוין ומסוכן שעמד במוקד תשומת הלב העולמית - שדה התעופה באנטבה. זה קרה לאחר חטיפת מטוס של חברת אייר פראנס עם נוסעים ישראלים רבים, על ידי טרוריסטים גרמנים ופלסטינים שהנחיתו אותו במקום. במקביל לניהול משא ומתן לשחרור החטופים, הגיעו הררי וצוות של אנשי מוסד נוספים לשדה התעופה. תפקידם, אותו הם הצליחו לבצע באופן מעורר הערצה, היה לאסוף מידע מודיעיני לקראת מבצע אפשרי. הם הפיקו צילום אווירי של נמל התעופה והעבירו מידע חיוני על סימון המסלולים לצורך הנחתת מטוסי התובלה של הכוח. הררי עצמו חדר לשדה התעופה במסווה של איש עסקים איטלקי בזמן שבו התנהל המשבר, ועל כך קיבל את עיטור המודיעין הגבוה ביותר של ישראל. כאמור הסיפור הזה הוא רק קצה הקרחון של הדברים המדהימים שמייק הררי עשה, אך אנחנו מקווים שסיפורו וסיפורם של המרגלים והסוכנים המיוחדים האחרים עליהם קראתם חשף אתכם קצת יותר לעולם הצללים המרתק הזה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: