maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

דְּבַר אֵם הֶחָתָן

  לא קל לאם לשחרר את בנה לידי כלה חדשה שאיננה מכירה. וכי למה שיעדיף את האוכל של העלמה על פני האוכל של אמו? וכי למה שיציית לאישה אחרת ולא לאמו? מה מיוחד דווקא בה? דוד אשל משתף אותנו בשירו המשעשע, בו הוא מתאר מה כל אם מצפה מכלתה, שכל עוד תעמוד בציפיות ה"לגיטימיות" האלה, תזכה לחותנת מאושרת ואוהבת. 
 
 
דְּבַר אֵם הֶחָתָן
 
מאת דוד אשל
 
בְּנִי יַקִּירִי הַקָּטָן
בְּנִי יַקִּירִי הֶחָתָן,
מְקַוָוה שֶׁתַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת לִי צַיְיתָן
אֲפִילוּ, שֶׁלָּקַחְתָּ לְךָ תּוֹסֶפְתָּן.
 
בְּנִי, תָּמִיד הָלַכְתָּ סְחוֹר, סְחוֹר
וּרְאֵה לְבַסּוֹף,מָה הִצְלַחְתָּ לִבְחוֹר?
פָּנוּ אֵלַי הֲמוֹן חוֹתְנוֹת
וּרְאֵה מָה בָּחַרְתָּ מִכָּל הַבָּנוֹת?
צללית של גבר קורע ברך ומציע נישואין לאישה
נָכוֹן שֶׁהִיא לֹא מְכֹעֶרֶת
אֲבָל כָּמוֹהָ...יֵשׁ גַּם אַחֶרֶת,
אָמַרְתָּ לִי מֵהַהַתְחָלָה
שֶׁאַתָּה מְאֹד אוֹהֵב אֶת הַכַּלָּה,
תִּסְתַּכֵּל אֵיךְ נִרְאֵית הָאִמָּא שֶׁלָּהּ
וְתָבִין, אֵיךְ מַרְגִּישׁ בַּעֲלָהּ.
 
בְּנִי, הֲרֵי אַתָּה כָּל כָּךְ מֻכְשָׁר
מַדּוּעַ אֵינְךָ רוֹצֶה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר ?
אִם בְּכָל זֹאת בָּחַרְתָּ בָּהּ בֵּן
מֵהַיּוֹם... הִיא אִתִּי תִּתְחַשְׁבֵּן.
אישה מבוגרת ומטופחת
 
כַּלָּתִי! בָּחַרְתְּ לָךְ בַּעַל מְשֻׁבָּח
וַאֲנִי מְקַוָוה, שֶׁמֻּכָּר לְךָ הֵיטֵב הַמִּטְבָּח,
כִּי אֶצְלֵנוּ, עַל תַּבְשִׁיל לֹא מֻצְלָח
לְעוֹלָם לֹא יְסֻלַּח.
 
אוּלַי קִבַּלְתְּ עֵצָה לֹא כְּדָאִית
שֶׁתְּבַשְּׁלִי כְּאִלּוּ...רַק לְמַרְאִית,
וְגַם אִם תְּלַכְלְכִי הַרְבֵּה סִירִים
אוֹתִי וְאֶת בְּנִי לֹא מְסַדְּרִים,
כִּי אִם תִּקְנִי אֹכֶל מוּכָן
תֵּדְעִי, שֶׁלֹּא עָבַרְתְּ אֶת הַמִּבְחָן,
וּכְדַאי גַּם שֶׁתֵּדְעִי מְתוּקָתִי הַכַּלָּה
שֶׁאֶצְלֵנוּ אֵין... "אֲרוּחָה קַלָּה".
 
אֲנִי בְּכָל יוֹם אָבוֹא אוֹתָךְ לְתַחְקֵר
וּבְשַׁבָּת...אֲנִי אָבוֹא לְבַקֵּר,
וְשֶׁיִּהְיֶה לָךְ בָּרוּר וְלֹא רַק נִדְמֶה
שֶׁאֶצְלֵךְ אֲנִי אוֹכֶלֶת... רַק גּוּרְמֶה.
אישה מוחה זיעה מהמצח בזמן העבודה במטבח
כַּלָּתִי הַחֲמוּדָה
דְּעִי, שֶׁבְּכָל עִנְיָין יֵשׁ לִי עֶמְדָה,
נְכָדִים, אֲנִי אֶקְבַּע אֶת מִנְיָנָם
וַאֲנִי גַּם אֶקְבַּע אֶת מִינָם,
אִם תַּעֲשִׂי כְּכָל שֶׁאֶדְרֹשׁ
וְנִהְיֶה שְׁתֵּינוּ בְּאוֹתוֹ הָרֹאשׁ,
אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ חוֹתֶנֶת
אֲהוּבָה וְהוֹגֶנֶת,
 
וּכְשֶׁאֵלַי אַתְּ תִּתְרַגְּלִי
וַדַּאי תֹּאמְרִי: מָה שָׁפַר עָלַי גּוֹרָלִי...
אישה מצוברחת יושבת על ספסל ומחזיקה את ראשה בידה
כַּלָּתִי, לְאַחַר הַחֲתוּנָה בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן
דְּעִי, שֶׁבְּנִי צָרִיךְ הַרְבֵּה לִישׁוֹן,
לָכֵן כַּלָּתִי
אַתְּ...בָּאָה אִתִּי !
אֲנִי מַבְטִיחָה שֶׁאֶתֵּן לָךְ חָסוּת
אֲנִי חַיֶּבֶת לִבְדֹּק, מָה בְּנִי כָּל כָּךְ מַבְּסוּט?
 
הקטע נכתב על ידי דוד אשל ופורסם באתר דעתון מבית בא-במייל.

לחצו כאן לצפייה בתכנים נוספים מאת דוד אשל.

מקור התמונות: Allan warrenJay DeFehr, Tuan Le

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: