maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

"המורדים" - בתי העסק של ישראל הישנה והטובה

הכירו את "המורדים", לא כוכבי הטלנובלה הארגנטינאית, אלא הבעלים של החנויות והמסעדות ברחבי הארץ שכבר מזמן הפכו למוסדות של שמירה על ערכי העיצוב, השירות ואיכות המוצר של העבר. אסי חיים, מנהל בלוג המורדים, יוצא למסעות ברחבי הארץ כדי למצוא את בתי העסק שהשתמרו בצורתם המקורית כבר מעל ל-20, 30 ואפילו 40 שנה. בתמונות פשוטות ובסיפורים קטנים ומרגשים, אסי מצליח להכניס אותנו לתוך עולמם הפנימי של בעלי העסק האלה, ולהזכיר לנו כמה יפים היו החיים לפני שהגלובליזציה והמסחור השתלטו לנו על החיים.  
 
 

סנדוויצ'ים בפלורנטין - תל אביב

כתובת: ידידיה פרנקל 28
שנת הקמה: 1978
בעלים: רבקה (82) ויהושע (88) אשכנזי
 
 

רבקה ויהושע כבר לא צעירים אבל עדיין מגיעים מדי בוקר מחולון לפלורנטין. הם לא יכולים לאכזב את הלקוחות הקבועים שמחכים לסנדוויץ' עם הדג המעושן, שיש האומרים שהוא הכי טוב בעיר. רבקה ויהושע מכניסים בכל סנדוויץ' קצת מהנשמה שלהם, "כשאני עושה סנדוויץ' אני נהנית, אני מאושרת וגם הקונים נהנים," היא אומרת בחיוך. הסיבה לכך שהמעדנייה הוותיקה נשארה בדיוק כמו בשנה שנפתחה היא די פשוטה – בכל פעם שבני הזוג הכניסו משהו חדש – הוא נגנב, אז הם פשוט ויתרו ונשארו עם המשקל והמקרר הישנים. "והאמת," היא לוחשת לי בסוד, "אני יותר אוהבת ככה."

 

סימון טפטים - ירושלים

כתובת: שמואל הנגיד 3
שנת הקמה: אמצע שנות ה-60
בעלים: נעמה אברישמצ׳י (בת 80)
 
חנויות ישנות
 
חנות הטפטים של משפחת אברישמצ׳י התחילה בכלל כמכולת שנפתחה במרכז ירושלים כדי לפרנס את בני הזוג וילדיהם. לפני כ-20 שנה נפתח סופרמרקט גדול ברחוב סמוך, והמכולות שבאזור החלו לקרוס זמן קצר לאחר מכן. כדי לשרוד החליטו סימון ונעמה לשנות לחלוטין את פניו של בית העסק שלהם, ולפתוח חנות טפטים. מאז הם מוקפים בגלילים בכל הצבעים ובכל הצורות, ולמרות שגם בתחום זה המצב לא קל, הם עדיין מקדמים בבכרה את פניו של כל אדם שנכנס לחנות.
 
 

אופנת לורד - תל אביב

כתובת: דרך יפו 34
שנת הקמה: 1956
בעלים: האחים (מימין) ויקטור (81), ויקטוריה (83) והרצל (64) דניאל
 
חנויות ישנות
 
כבר 58 שנים שבאופנת לורד מתמחים ועושים רק דבר אחד: חולצות גברים. אין מכנסיים, אין אפודות או מעילים ואין הלבשה תחתונה. רק חולצות מכופתרות מכל הסוגים, הצבעים והגזרות. כשנכנסים לחנות אפשר לבחור לגשת לויקטוריה, ויקטור או הרצל – שלושת האחים הנאמנים שנותרו מהאימפריה של משפחת דניאל. 6 אחים היו בעסק לפני שהם התפצלו. הכל התחיל במפעל ברחוב הרצל שהעסיק כ-50 עובדים וייצר חולצות גברים, אבל לפני 12 שנים נסגר המפעל, והיום הכל מיובא מאיטליה וטורקיה. על סין הם לא מוכנים לשמוע. "אנחנו הרבה יותר זולים אבל רק מי שמכיר אותנו יודע. עם השנים זה נהיה קשה אבל אנחנו שורדים וכל עוד אנחנו לא מפסידים – נמשיך," אומר הרצל.
 
 

צמר רחל - הרצליה

כתובת: סוקולוב 55, 
שנת הקמה: 1959
בעלים: רחל (״לא שואלים אישה בת כמה היא״) ובצלאל גלילי
 
חנויות ישנות
 
בשנות ה-60 פעלו בישראל כמה בתי חרושת שייצרו צמר. אנשים היו קונים את הגלילים הצבעוניים, סורגים לבד – והתחום פרח. זו התקופה שרחל גלילי פתחה את החנות הקטנה שלה בהרצליה בעיקר כדי להיות עסוקה ולא לחשוב על אחיה שנפל שנה קודם. רחל הפעילה את החנות לבד וגם לימדה את מי שרצה לדעת איך לעבוד עם המסרגות, והלקוחות הגיעו. היו ימים שאפילו עמדו בתור מחוץ לחנות כדי לקבל עצה וטיפ טוב.
 
במשך השנים הצטרף גם בעלה בצלאל לעבודה, אבל העומס רק הלך ופחת. גם קהל הלקוחות השתנה עם השנים והם נהיו יותר ״קשים״, כהגדרת רחל. למרות הכל, רחל ובצלאל המשיכו והחזיקו מעמד כדי לראות איך בשנים האחרונות מתחילה שוב פריחה בתחום – מה שמצריך לפעמים גם עזרה נוספת מהבת, שמגיעה לחנות לעבוד יחד איתם. גם היום, בדיוק כמו פעם, רחל שם מדי יום כדי לתת הדרכה, עצה ואפילו תוכנית כדי שהסוודר לנכד יהיה הכי יפה בעולם.
 
 

מכולת הרצליה

כתובת: סוקולוב 74
שנת הקמה: סוף שנות ה-50
בעלים: ראומה בוסאני (בת 78)
 
חנויות ישנות
 
כשראומה ואברהם (ז"ל) פתחו את המכולת הקטנה ברחוב סוקולוב בהרצליה, עוד לא היו רשתות מזון עם סניפי ענק בסביבה. אנשים עוד לא מילאו עגלות בעשרות מצרכים שהם לא באמת צריכים ואת הקניות היו עושים מדי יום במכולת. לחם, חלב, גבינות, שימורים וגם מוצרי ניקיון – את זה אפשר להשיג אצל ראומה עד היום. אז, בימים ההם, היה עמוס במכולת הקטנה כמעט תמיד, וראומה ואברהם הוציאו שמנת מהמדף האחורי למי שהתקשה לאתר אותה בעצמו, חתכו חצי לחם שחור ועשו חשבון בעיפרון על חתיכת קרטון. מתישהו לאורך השנים העולם השתנה.
 
ראומה השלימה עם העובדה הזאת כבר מזמן, אבל עדיין קשה לה להבין את האנשים. "אמנם לא נכנסים לפה הרבה אנשים אבל מי שקונה יודע שמכולת זה הרבה יותר חסכוני. באים וקונים רק את מה שבאמת צריך ולא את כל מה שבסופר מנסים להכניס לך." גם בימים שהיא מוכרת רק לחמנייה ושקית שוקו אחת, היא מרוצה. "אני אומרת תודה על מה שיש ועל זה שעדיין יש לי תעסוקה."
 
 

פשפשיק (גלנטריה עליזה) - רחובות

כתובת: הרצל 181,
שנת הקמה: 1963
בעלים: שרה קרונלנד (בת 59) 
 
חנויות ישנות
 
את החנות הקטנה ברחוב הרצל ברחובות הקימו עליזה ויצחק ז"ל עוד בימים שרחובות הייתה כל כך קטנה, שכולם הכירו את כולם. מי שרצה פיג'מה עם פסים וכפתורים או מטפחת יוקרתית לאף – ידע שזו החנות בשבילו. שרה החלה לעסוק במדעי ההתנהגות כשהחיים, בדרכם שלהם, ניתבו את דרכה חזרה לחנות הקטנה. אביה חלה והיא נקראה לעזור.
 
17 שנה חלפו מאז והיא עדיין שם, מוכרת מהסטוק הענק שנותר ממטפחות האף ("יש לי מספיק בשביל לנגף את האף לחצי רחובות"), הסדינים והמפות אבל גם מחפצים יד שניה שהיא הוסיפה במשך השנים. למרות שהחנות נראית מתקופה אחרת – ואולי דווקא בגלל זה – אנשים נכנסים. "להרבה מאוד אנשים נמאס מתרבות האיקאה – שלכולם יש אותו דבר והם מחפשים את הטאצ' האישי. מי שמחפש געגוע מגיע לכאן."
 
 

קפה חיפה - חיפה

כתובת: הוואדי 19, ואדי ניסנס
שנת הקמה: 1982
בעלים: מוסטפא אבו אל ערדאת (בן 54)
 
חנויות ישנות
 
במוסטפא אפשר רק לקנא. את החנות הקטנה שלו בואדי ניסנס אופף ריח מפתה של קפה שחור עם הל שהוא קולה וטוחן במקום כבר יותר מ-30 שנה. מדי בוקר עוברים דרכו כל הסוחרים, הקונים והמבקרים שבאים לאזור, אומרים שלום, שותים איזה כוס קטנה של קפה, משבחים אותו על הטעם וממשיכים לדרכם. והוא מאושר. "מה בן אדם צריך יותר", הוא אומר. במקרה של מוסטפא, הסנדלר הולך כמעט יחף. למרות האהבה לקפה, הוא עצמו שותה קפה רק פעמיים ביום, ובשאר הזמן מסתדר די טוב רק עם הריח שהוא כל כך אוהב, אשר אופף את כל הסמטה הקטנה.
 
 

סמי וסוסו - באר שבע

כתובת: השוק עירוני 
שנת הקמה: 1970
בעלים: מרסל לרר (בן 75)
 
חנויות ישנות
 
את המסעדה פתח מרסל קצת אחרי שהחלו שידורי הטלוויזיה בישראל. הוא כל כך אהב את התוכנית "סמי וסוסו", סדרת טלוויזיה לילדים בשפה הערבית ששודרה בין השנים 1968-1971 בערוץ הישראלי היחידי באותן שנים, שהחליט לקרוא כך למסעדה הרומנית שלו. הוא היה בין היחידים בשוק שמכרו מזון מוכן, והציע בעיקר בשר רומני על הגריל, סטייקים וקבבים שלמד להכין בבית וגם בירה גולדסטאר מחבית – הראשונה בבאר שבע. מרסל אוהב את הפינה הקטנה שלו ליד הגריל במסעדה שכמעט ולא השתנתה ב-40 השנים האחרונות. מה שהשתנה זה רק הכסף. "פעם מנת קבב הייתה עולה כמה לירות והיום זה בשקלים. חוץ מזה – הכל אותו דבר."
 
 

גרינברג הלבשה – תל אביב

כתובת: דרך השלום 101, תל אביב
שנת הקמה: 1954
בעלים: יששכר גרינברג (בן 70)
 
 
על גבול גבעתיים תל אביב יש חנות בגדים קטנה שעדיין מחזיקה בגדים של "אתא". זו הייתה ההתמחות של לוי יצחק גרינברג, שהקים את החנות ואליו הצטרף הבן יששכר אחרי שסיים את השירות הצבאי. חולצות עבודה כחולות, הלבשה תחתונה ובגדי חאקי – אם זה "אתא" – היה אפשר למצוא את זה אצל גרינברג, ועל המדפים הישנים נותרו דוגמאות אחרונות, כמו במוזיאון, ממיטב התוצרת של המפעל הישראלי שסגר את שעריו. יששכר מתפרנס מהלקוחות הוותיקים שעדיין מגיעים, אבל לא צופה לזה עתיד רחוק. "שופינג הפך היום לתחביב. אנשים הולכים לקניון, שם יש להם מבחר של עשרות חנויות, הם קונים בגדים, אוכלים גלידה עם הילדים ורואים בזה בילוי. זה לא מה שהיה פעם. אלי צריך לבוא במיוחד, לחפש חניה והמבחר קטן. אין לי יכולת או דרך ואני גם לא רוצה להתחרות בחנויות בקניון," הוא אומר, וצופה שלא יישארו עוד חנויות כמו שלו.
 

קונדיטוריה אלברט - תל אביב 

כתובת: מטלון 36
שנת הקמה: 1935 (במיקום הנוכחי מ-1961)
בעלים: יהודה יעקב (בן 78)
 
חנויות ישנות
 
את סודות הכנת המרציפן למד אלברט ביוון – שם הייתה לו קונדיטוריה משגשגת. כשהגיע לתל אביב בראשית ימיה, פתח אלברט את הקונדיטוריה שעד היום משמשת מקום עליה לרגל לכל חובבי המאפים המיוחדים והביתיים. את המתכונים ל"שלושת הגדולים" – המרציפן המענג, עוגיות השקדים המדהימות והנשיקות שפריכות מבחוץ ורכות מבפנים – העביר אלברט לבנו יעקב, שבחמישים השנים האחרונות ממשיך את המסורת בבית המאפה שלא השתנה במאום. לא חסרים אנשים ששואלים את יעקב למה הוא לא מחדש ומשפץ אבל הוא מעדיף דווקא את אלה שנכנסים, נשאבים אל העבר ומתחננים שלא יגע בכלום. "ובכל מקרה – לא נשאר לי עוד הרבה זמן עד שאפרוש ואין לי טעם להשקיע," הוא אומר.
 
 

יוסף אליכיס - נתניה

כתובת: הרצל 19, נתניה
שנת הקמה: 1978
בעלים: יוסף אליכיס
 
חנויות ישנות
 
יוסף ואשתו מגיעים מדי בוקר לחנות הקטנה והצפופה שלהם כבר 33 שנים. יוסף מעשן את המקטרת שלו וממתין ללקוחות שמגיעים כדי לקנות טבק, מצתים מיוחדים, מתנות ואפילו חרבות סמוראים שיוסף מחזיק על סטנד בכניסה. על מדף גבוה אפשר למצוא גם ספינות מגולפות בעץ שפיארו בעבר את המזנונים של ותיקי העיר.
 
לאורך השנים הלקוחות השתנו וגם הדרישות. התיירים מצרפת, שמציפים את נתניה בהמוניהם, נכנסים מדי פעם לחנות שנמצאת באחד מהרחובות הראשיים של העיר, אבל יוסף מודה שזה כבר לא מה שהיה פעם. בני הזוג אליכיס אוהבים את החנות ולא מתכוונים ללכת לשום מקום. "היום כבר לא קונים מקטרות כמו פעם אבל אנשים מעשנים ותמיד יעשנו – אז תמיד תהיה לנו עבודה."
 
 

נעלי ציון - ירושלים

כתובת: מחנה יהודה 26
שנת הקמה: 1940
בעלים: ציון חנוכה (בן 76)
 
חנויות ישנות
 
בתקופה שהבריטים שלטו בארץ, הסרג'נטים הסתובבו בשוק מחנה יהודה בניסיון להשליט סדר ובדרך הם עצרו בחנות הנעליים הקטנה שפתח יהודה חנוכה בקצה השוק. ציון, אז עוד ילד קטן, גדל בחנות שבתקופותיה הטובות פרנסה את כל המשפחה ועוד כמה פועלים. היום ציון לבד, מוכר בעיקר נעלי בית אבל מסרב לסגור או להשתנות. "אני שמורת טבע, לא השתנה כאן שום דבר מאז שאבא פתח. אני מכיר כל סדק בעץ ומתי הוא נוצר. זה החיים שלי, זו העבודה שלי וכאן אני נשאר," הוא אומר.
 
 

מאורית - תל אביב

כתובת: דיזנגוף 172
שנת הקמה: 1963 (ברחוב בן יהודה)
בעלים: משה מאירוביץ (בן 68)
 
חנויות ישנות
 
כבר כילד התעניין משה במנורות. הוא נולד וגדל בתל אביב, ברחוב דיזנגוף, שהיה אז שם נרדף לנהנתנות ולסגנון חיים שהיו שונים מכל מה שייצגה ישראל השמרנית. שם, בדיזנגוף ופינת רחוב ז'אן ז'ורס הייתה חנות מנורות ותיקה, וכשהיה בן 12 וחצי רצה הגורל ובעל החנות קרא למשה וביקש ממנו עזרה. מאז הוא בעסק.
 
כשהשתחרר מהצבא לא היה לו ספק מה הוא הולך לעשות ופתח את חנות המנורות הראשונה שלו ברחוב בן יהודה. אחרי 10 שנים עבר משה קרוב יותר למקום בו נולד – רחוב דיזנגוף בו הוא נמצא כבר יותר מ-40 שנה. מבט קטן לתוך החנות, שמלאה באלפי מנורות ואהילים מכל הסוגים ומתקופות שונות, מספק הצצה נדירה אל תקופת חיים אחרת שכולנו מתגעגעים אליה... 
 
 

וידר תרמוסים - תל אביב

כתובת: העלייה  34 תל אביב
שנת הקמה: 1952
בעלים: יהודית וידר ("כבר לא צעירה")
 
 

שלמה וידר שרד את השואה ועם הקמת המדינה הגיע לישראל. אחרי ארבע שנים הוא החליט לפתוח חנות קטנה ושכונתית לכלי בית. בין הכלים שמכר בחנות הקטנה היו גם תרמוסים שהיו פופולריים מאוד באותה תקופה, ולכן הוא החל לייצר אותם לבד. לאחר פטירתו המשיכו אישתו יהודית ובנו דני את המסורת המשפחתית ומאז ועד היום ממשיכים במשפחת וידר לייצר תרמוסים כמו פעם. תושבי פלורנטין ורחוב העלייה הוותיקים עזבו או נפטרו, הרשתות הגדולות גוזלות את רוב הקונים והתחרות עם הסינים קשה, אבל יהודית עדיין שם – עם אותם תרמוסים צבעוניים.

 

אטליז יעקב דחבש ובניו - תל אביב

כתובת: מלן 45, שוק הכרמל 
שנת הקמה: 1946
בעלים: יעקב (89) ואהובה (81) דחבש
 
 
כבר 65 שנה שיעקב דחבש קם כל בוקר בכרם התימנים, פותח את תריס הברזל העבה של החנות הקטנה שלו לצדי השוק, שותה קפה שחור חזק ומתחיל לחתוך בשר. כל הלקוחות הוותיקים שלו כבר מזמן נפטרו אבל מדי פעם נכנסים גם צעירים שנקלעו במקרה לסמטה הקטנה וקונים כמה סטייקים. לצידו ניצבת אהובה והיא לא מתלוננת. "זה יותר טוב מבית אבות. אנחנו באים, עובדים קצת עד 3 והולכים הביתה. בכל מקרה, גם אם הייתי רוצה – אי אפשר לעצור אותו," היא אומרת ומחייכת אל בעלה שחותך את הבשר לקוביות גדולות ולא מניח את הסכין, אפילו לא לרגע.

 

כל התמונות והמידע באדיבות בלוג המורדים של אסי חיים.
לחצו כאן כדי לבקר בבלוג ולהכיר חנויות נוסטלגיות נוספות ברחבי ישראל.

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: