maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

8 האירועים ההזויים בתולדות האולימפיאדה

כאירוע הספורט הגדול בעולם, ספרי ההיסטוריה האולימפיים מלאים בסיפורים מרגשים על ספורטאים מצטיינים, שיאים מפליאים והישגים יוצאי דופן, אך עיון מעמיק בתולדות האולימפיאדה חושף גם רגעים קצת פחות נוצצים, ליתר דיוק - הזויים ומביכים. הנה לפניכם 8 מהאירועים המטורפים ביותר בהיסטוריה של האולימפיאדה.

ירי יונים

1. ירי יונים, 1900, אולימפיאדת פריז.

ירי ביונים חיות היה נסיון אחד ויחיד בהיסטוריה האולימפית. בעוד שבאולימפיאדה הראשונה בשנת 1896 הירי כוון על צלחות מעופפות, באולימפיאדה השנייה בפריז, המארגנים החליטו לגוון את הענף. הייתה זו הפעם הראשונה בה נהרגו חיות בכוונה תחילה בשם הספורט האולימפי, הפעם הראשונה והאחרונה. ההיסטוריון האמריקאי אנדרו סטראנק כתב במאמר שהתפרסם בשנת 1988: "הרעיון להשתמש בעופות חיים התברר כבחירה לא נעימה למדיי. ציפורים פצועות התפתלו על הקרקע, מתבוססות בדם ונוצות הסתחררו באוויר. נשים עם מטריות בכו בכסאות שהוצבו בקרבת מקום". באותה האולימפיאידה נהרגו כ-300 יונים. ארבעת המקומות הראשונים החליטו להתחלק בפרס של 20,000 פרנק, כנראה כדי לנקות את המצפון.


2. ריצת מרתון, 1904, אולימפיאדת סנט לואיס.

מרתון 1904 היה אחד האירועים המוזרים ביותר בתולדות האולימפיאדה והוא זכה לכינוי "המרתון מהגיהנום". המארגנים לא ידעו כמעט כלום על יצירת תשתית ראויה לריצה; המרתון התנהל בסוף אוגוסט, בשעות הצהריים כשהטמפרטורה נושקת ל-33 מעלות והלחות מטפסת ל- 90%. המירוץ התקיים על כבישים מאובקים שהתמלאו עוד ועוד באבק מהסוסים שהורשו לדהור לצד הספורטאים, ואם לא די בזה, לאורך המסלול הוצבה רק עמדת מים אחת, אחרי כמעט 20 ק"מ.

התנאים היו כל כך קשים שאף אחד לא שם לב שהאצן האמריקאי פרדריק לוטז, שהגיע למקום הראשון, בעצם תפס טרמפ בחלק גדול מהמסלול. רק כאשר קיבל את מדליית הזהב מאליס רוזוולט, הוא התוודה שזו הייתה מתיחה. האצן הבריטי שהגיע למקום השני, תומס היקס הוכרז במקומו כמנצח, אך גם הוא לא זכה בצורה הגונה לחלוטין. במהלך הריצה, קצת אחרי הק"מ ה-30, היקס ביקש לפרוש, אבל מאמניו לא נתנו לו. הם רקחו לו קוקטייל של ביצים, ברנדי וסטריכנין שהעניקו לו את הכוח להמשיך. כיוון שבאותם הימים לא היו חוקים מגבילים, הניצחון של היקס נכנס להיכל התהילה.

אך הסיפור ההזוי ביותר ממרתון האימים היה של פליקס דה סוטו קארוואחאל, דוור קובני בן 29 שאהב מאוד לרוץ והחליט מטעם עצמו לייצג את המדינה. פליקס העני עלה על אוניה לניו אורלינס, תפס טרמפים במעלה נהר המיסיסיפי והגיע לסנט לואיס בדיוק לרגע ההזנקה. אך כיווון שלבש מכנסיים ארוכים ונעל מגפיים גבוהים, ההזנקה התעכבה. פליקס מיהר לקצר את מכנסיו ולהתאים עד כמה שאפשר את קוד הלבוש. בשלבים הראשונים הוא הוביל את הריצה, מה שנתן לו די זמן לעצור ולשוחח עם עוברי אורח, להתאמן על האנגלית שלו או לפשוט על מטע תפוחים. גם כשחטף כאב בטן ונאלץ לשכב על הכביש כדי לנוח, הוא לא התייאש. למרבה הפלא הוא סיים במקום הרביעי וחזר למולדתו כגיבור לאומי.

מרתון

3. שחיית 1500 מטר, 1896, אולימפיאדת אתונה.

שלא כמקובל היום, מארגני אולימפיאדת אתונה ערכו את אירועי השחייה במים הפתוחים של מפרץ זאה, בסמוך לפיראוס. היו אלה שעות הבוקר המוקדמות, כאשר טמפרטורת המים עומדת על 12 מעלות וגובה הגלים עומד על כ-4 מטר. המנצח במשחה ה-1500 מטר, היה צעיר הונגרי בשם אלפרד האיוש (Alfred Hajos), שחש צורך ללמוד שחייה לאחר שראה את אביו טובע בדנובה שנתיים לפני כן. מאוחר יותר סיפר אלפרד כי הוא פחד על חייו כל זמן השחייה, וזה מה שעודד אותו להתגבר על הפחד ולנצח את המירוץ.


4. כדור מים, 1956, אולימפיאדת מלבורן.

בעיצומה של המלחמה הקרה, שלושה שבועות בלבד אחרי הפלישה הסובייטית האכזרית להונגריה, צוות השחקנים מהונגריה וצוות השחקנים מברית המועצות נפגשו בבריכה.  המתח בין השחקנים היה ברור, והקפטנים סירבו ללחוץ יד כמקובל בענף.

לאורך כל המשחק, ההונגרים הטרידו מילולית את יריביהם, בתקווה לשבור את רוחם. הדברים הגיעו לנקודת מפנה כאשר שחקן סובייטי פגע בקפטן ההונגרי ארווין זאדור בפנים. המראה של הקפטן המדמם גרם לאוהדים ההונגרים להתרעם ולהשתולל. הונגריה הביסה את ברית המועצות 4:0 ובסוף המשחק, המשטרה האוסטרלית נאלצה ללוות את השחקנים החוצה. המשחק זכה לכינוי "משחק הדם במים" והוא נחשב למשחק המפורסם ביותר בתולדות ההיסטוריה של משחק כדור-מים.

כדור מים

5. רכיבה על אופניים, 1912, אולימפיאדת שטוקהולם.

שבדיה לא הצליחה לבנות וולדרום (זירה למירוצי אופני מסלול) וחשבה לבטל את מירוץ הכביש. אך בדיונים שקדמו לאולימפיאדה, הבריטים מחו על ביטול מירוץ הכביש ודרשו שהוא יתקיים בחוצות העיר, למרות האזהרות השבדיות כי הדרכים העירוניות לא בנויות לכך. בסופו של דבר הם נכנעו, והקצו מסלול של 315 ק"מ, ארוך בהרבה מזה המקובל בענף האולימפי. הבעיה האמיתית הייתה שהמירוץ התנהל במשך 10 שעות והפך את התנאים למסוכנים עוד יותר. למרבה המזל, המירוץ הסתיים רק עם 2 נפגעים: רוכב רוסי צנח לתוך תעלה ושכב מחוסר הכרה עד שהתגלה על ידי איכר מקומי, ורוכב שבדי נפגע על ידי מכונית זמן קצר לאחר תחילת המירוץ ונגרר לאורך הכביש למרחק רב.
 

6. מרתון, 1900, אולימפיאדת פריז.

מרתון 1900 שנערך ברחובות פריז, היה מבלבל מאוד. הדרכים לא סומנו כהלכה והרבה מהאצנים לקחו פניות לא נכונות, חזרו על אותן הדרכים פעמיים ונאלצו לרוץ בסמוך לרכבים, בעלי חיים, רוכבי אופניים, הולכי רגל ושאר רצים, שהצטרפו למסלול בשביל הכיף. המירוץ התנהל בשעות הצהריים החמות והקשה על המשתתפים עוד יותר.

ארתור ניוטון, האצן שהגיע למקום החמישי, טען בסוף המסלול שהוא סיים ראשון כיוון שלא ראה אף אצן אחר עוקף אותו. אצן אמריקאי אחר בשם ריצ'רד גרנט טען שהוא נדרס על ידי רוכב אופניים והאצן הצרפתי האהוד, Georges Touquet-Daunis שהיה תקוותה של המדינה המארחת, נכנס לבית קפה במהלך המרתון כדי להימלט מהחום, שתה כמה בירות והחליט שיותר מדיי חם לו מכדי להמשיך. אך הקהל הצרפתי לא נואש, הוא עודד את האצן Michel Théato  שבסופו של דבר גם ניצח את המירוץ. אחרי השמעת ההמנון הצרפתי, נודע כי Michel Théato  היה בכלל מתעמל מלוקסמבורג.

מרתון
 

7. קפיצת קרש, 1980, אולימפיאדת מוסקבה.

אחרי שנחת על הבטן, הקופץ הסובייטי אלכסנדר פורטונוב, התלונן כי רעש הקהל שעודד את השחיין ולדימיר סלניקוב במשחה החופשי בחלקו האחר של מתקן המים, הסיח את דעתו. השופטים קבלו את ערעורו ואישרו לו לקפוץ שנית. קפיצה זו זיכתה אותו במקום הראשון, אך עוררה ביקורות רבות. הקופצים ממקסיקו ומגרמניה המזרחית התלוננו כי פלאש המצלמות הסיח את דעתם וביקשו הזדמנות נוספת, אך לאחר דיונים של יומיים, הערעורים נדחו. בתגובה לכך, נערכו הפגנות מחוץ לשגרירות הסובייטית במקסיקו סיטי.
 

8. שחייה בסגנון חופשי, 1960, אולימפיאדת רומא.

המשחה האולימפי הוא אולי המקרה היחיד בתולדות האולימפיאדה בו שחיין שהגיע בזמן ארוך יותר מהמקום הראשון, קיבל את מדליית הזהב. באותם הימים, הנצחונות נקבעו על ידי פאנל שופטים, ואילו השעון האלקטרוני הוצב כיועץ בלבד. כשפאנל השופטים התכנס כדי לדון בקרב השחייה ההדוק בין השחיין האוסטרלי ג'ון דוויט לבין השחיין האמריקאי לאנס לארסון, הם קבעו 2-1 לטובת דוויט. לאחר ההכרעה, נבדקו השעונים והתגלה כי לארסון שעט במהירות של 55.1 שניות, לעומת דוויט שהגיע קצת אחריו בזמן של 55.2 שניות. אך כיוון שהשופט הראשי כבר החליט להעניק את מדליית הזהב לדוויט, הוא הורה לשנות את הזמן של לארסון ל-55.2 שניות. מהלך זה עורר מחאה ציבורית גדולה, אך ללא הועיל.

שחייה
 

מקור: חיים כץ
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: