|
כתב דוד אבידן ז"ל בשירו "כמו אחרת, כמו, אחרת":
"אדם יולד כדי להידמות וגדל כדי להיבדל.
עד גיל מסויים הוא משתדל להידמות,
ללבוש אותם מכנסיים, לשרוק אותן שריקות, להעריץ אותם גיבורים
הדומים כל כך אלה לאלה.
אחר כך הוא לומד להיבדל,
עד שהוא מחליט להפוך לנבדל מן המניין ומידמה לנבדלים.
ויום אחד הוא מתחיל להיבדל גם מן הנבדלים
ואז הוא מאמין לפתע, שעליו להידמות לאלים.
אבל האלים, לרוע מזלו ולרוע מזלם,
אוהבים להיבדל לא פחות, אם לא יותר, מבני אדם.
ולכן עליו, בלית ברירה להיבדל מן האלים,
שנבדלים מבני אדם שנבדלים ממנו.
אילו ניתן היה להיבדל מן האלים בלי להידמות לבני אדם
ו/או להידמות אל האלים מבלי להיבדל מבני אדם,
ניתן היה לפתוח ולנעול שיר נבדל זה לגמרי אחרת"
בני האדם נושאים הרבה פנים ונבדלים אלה מאלה בהבעות צבעים והיבטים.
שינויי הזמן וניסיון החיים, חורטים עצמם על פנינו, כך שגם אם נרצה, כנראה שלא נוכל להידמות זה לזה לעולם. תמונותיו המדהימות של הצלם Hannes Casper מעניקות תוקף מעניין לשירו של דוד אבידן...
|
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: