בדיחות בנושא התאבדות בתלייה בירושלים

הבוקר נסעתי לפגישה חשובה בירושלים. נהגתי על כביש מספר 1, כשלפתע הבטתי שמאלה וראיתי במכונית שלידי אישה אחת, נוהגת במאזדה 6 חדשה ומבריקה, במהירות של 121 קמ"ש, תוך כדי שהיא מתבוננת במראה ומורחת לעצמה אייליינר! חזרתי להסתכל על הכביש, ואחרי כמה שניות ראיתי אותה שוב, עוקפת אותי, וכל זה תוך כדי שהיא ממשיכה להתאפר! נכון שאני גבר, אבל מה שהיא עשתה כל כך הפחיד אותי, עד שמכונת הגילוח החשמלית נפלה לי מהיד, והעיפה לי את הסנדוויץ' מהיד השנייה. ניסיתי ליישר את ההגה עם הברך, ומרוב בלבול עף לי הסלולרי מהאוזן ונפל ישר לתוך כוס הקפה שהחזקתי בין הרגליים. הקפה הרותח השפריץ לכל הכיוונים, חטפתי כוויה איומה בשמוליק ובשני ידידיו, כבתה לי הסיגריה, נהרס לי הסלולרי ונותקה לי השיחה - שהייתה ממש, אבל ממש חשובה!!! שילך לעזאזל האידיוט שנתן לנשים לנהוג!

כומר אחד התהלך בסמטאות הוותיקן ופתאום ראה תא טלפון מזהב ומעליו שלט: ״שיחה לאלוהים ב-1,000 דולר״. הכומר התלבט לכמה שניות אם לחייג בטלפון, אבל אז החליט לוותר והמשיך הלאה. פתאום הוא ראה עוד תא עם טלפון מוזהב ושלט שעליו רשום: ״שיחה לאלוהים ב-1,000 דולר״, ושם לב שבעצם יש טלפונים כאלו בכל מקום. הוא היה מאוד מופתע, אך החליט שלא לשאול דבר בעניין. כמה שבועות לאחר מכן הכומר הגיע לביקור בירושלים והתהלך באזור הכותל המערבי. פתאום הוא ראה תא טלפון מוזהב כמו שהוא ראה בוותיקן, אך על השלט שמעליו היה כתוב: ״טלפון לאלוהים ב-25 סנט בלבד״. ״איך זה יתכן?!״ מלמל לעצמו הכומר המבולבל, ״בוותיקן זה עולה 1,000 דולר....״ רב אחד, שהיה בסביבה ושמע את תהיית הכומר עם עצמו, ניגש אליו ואמר לו: ״זה כל כך ברור ופשוט ידידי... הרי כאן מדובר בשיחה מקומית!״

יהודי אחד הגיע לשערי הוותיקן ודרש לשוחח עם האפיפיור. הקרדינלים והשומרים זיהו את היהודי כאדם שבא ממשפחה מכובדת וותיקה מאוד בירושלים, אך ביקשו ממנו להתרחק מהמקום. האפיפיור בדיוק עבר באזור וביקש לבדוק על מה כל המהומה. אחד מהקרדינלים אמר לו שיש כאן יהודי ממשפחה ותיקה מאוד בירושלים שדורש להיפגש עם עוד רממותו בכבודו ובעצמו. אז האפיפיור אמר: ״אני מוכן לראות את האיש הזה, תכניסו אותו ללשכה שלי״. אז הקרדינלים הביאו את האיש ללשכת האפיפיור והשניים התיישבו לשיחה. האפיפיור שאל את היהודי: ״מה אני יכול לעשות בשבילך?״ והיהודי בתגובה שואל אותו: ״כבודו מכיר את הסעודה האחרונה?״ ״כן, בוודאי״, אומר האפיפיור, ״זה הרי אחד מהאירועים הכי מקודשים בהיסטוריה שלנו״. ״אז שתדע לך שהמשפחה שלי היא בעלת המסעדה שאירחה את הסעודה הזו״, אמר לו האיש בכעס והניח לפתע על השולחן קבלה מצהיבה, ״והנה החשבון שעד היום לא שולם!״

ג'ורג' ואשתו אנג'לה – שני נוצרים אדוקים וחובבי ישראל, החליטו לטוס לטיול קיצי בארץ הקודש כשלמורת רוחו של ג'ורג', גם אמה הנודניקית של אנג'לה הצטרפה לטיול. במהלך השהות שלהם בירושלים, אמה של אנג'לה לקתה בהתקף לב ולפני שהגיעה לבית החולים, נפטרה... אנג'לה מוכת היגון לא יכלה לטפל בנושאים הבירוקרטיים ולכן ג'ורג' לקח את המושכות לידיו. ג'ורג' נפגש עם היועץ הישראלי לנושאים האלה שאמר לו: "אני משתתף בצערכם ואנסה לעזור לכם כמיטב יכולתי." "תודה" השיב לו ג'ורג', "כרגע אני צריך רק סיכום של ההוצאות כדי לתכנן מה לעשות." היועץ כחכח בגרונו ואמר: "ובכן, יש לכם שתי אפשרויות... האחת היא להטיס את גופתה של חמותך לארצות הברית, מה שיעלה לכם 5,000 דולר..." ג'ורג' פער את עיניו והשיב "זה נורא יקר... מה האפשרות השנייה?" היועץ הביט בו ואמר "האפשרות השנייה היא שאתם תביאו את חמותך למנוחה כאן, בירושלים, מה שיעלה 150 דולר." ג'ורג' חשב במשך מספר רגעים והשיב "אני מעדיף להחזיר אותה לארצות הברית, אנחנו נתמודד עם ההוצאות." היועץ חייך אליו באומרו "כנראה שממש אהבת את חמותך אם אתה מוכן להחזיר אותה לארצה במחיר הזה." "זה לא העניין..." השיב ג'ורג' ליועץ המבולבל, "פשוט אני מכיר מישהו שנקבר בירושלים לפני הרבה שנים... ביום השלישי למותו הוא קם לתחייה וזה סיכון שאני לא מוכן לקחת עם חמותי."

הרב הניו יורקי ג'ונתן כהן בדיוק נכנס לנמל התעופה קנדי בדרכו לעלות על טיסה לישראל, כשפתאום פגש בטרמינל את חנהל'ה, חברת ילדות שלו מלוס אנג'לס אותה לא ראה כבר שנים ארוכות. "אוי, כמה טוב לראות אותך חנה'לה!", בירך אותה לשלום הרב, "מה שלומך בימים אלו?" "יכול היה להיות יותר טוב", ענתה לו חנהל'ה ונימת צער עמוק בקולה: "אני ובעלי ינקי מנסים להביא ילד לעולם כבר 15 שנים ולא מצליחים". "אוי א-ברוך, אני כל כך מצטער לשמוע", אמר בתגובה הרב, "אבל תשמחי לדעת שאני בדיוק בדרך לעלות על טיסה לישראל, שם אני נוסע לביקור בכותל המערבי הקדוש בירושלים. אני מבטיח לך שאשים שם פתק עם בקשה מיוחדת לאלוהים עבורך ועבור בעלך ינקי היקר". "תודה רבה לך, רבי ג'ונתן", בירכה אותה חנהל'ה, "שתהיה לך דרך צלחה". אחרי עוד כמה דברי חולין קצרים שהחליפו השניים, הם נפרדו לדרכיהם. 5 שנים לאחר מכן, כשג'ונתן בדיוק אכל ארוחת ערב בדירתו בניו-יורק, הוא שמע דפיקה בדלת. הוא פתח ומצא את חנהל'ה עומדת על סף הדלת עם בטן הריונית גדולה. "אוי ג'ונתן היקר", היא התמוגגה למראה חברה הוותיק אחרי שנכנסה לדירתו, "זוכר את הפתק הזה שהבטחת שתטמון עבורי בכותל לפני כמה שנים? אז תשמח לשמוע שאני ובעלי ינקי כבר הצלחנו להביא מאז לעולם זוג תאומים מתוקים, ואז עוד שלישייה חמודה – ועכשיו אני בדיוק בהריון עם לא פחות מרביעייה!" הרב ההמום לא יכול היה להסיר את החיוך מפניו אחרי ששמע את הבשורה של חנהל'ה, ואז פתאום היא שלפה מתיקה כרטיס טיסה לישראל עם התאריך של מחר ונתנה אותו בידיו של הרב. "חנהל'ה היקרה", אמר הרב בתדהמה, "אושרך אושרי – ממש לא הייתה צריכה להביא לי מתנת תודה עבור זה". "מתנת תודה?", אמרה חנהל'ה ולפתע נימת הקול שלה השתנתה והפכה כעוסה: "אני רוצה שתיסע עכשיו לירושלים, תמצא את הפתק הזה ששמת בכותל ותוציא ותקרע אותו! אני לא יכולה עם הלידות האלו יותר!"

מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה כשלפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול: "כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה ואחת טובה. הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס. הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום מיושב אחר, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו. אבל אף אחד לא ימצא אותנו לעולם..." הטייס הצליח להנחית את המטוס נחיתת אונס מושלמת על האי וכל הנוסעים יצאו. בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מירושלים. האישה ההיסטרית אמרה לבעלה: "מה נעשה?! אין כאן בית כנסת או אוכל כשר! אנחנו אבודים לנצח..." ענה לה הבעל: "תגידי, שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בירושלים?" "לא", ענתה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה." הבעל העלה חיוך קל וממשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת, שילמת?" "לא" אמרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?" החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?" "השתגעת לגמרי?" מתפרצת האישה, "אנחנו באמצע שום מקום ואתה מתעסק בשטויות? לא חידשתי כלום!" "אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "תסמכי עלי, אחד מהם כבר ימצא אותנו..."