בדיחות בנושא עיוור

ארגון צדקה הבין שמעולם לא קיבל תרומה מאחד מעורכי הדין המבוססים ביותר בעיר. לכן, מתנדב של הארגון החליט לערוך ביקור במשרדו המפואר של עורך הדין, שבו הוא מעסיק עשרות עובדים. המתנדב פתח את הפגישה באומרו: "הבדיקה שלנו מעלה שלמרות שהכנסתך השנתית היא למעלה מ-10 מיליון₪, לא תרמת אפילו אגורה לצדקה. האם לא תרצה להעניק משהו בחזרה לקהילה, באמצעות הארגון שלנו?" עורך הדין חשב לרגע והשיב: "ראשית כל, האם הבדיקה שלכם מראה גם שאמי גוססת לאחר מחלה ארוכה וקשה ויש לה חשבונות ענקיים לרופאים ולבתי חולים, שהם מעבר ליכולתה לשלם?" המתנדב הנבוך מילמל: "אה... לא, לא ידעתי על כך" "שנית" אומר עורך הדין, "האם הבדיקה שלכם הראתה שאחי, נכה, עיוור ומרותק לכסא גלגלים, ואינו יכול לכלכל את אשתו וששת ילדיו?" המתנדב ההמום ממשיך ומתנצל, אבל עורך הדין חותך אותו מיד: "דבר שלישי, האם הבדיקה שלכם גם מראה, שבעלה של אחותי נהרג בתאונת דרכים מחרידה, כשהותיר אותה בלי אגורה, עם משכנתא ושלושה ילדים, אחד מהם נכה והשני בעל לקות למידה שדורשת מורים פרטיים?" המתנדב המושפל, הרוס לגמרי, אומר: "אני כל כך מצטער, לא היה לי מושג." אומר לו עורך הדין: "אז... אם לא נתתי כסף לאף אחד מהם, מה מביא אותך לחשוב שאני אתן משהו לך?"

עיוור מגיע בטעות לבר של נשים. הוא שותה ומשתכר וכשטוב ליבו, הוא שואל בקול: "מישהו רוצה לשמוע בדיחה על בלונדיניות?" האישה שיושבת לידו מזעיפה אליו מבט: "תשמע, בגלל שאתה עיוור נראה לי שכדאי לעדכן אותך בחמש עובדות: 1. הברמנית בלונדינית. 2. המאבטחת בלונדינית 3. אני בלונדינית, שוקלת 100 קילו ויש לי חגורה שחורה בקראטה. 4. האישה שיושבת מהצד השני שלך היא בלונדינית ומתאגרפת מקצועית. 5. לידה יושבת מרימת משקולות בלונדינית. אז אתה עדיין רוצה לספר את הבדיחה?" העיוור חשב לרגע וענה "לא, אין לי כוח להסביר אותה חמש פעמים..."

זקן אחד מתקשר לנציגת שירות של קופת חולים כדי להזמין תור לרופא. הוא אומר לנציגה: “אני רוצה לקבוע תור ביום ראשון הקרוב לרופא עיניים ולמומחה כליות". "אתה מתכוון שני תורים שונים אדוני?" שאלה הנציגה. "לא, אני צריך תור עם שניהם," השיב הזקן. "אני מצטערת אדוני, אני לא יכולה לזמן לך את שני התורים האלה ביחד," אמרה הנציגה. "אולי תספר לי מה בדיוק הבעיה ואני אראה איך אפשר לעזור לך?" “אני בעצמי לא יודע מה הבעיה”, השיב הזקן, “או שאני עיוור צבעים או שהשתן שלי כחול…”

אני שואלת אם השמנתי... מצד שני יש רק תשובה אחת שמותר לו לענות אני אוהבת להשמיץ את המשפחה שלי... מצד שני אוי לו אם הוא מסכים. גם את המשפחה שלו אני אוהבת להשמיץ... ואם הוא לא מסכים איתי, הוא עיוור! כשהוא לא מנקה, זה מעצלנות. כשאני לא מנקה, זה מתשישות. אם לא נאה לו, אפשר להתגרש... מצד שני רק לי מותר לחשוב על זה. אני לא צריכה להגיד, הוא צריך לדעת! מצד שני, אם הוא לא אומר לי, איך אני אדע? צריך לטפח את הזוגיות. מצד שני צריך לישון. הוא לא יודע לבקש סליחה. אני יודעת לבקש סליחה, אבל אף פעם אין לי על מה. מה יש אם יוותר כשזה חשוב לי. מצד שני הכל חשוב לי. כשהוא לא מגיב אני צועקת שיגיד משהו. כשהוא מגיב אני צועקת שישתוק. זה מרגיז כשהוא לוקח לי מהצלחת. מצד שני אני רק רוצה לטעום. כשאני מחליטה על הילדים, חשוב שהוא יתן לי גיבוי. כשהוא מחליט על הילדים, טוב שהם ישמעו מגוון דיעות... אסור לו לצעוק על הילדים ככה! אסור לילדים לגרום לי לצעוק עליהם ככה! מה יש אם הוא יכין לי קפה? מצד שני אני לא המשרתת שלו. כשהוא קונה, הוא מבזבז.. כשאני קונה, אני חיה רק פעם אחת.

שני חברים נפגשים בגינה לאחר שלא ראו אחד את השני הרבה זמן, כל אחד מהם עם כלב פינצ'ר קטן. אחד החברים מציע לשבת בבית קפה ולהתעדכן על כל התקופה בה לא התראו. "ומה נעשה עם הכלבים?" שואל החבר השני. "אל תדאג, תעשה מה שאני עושה ויהיה בסדר". החבר הראשון מרכיב את משקפי השמש שלו ונכנס לבית הקפה עם הכלב. המארחת עוצרת אותו ושואלת: "לאן זה?" עונה הבחור: "לשתות קפה" שואלת המארחת: "ומה עם הכלב?" "זה כלב הנחייה שלי", עונה הבחור. "פינצ'ר כלב נחייה?", תוהה המארחת, והבחור משיב לה: "תתפלאי, אבל פינצ'רים הם כלבי נחייה מצוינים" החבר הראשון נכנס לבית הקפה, ובעקבותיו עושה אותו הדבר גם החבר השני. הוא מרכיב את משקפי השמש ונכנס עם הכלב. גם אותו המארחת עוצרת ושואלת: "לאן זה?" "לשתות קפה", הוא עונה לה. והמארחת שואלת: "ומה עם הכלב?" משיב לה הבחור: "זה כלב הנחייה שלי, אני עיוור!" "הפינצ'ר?", תוהה המארחת, והבחור מזעק: "מה?? נתנו לי פינצ'ר?"

נהג אחד סטה מהדרך באזור כפרי, שקע בבוץ ולא הצליח להיחלץ. למזלו, זמן קצר לאחר מכן עבר במקום איכר עם סוס ענק והסכים לחלץ אותו תמורת סכום סמלי.הנהג הסכים. האיכר רתם את הסוס למכונית והחל לצעוק: "משוך הרקולס!" הסוס לא זז. "משוך רומיאו!" הסוס לא זז. "משוך אפולו!" הסוס לא זז. "משוך שמשון!" הסוס החל לאמץ את שריריו וחילץ את המכונית מהבוץ. "תודה רבה" הודה הנהג כששילם לאיכר. "דרך אגב, איך קוראים לסוס שלך?" "שמשון." ענה האיכר "אז למה לא קראת לו בשמו בפעם הראשונה?" תמה הנהג, השיב לו האיכר: "שמע, שמשון הוא עיוור ואם הוא היה שומע שהוא הסוס היחידי שמושך, הוא לא היה מנסה אפילו."

3 אנשי מכירות התווכחו מי ביניהם המוכר הכי טוב. הראשון אמר - "אני מכרתי רדיו לאדם חירש" השני אמר - "שטויות. אני מכרתי טלוויזיה לאדם עיוור!" השלישי אמר באדישות - "אני מכרתי שעון קוקייה לבלונדינית". "מה כל כך מרשים בזה?" תהו השניים בבוז. "מכרתי לה עם השעון גם כלוב, 7 קילו מזון לציפורים ומנוי שנתי לוטרינר..."

נחש עיוור וארנב עיוור נתקלו זה בזה יום אחד בקרחת היער. פנה הנחש אל הארנב ואמר לו: "סלח לי, איזה מין חיה אתה? אני פשוט עיוור ולא רואה שום דבר". ענה לו הארנב: "מתנצל, אבל גם אני לא ממש יודע, אני עיוור כמוך ואף פעם לא ראיתי את עצמי, או הבנתי מה אני בדיוק. שמע, אם אתה כבר פה, אולי תוכל למשש אותי ולגלות לי איזה מין חיה אני?". "אין בעיה" השיב הנחש, נכרך מסביב לארנב ומישש כך את כל גופו. לבסוף שיחרר הנחש את לפיתתו מהארנב, וסיכם בפניו כך: "תשמע, הרגשתי שאתה קטן מימדים, רך ופרוותי, עם זוג רגליים אחוריות בשרניות, אוזניים ארוכות וגמישות, אף קטן, פחוס ולחלוחי, שפמפם ארוך וזנב צמרירי. אם ככה אתה חייב להיות ארנב!". "מעולה! סוף סוף אני יודע מי אני!" אמר הארנב, ואז פנה להיפרד מהנחש: "תודה רבה לך אדון... אה, רגע, איזה חיה אתה בכלל, אתה יודע?". ענה לו הנחש: "האמת היא שממש לא. אולי תעשה לי טובה בחזרה – תמשש אותי גם ותזהה מה אני בדיוק". הסכים הארנב להשיב לנחש טובה תחת טובה, והחל למשש אותו לכל אורכו באמצעות כפותיו. בסיום הבדיקה פנה הארנב לנחש ואמר לו כך: "תשמע, הרגשתי שאתה מחוספס לחלוטין, שיש לך דם קר, אין לך שום עמוד שדרה, אתה גמיש, חלקלק וחסר ביצים. אם ככה - אתה חייב להיות פוליטיקאי!".

אישה אחת תהתה מדוע בעלה מקשיב לכל דבר שהאישה בתוך הג'י פי אס אומרת לו לעשות, אבל כשהיא עצמה מבקשת ממנו הוא אומר לה 'אל תתערבי'. היא החליטה להתיישב בשקט במקומה ולהקשיב, מנסה לברר לעצמה את פשר הכוח הקסום שהאישה מהג'י פי אס הזו מהלכת על בן זוגה. ולהלן המסקנות שהיא הגיעה אליהן: א. הטון הרך שלה. "בעוד מאתים מטרים תפנה שמאלה", היא מבקשת ממנו בקול עדין (במקום: "לא, עיוור, אתה לא רואה את השלט??"). ב. אם הוא טועה בדרך, היא לא קוראת לו "מפגר", אלא מעודדת אותו: "מצא מסלול אלטרנטיבי. לא נורא, נשמה. טעית, קורה שטועים. אעזור לך להגיע בכל זאת". והדבר ששבר אותה סופית – ג. כשהגיעו למחוז חפצם, היא הריעה לו: "ברוך הבא, הגעת". "איפה אני ואיפה אשת ה- GPS", חשבה לעצמה, ואז אמרה לבעלה בלעג: "הגעת? יופי. הגיע הזמן באמת".