הפכים נמשכים?

האם לטיעון הפכים נמשכים יש תוקף כאשר בוחנים מערכת יחסים לטווח ארוך? האם זה אומר שהתאמה זוגית נידונה לשיעמום וכישלון? ומדוע אנשים שמחפשים פרטנר דומה מעדיפים להעיד ההפך?

יש חוויות אנושיות שהן מורכבות מדיי לבדיקה מחקרית, כמו למשל התאהבות ומשיכה מינית, אבל אין זה אומר שהן לא נושא פופולארי לדיון. עוד משחר הבריאה,
משוררים, מחזאים, מוזיקאים ופילוסופים מנסים לנתח את חוקי ההתאהבות והמשיכה הזוגית, אם בכלל יש כאלה.

בעשורים האחרונים, גם תחום המחקר הצטרף לדיון הסוער. הבעיה היא שמה שהמדע אומר לנו אינו עולה בקנה אחד עם האינטואיציות שלנו בנוגע לאהבה ומשיכה. על אף התפיסה הרווחת, נתונים מדעיים מראים כי ניגודים אולי נמשכים זה לזה, אבל לא מהווים פוטנציאל גבוה להיקשרות, בעוד שהתאמה בין בני זוג היא הפרמטר ששולט ומניע את המערכת הזוגית לטווח הארוך.

מחקר שהתפרסם בכתב העת לפסיכולוגיה אבולוציונית, גילה כי כשמדובר בתכונות ואופי, אנשים מחפשים שותפים עם אותן תכונות כמו שלהם, אבל כאשר הם נשאלים על זה הם מעידים אחרת.

המחקר בחן כ-760 חברים באתרי היכרויות ושאל אותם לגבי התכונות שלהם והתכונות שהם מחפשים בפרטנר המיוחל לטווח הארוך. לאחר מכן הם נשאלו האם האידיאל מבחינתם הוא שותף שדומה להם או שותף שמשלים אותם?

התשובות הראו העדפה של מישהו בעל תכונות דומות שבעיקרם: פתיחות, נעימות, מצפוניות, נוירוטיות והחצנה. בנוסף, גילה המחקר כי נשים מחפשות באופן ספציפי תכונות דומות של מצפון ויציבות רגשית, תכונות המציינות השקעה ביחסים לטווח הארוך ולבניית משפחה.

נתונים אלה נתמכים על די מחקרים קודמים; מחקר שנערך לפני 6 שנים באוניברסיטת איווה, הראה כי דימיון באישיות היה חשוב יותר לנשאלים מאשר דימיון בתפיסת החיים או דמיון בגישה לדת. נקודת המוצא היא שאנשים בעלי תכונות דומות, קרוב לוודאי שותפים גם לאותן מערכת אמונות וערכים, וכתוצאה מכך, מערכת היחסים תהיה בריאה ומאושרת יותר עם מינימום נטייה לעימותים.

"גם אם שני בני זוג אינם דומים זה לזה בעיסוק, בתחביבים או בטעמים, הרי שבדברים החשובים באמת כמו אידיאולוגיה, השקפת עולם וקצב חיים, הם חייבים להיות שותפים, אחרת החיבור לא יחזיק מעמד" טוענים החוקרים.

על פי רוב, אנו נמשכים לאנשים כמונו - לא רק מבחינה זוגית אלא גם במעגל החברים והחברים לעבודה שלנו.

מתצפיות שנערכו בקנדה על דפוסי ישיבה מועדפים של אנשים, עלה כי רובם מעדיפים להתיישב ליד אלה שדומים להם פיזית - כך למשל, במעבדת מחשבים גדולה, סטודנטים עם משקפיים העדיפו להתיישב ליד סטודנטים אחרים עם משקפיים ואילו סטודנטים ללא משקפיים העדיפו להתיישב ליד סטודנטים הדומים להם. תצפית נוספת הראתה כי דפוס הישיבה נקבע לפי התאמה בצבע השיער.

השאלה המתבקשת היא האם ישיבה ליד מישהו היא אינדיקטור למשיכה? החוקרים מאוניברסיטת ברקלי עונים בפשטות - כמובן!

צפו בקטע קצר ומצחיק מהסידרה "סיינפלד" - הקטע שבו ג'רי מתאהב...

למרות שנמצא כי להתאמה זוגית יש חשיבות מכרעת בבחירת בן הזוג לטווח הארוך, הרי שהמחקר בהולנד מצא כי 87.5% מהנחקרים השיבו שהם מעדיפים פרטנר שישלים אותם - אדם עם תכונות הפוכות. מדוע? האם זה מתוך דבקות במיתוס השגור?

פרופסור דייקסטרה מאוניברסיטת גרוניגן בהולנד, שערך את המחקר, הסביר שייתכן ואנשים ענו על שאלה זו לפי משיכה מינית ולא בתפיסה הזוגית לטווח ארוך.
"הנחת המוצא שמחזקת את המיתוס שהפכים נמשכים היא שאם יש פרטנר דומה אז החיים משעממים, אבל זה לא צריך להיות ככה" אומר הפרופסור "המחשבה שצריכה להנחות גברים ונשים כאשר הם בוחרים לעצמם פרטנר היא איזה סוג אדם ישתלב לי בחיים ולא איזה אדם יהפוך אותם לסוערים אומנם, אך בלתי נסבלים..."

אנשים שמסתכלים על זוגיות בצורה מערכתית ולא בצורה נקודתית, יודו לבטח שהם מעדיפים פרטנר שדומה להם ולא פרטנר שמאתגר אותם.

אין מה לעשות, אנו תמיד נפתח משיכה לאנשים שמנוגדים לנו, בין אם זה בגלל שהם מעוררים בנו משהו שאנו לא יודעים, משהו שאנחנו היינו רוצים שיהיה בנו, סקרנות, פיתוי וגירוי של יצר ההרפתקנות, אך בין זה לבין בחירת פרטנר למערכת יחסים אינטימית, רצינית וארוכה - צריכים להיכנס שיקולים נוספים.

במידה ואתם נמצאים במערכת יחסים עם ההפך המוחלט שלכם, אין זה אומר שנידונתם לכישלון אוטומטי. הנה לכם מספר שאלות שכדאי לכם לשאול את עצמכם:
 

1. האם אתם יכולים לחיות עם ההבדלים או שהייתם מעדיפים לחלוק את הזמן עם מישהו שאוהב ורוצה דברים דומים לשלכם?

2. על מה מערכת היחסים שלכם מבוססת?

3. האם העובדה שאתם מנוגדים זה לזה, יוצרת קונפליקט במערכת היחסים שלכם?

4. האם ההבדלים ביניכם מרגשים אתכם או מדכאים אתכם?

5. האם אתם מנהלים תקשורת טובה שבה כל אחד מהצדדים נכון לעיתים לוותר ולהתפשר?