האבות הטובים ביותר בטבע!

בעולם הטבעי, היצר האבהי של רוב היצורים פועל כך: "הזכר פוגש את הנקבה; הזכר מפרה את הנקבה; הזכר עוזב את הנקבה (אם הוא לא עשה את זה עד עכשיו) והצאצאים שלהם הולכים ומפרים נקבות חדשות". זה הכל עניין של להביא כמה שיותר צאצאים לעולם ולא בהכרח לדאוג להם.

עם זאת, יש כמה יוצאי דופן. למעשה, במינים מסוימים, האבא הגאה משחק תפקיד חשוב ואינטגרלי בגידול דור העתיד - ולעיתים אף הופך להיות אבאמא.

1. חרק המים הגדול.

הגושים שאתם רואים על גבו של האבא הם לא גושים רגילים - אלה הילדים שלו!

חרק המים הגדול מעניק את הטיפול האבהי המסור ביותר בעולם החרקים, כשהוא נושא את הביצים על גבו עד שצאצאיו בוקעים מהן.

אתם לא תרצו להתעסק איתו כיוון שהוא מספק את העקיצות הכואבות ביותר בממלכת החרקים. עבור החרק הזה, זה הכל עניין של הגנה על צאצאיו.

2. סוסון ים.

סוסוני הים ייחודיים כיוון שהם שייכים למשפחת דגים שבה הזכר מתעבר ויולד.

לסוסון הים הזכר, קיים כיס דגירה הנמצא על בטנו ובזמן העברת הביצים, הזכר מפרה אותן ודוגר עליהן לתקופה של עד 45 יום. סוסון הים אפילו חווה צירי-לידה בזמן שהוא צריך ללדת.

3. דג הפיקה.

הם אולי לא הדגים הכי יפים, אבל מעטים הם דגי הפיקה שלא נחשבים יפים מתמיד בעיניי האבות שלהם. אבות דגי הפיקה בולטים במיוחד בשל מסירותם והתבוננותם על צאצאיהם עד שהביצים בוקעות.

האב משתמש בסנפירי האגן שלו, אשר התפתחו למעשה לכוסות יניקה, ומדביק את עצמו למשטח קרוב לביצים - שם הוא יושב וצופה עד שהביצים בוקעות. הטורפים נפגשו בעבר עם ההגנה העזה שהאב מספק לביצים, כך שבקושי נעשה נסיון לפגוע בהן.

4. צפרדע וקרפדה.

לא קיימת קבוצה שמכילה אבות מסורים כל כך כמו הצפרדעים והקרפדות. ישנם אבות צפרדעים אשר נושאים את הראשנים שלהם בפיהם, ולעיתים קרובות מסרבים לאכול עד שהראשנים מסוגלים לשרוד בכוחות עצמם. אבות אחרים בקרב הצפרדעים משריצים לתוך העור שלהם, לעיתים קרובות על גבם או רגליהם.

במין אחר של צפרדעים, בשם Pouched Frog, לזכרים יש כיס מיוחד לנשיאת צאצאיהם עד שהם מתבגרים, ממש כמו שיש לנקבת הקנגרו כיס לנשיאת צאצאיה.

מי ידע שהדו-חיים הם כאלה אבות טובים?

5. יקאנה מצויה.

זכר היקאנה המצויה עושה את כל העבודה הקשה של יצירת הקן, דגירה על הביצים וטיפול בגוזלים.

בעוד נקבות היקאנה המצויה משוטטות ומזדווגות עם זכרים רבים, הזכרים הם 'עקרות הבית', ואפילו בוחרים להשאר בקן הרבה אחרי שהנקבות ממשיכות בנדידה שלהן.

אבות נאמנים אלה אף מטפלים לעיתים קרובות, בביצים שהופרו על ידי זכרים אחרים.

6. ארוואנה.

זכרי הארוואנה מציגים את הטיפול האבהי הנרחב ביותר בקרב הדגים. מלבד בניית הקן והגנה על הביצים עד בקיעתם, זכרי הארוואנה אף שומרים על צאצאיהם בפיהם עד שהם גדולים מספיק ויכולים לשרוד בעצמם.

אבות הארוואנה מחזיקים מאות דגיגים בפיהם, כשהם מניחים להם לחקור את האוקיינוס הגדול מדיי פעם. האבא דואג ועוקב אחרי כל אחד ואחד שיצא מפיו ושואב אותם פנימה שוב על מנת להגן עליהם מפני טורפים.

7. פינגווין קיסרי.

יש מעט מאוד דוגמאות בטבע לאבות מסורים יותר מאשר אבות הפינגווין הקיסרי. אחרי שהנקבה מטילה את ביציה, עתודות התזונה שלה מתדלדלות והיא חייבת לחזור אל הים למשך חודשיים על מנת להביא אוכל לצאצאיה. דבר זה משאיר את האחריות לשמור על הביצים חמות בחורף הקפוא שבאנטרקטיקה, על האב.

האב מבלה את החודשיים הבאים כשהוא מחזיק את הביצים בצורה לא בטוחה בין כפות רגליו ובליטת הבטן שלו, בלי לאכול, לאורך החורף האכזרי (כשהרוחות המקפיאות יכולות להגיע למהירות של 120 קמ"ש). אם הוא יזוז בפתאומיות, או שהביצה תחשף לקור המקפיא, האפרוח ימות. המסירות שלו - ושיווי המשקל המצויין שלו - מבטיחים את הישרדותו של דור העתיד. איזה אבא!

8. ריאה (נאנדו).

ממש כמו הפינגווין הקיסרי, הריאה הוא עוף גדול שאינו מסוגל לעוף וגם במין זה הזכר דוגר על הביצים בצייתנות עד למועד בקיעתם. אבל זה המקום בו הדמיון בינו לבין הפינגווין הקיסרי נגמר. זכר הריאה, מחזיק עד 12 נקבות.

למרות  שהעין הפוזלת שלו ובנות הזוג הרבות שלו יכולות להעיד עליו ככזה, זכר הריאה אינו פרזיט. בנוסף לכך שהוא דוגר על 50 ביצים למשך שישה שבועות בכל פעם - זכר הריאה אחראי על בניית הקן ושמירה והאכלת האפרוחים למשך ששת החודשים הראשונים, ללא כל עזרה מן האמהות. אם מישהו יאיים עליהם או יתקרב אל האפרוחים שלו - וזה לא משנה אם זה בן-אדם או אמא ריאה - הוא לא יהסס לתקוף.

9. זאב.

למרות המוניטין האימתני שלהם, זכרי הזאב הם אבות קשובים, מונוגמיים וחיים עם הצאצאים שלהם למשך כל חייהם. להקת זאבים היא למעשה משפחה מלוכדת הכוללת אבא, אמא וילדים.

לאחר שנקבת הזאב ממליטה, היא נשארת קרוב לגוריה חסרי הישע, ואינה עוזבת אותם במשך מספר שבועות. האבא עומד על המשמר ויוצא לצוד על מנת שיהיה מזון למשפחתו. בעוד אמא זאבה מקיאה בשר על מנת שילדיה יוכלו לאכול (הגורים יכולים להתחיל לאכול בשר רק מגיל 3 שבועות), אבא זאב מספק חתיכות בשר טריות ושלמות. כשהגורים גדלים, לוקח האבא על עצמו את תפקיד החינוך וליכוד המשפחה.

10. מרמוסט.

שוכני העצים הקטנים והשעירים האלה הם חמודים בצורה לא שגרתית, אבל מרמוסטים זכרים לוקחים את תפקיד האב ברצינות רבה. עם עזרתם של בני משפחה אחרים - כולל אחים גדולים - אבא מרמוסט מטפל, מאכיל ונושא את ילדיו על גבו, בעוד אמא מרמוסט הולכת הרחק משם ונוטשת את תפקיד האמא. אבא מרומסט משמש, לעיתים קרובות, כמיילד קשוב, במהלך לידת צאצאיו - מנקה את השליה ונושך את חבל הטבור.

ג'ף פרנצ', חוקרת הקופים מאוניברסיטת גן החיות של נברסקה, מסבירה: "הסיבה שהאבא מרמוסט מעורב כל כך בלידה היא המאמץ הפיזי העצום שמוטל על האם ההרה. זה ממש כמו אישה במשקל 55 ק"ג שתלד תינוק במשקל 14 ק"ג".