חשיפת צילומים ותמונות – הוצאת דיבה?

מימושו של חופש הביטוי יכול להיות בכל צורה שהיא, לרבות צילומים ותמונות. כאשר הביטוי הוא פוגעני, כפי שקובע חוק איסור לשון הרע, הרי שמדובר בעוולת לשון הרע, הקרויה גם הוצאת דיבה. מכאן, כי חשיפה של צילום או תמונה, בהחלט יכול להיות הוצאת דיבה.

אולם, חשוב לדעת כי חשיפת צילומים ותמונות היא גם הפרה של חוק הגנת הפרטיות. לעיתים, יהיה נכון יותר להגיש תביעה בגין פגיעה בפרטיות, על פני הגשת תביעה בגין הוצאת דיבה.

מתי פרסום תמונה יהיה הוצאת דיבה?

ראשית, במקרים בהם התמונה פוברקה והיא איננה אמיתית. במצב שכזה, אם פרסום התמונה גרם או יכול לגרום לנזק למופיעים בה, הרי מדובר במקרה של הוצאת דיבה.

שנית, התמונה או הצילום הם אמיתיים אך לא הייתה למפרסם כל זכות לפרסם ועל כן, לא עומדת לו הגנה על פי חוק איסור לשון הרע.

שלישית, הוצאת דיבה יכולה להיות מקרה שבו פורסמה תמונה בקונטקסט אשר פוגע בכבודו של מושא הצילום.

הוצאת דיבה - פגיעה בשם הטוב

אדם המבצע עוולה של הוצאת דיבה, פוגע בשמו הטוב של אחר. זכותנו לשם טוב היא זכות חוקתית והפגיעה בה, קשה מאוד לתיקון ולעיתים אף אינה אפשרית.

בניית השם הטוב, לוקחת שנים אך הריסתו – רגע אחד. פרסומה של אמירה שקרית, אם על ידי תמונה ואם בכל דרך אחרת, גורמת לנזק גדול מאוד. הגשת תביעה בגין הוצאת דיבה או לשון הרע, אינה תמיד מפצה על הנזק שנגרם, הכספי והנפשי כאחד.

יש הטוענים כי ההגנה על כבוד האדם וזכותו לשם טוב, אינה מקיפה דיה במשפט הישראלי. כמו כן, יש הסבורים כי הסנקציות המוטלות בגין עוולת הוצאת דיבה ולשון הרע, אינן מרתיעות כלל ולכן, המקרים רבים כל כך.

אחת הבעיות המרכזיות עם ההגנה על הזכות לשם טוב, היא הצורך להגביל את חופש הביטוי ובעוד, הוצאת דיבה איננה מקובלת על הדין הישראלי, קשה מאוד לשלוט בה ולעיתים, היא אינה זוכה לסנקציה חריפה דיה, בשל הצורך להגן גם על חופש הביטוי.

הוצאת דיבה – מקרה מן הפסיקה

אחת התביעות המעניינות שהוגשה בין לשון הרע היא פרסום תמונותיהם של מספר אנשים, בכתבה, בהקשר לאירוע בו הם לא נכחו.

האירוע היה לכבוד הקהילה ההומו – לסבית ובתביעתם, טענו התובעים כי פרסום התמונות בקונטקסט האמור, מהווה לשון הרע, היות שהם לא נכחו באירוע וכל הקורא את הכתבה, עלול לחשוב כי הם שייכים לקהילה.

בית המשפט קיבל את תביעתם בשל העובדה כי שיוך התמונה לקונטקסט של אותו אירוע, פגע בתובעים, משהוא איננו משקף את אורח חייהם.

סכום הפיצוי שנקבע לתובעים היה נמוך יחסית, בשל התנצלותם של המפרסמים והתנהלותם הכללית בפרשה, אשר העידה על חרטה כנה.

עורכי דין העוסקים בענף משפטי זה של הוצאת דיבה ולשון הרע, סבורים כי בתי המשפט אינם נוקטים בגישה מחמירה מספיק כלפי מפרי חוק איסור לשון הרע. אולם, ניתן לראות בשנים האחרונות, התפתחות בתחום זה, אף אם איטית.

יש לקוות כי בתי המשפט ימשיכו להכיר בתביעות הוצאת דיבה ולשון הרע, על מנת שהנפגעים יקבלו פיצוי מתאים ועל מנת שתהיה הרתעה אפקטיבית מביצוע עוולות אלו.

חוק איסור לשון הרע – הפיצוי

אחת הסוגיות הקשות בפגיעה בשל הוצאת דיבה, היא הוכחת הנזק. לעיתים רבות, קשה מאוד להוכיח את הנזק ולכמת אותו, למרות שברור לכל כי נגרם נזק.

חוק איסור לשון הרע מכיר בכך כי הוכחת הנזק היא בעייתית ואף אינו דורש כי נעשתה פגיעה בפועל, בכדי לקבל פיצוי כספי.

די בכך כי הפרסום היה בעל פוטנציאל לפגוע, כדי לזכות את התובע בפיצוי.

סעיף 7 א' לחוק איסור לשון הרע מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, עד לסכום של 50,000 ₪ או עד הסך של 100,000 ₪ אם הוכחה כוונה לפגוע.

הגנות למפרסמים

סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, מונה רשימה של פרסומים מותרים, אשר לא יהווה עילה למשפט אזרחי או פלילי בגין לשון הרע או הוצאת דיבה.

להלן, מספר דוגמאות לפרסומים מותרים:

1. פרסום בישיבות ממשלה : פרסום שנעשה במסגרת מילוי תפקיד, של חבר בממשלה, מבקר המדינה וכולי, לא יהיה מושא לתביעה בגין הוצאת דיבה או לשון הרע.

2. הליכים משפטיים : בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, לא יהיו נתבעים בגין לשון הרע, במסגרת דיון משפטי. ההגנה חלה גם על בעלי דין ובאי כוחם.

3. פרסום על פי דין: כאשר חלה על המפרסם חובה על פי דין, לפרסם, מדובר בפרסום מותר.

לצד רשימת פרסומים מותרים אשר למעשה מונה סיטואציות שבהן, לא תוטל אחריות, סעיפים 14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע, מונים שתי הגנות אשר בהתקיים התנאים שבהן, לא תוטל אחריות על המפרסם. הגנה ראשונה היא הגנת אמת הפרסום והשנייה היא הגנת תום הלב.

הוצאת דיבה היא פגיעה בשמו הטוב של האדם. פגיעה זו יכולה להתבטא במגוון דרכים, לרבות פרסום צילומים ותמונות. אולם, זוהי גם פגיעה על פי חוק הגנת הפרטיות, האוסר על צילום אדם ברשות היחיד או ברשות הרבים, בנסיבות מסוימות.

לפיכך, ייתכן כי במקרה של חשיפת צילומים ותמונות, יש להגיש תביעה על פי חוק הגנת הפרטיות ולא על פי חוק איסור לשון הרע.