בשנת 1894 כתב הסופר היהודי שלום עליכם רומן שבמרכזו ניצבת דמותו של טוביה החולב - יהודי עני וקשה יום, החי בעיירה קטנה ומתפרנס בדוחק ממכירת מוצרי חלב. הרומן מתאר את המציאות הקשה ועמוסת התהפוכות שעברה על העם היהודי באותה התקופה, שבמהלכה נאלצו רבים לנטוש את בתיהם ולהגר למקומות רחוקים. אולם, את הסיפור הטראגי הזה הצליח להפוך שלום עליכם, באמצעות סגנון כתיבתו הידוע, ליצירה מלאת הומור משובח בניחוח יהודי אשר זכתה ברבות השנים לעיבוד כמחזמר תחת השם "כנר על הגג". בשנת 1964 עלה המחזמר להופעת בכורה בברודווי בעיבודו של המחזאי היהודי-אמריקאי ג'וזף שטיין, וכשנה לאחר מכן עשה "עלייה" ארצה והוצג בעברית. בשנת 2009 העלה תיאטרון הקאמרי את עיבודו המיוחד למחזמר ובאוסף הבא קיבצנו עבורכם 10 מהשירים והאהובים ביותר בו. האזנה וצפייה נעימה!
טוביה החולב מסביר בשיר "מסורת" מהם התפקידים החברתיים שממלאים האנשים השונים בעיירה - האבות, האימהות, הבנים והבנות - וכיצד המארג האנושי הזה עוזר לאנשי העיירה אנטבקה היהודים לתפקד על פי המסורת.
בנותיו של טוביה, הודל וחווה, מתרגשות לקראת הנישואים העתידיים שלהן, ומצפות בהתרגשות לכך שהשדכנית ינטה תסדר להן את הבעל המושלם. האחות הגדולה שלהן מזכירה שמשפחתן ענייה ושאל להן לצפות לגדולות בנושא הזה. בשיר "ינטה" בנותיו של טוביה מבינות שעדיף להן להישאר לבד מאשר לקשור את עצמן בגורל שהן לא רוצות בו.
טוביה העני מביע את שאיפתו להפוך לאדם עשיר ומתאר את הבית העצום שהוא היה רוכש ואת החפצים היקרים שימלאו אותו. את האושר שהוא יחווה כאיש עשיר, כשאנשים יבואו מכל מקום לבקש את עצתו ומעל הכל, העובדה שהוא לא יצטרך לעבוד קשה יותר ויוכל להשקיע יותר בלימוד התורה. "לו הייתי רוטשילד" הוא אחד השירים המפורסמים מהמחזה שהפך לנכס צאן ברזל בתרבות היהודית והישראלית.
אירוסיה של הבת הבכורה צייטל עם הקצב לייזר וולף משמחים את לבו של אביה טוביה, וביחד איתו פוצחים אנשי העיירה אנטבקה בשירה שמחה, על אף שגורלם במקום נראה לא ברור. בגרסה שלפניכם השיר מלווה בהופעה מרהיבה של ריקוד מסורתי.
טוביה מתעורר באמצע הלילה מחלום בלהות ומספר כי ראה את סבתה של אשתו גולדה, מתעוררת מן המתים ומגיעה לחתונה של בתם צייטל כדי לברך את הזוג המאושר. הסבתא רמזה בחלום כי צייטל לא עומדת להתחתן עם לייזר וולף אלא עם החייט מוטל קמזויל, שהוא למעשה אהובה האמיתי.
שיר זה מבוצע בעיצומה של החתונה של צייטל. שני האבות המאושרים שרים על כמה הם מתקשים להאמין ששני הילדים שלהם גדלו והגיעו לפרקם. הודל, בתו השנייה של טוביה, מייחלת במהלך השיר לחתונה הקרובה שלה עם אהובה פרצ'יק, בחור סוציאליסט צעיר שהאמין במהפכנות. אך האב טוביה התנגד לקשר ביניהם.
בנותיו של טוביה לא ראו בקנה אחד את עתידן כפי שאביהן ראה אותו, כיוון שהן חפצו להינשא לאהובי ליבן ולא לגברים אקראיים שתביא להן השדכנית. כל אחת מהן בחרה להתנגד לאביה ולממש את אהבתה לאהובה האמיתי. מעשי בנותיו העלו אצל טוביה תהיות לגבי נישואיו לאשתו שגם הם היו "מאורגנים" - לכן הוא החליט לשאול אותה את השאלה המתבקשת "את אוהבת אותי גולדה?"
ברחבי העיירה אנטבקה הסתובבו שמועות על כך שפרצ'יק, אהובה של הודל, נאסר על ידי השלטונות והוגלה לסיביר. בשיר "ביתי שלי" הבת הודל מסבירה כי על אף אהבתה הגדולה לבית אביה, ביתה האמיתי הוא לצד אהובה פרצ'יק ולשם היא תגיע כדי להתייחד עמו.
שמועות רבות נפוצו ובקרב אנשי העיירה אנטבקה חלחלה ההבנה שהגיעה העת - השלטונות החליטו לגרש את היהודים. בהלם גדול ובעצב שרים אנשי העיירה על הקושי שלהם לעזוב את המקום שהיה עבורם לבית במשך תקופה כל כך ארוכה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: