מצוות השבת אבידה – סיפור ולקחו

כבר ידוע הדבר בשער בת רבים שפרשת השבוע, פרשת "כי תצא" יש את בה את מספר המצוות הגדול ביותר מבין תרי"ג מצוות תורתנו הקדושה עפ"י החלוקה הבאה: 27 מצוות עשה ו-47 מצוות לא תעשה. אחת מן המצוות החשובות המוזכרת בפרשתנו היא מצוות השבת אבידה שיש בה אף מן "הכפילות המצוותית" [כפי שהיא מכונה ב"מדרש גם"]. כלומר: אין אנו מצווים רק על מצוות עשה של השבת אבידת ישראל [מצווה תקל"ח], אלא אנו מצווים גם על מצוות לא תעשה של אי העלמת עין מאבידת ישראל [מצווה תקל"ט], וזאת עפ"י הנאמר [דברים כ"ב, א' – ג']: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך: ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך, והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו: וכן תעשה לחמורו. וכן תעשה לשמלתו. וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם".

 

 

על חשיבותה העצומה בהוויה היהודית כבר עמד ר' אהרון הלוי הברצלוני [שהמסורת היהודית מייחסת לו את כתיבת "ספר החינוך"]: "ונכפלה המצווה [גם] במקום אחר בתורה שנאמר [שמות כ"ג, ד']: 'כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו'. ושורש מצווה זו ידוע [לכל] כי יש בה תועלת לכלל ויישוב המדינה...". חז"ל אף הגדילו והעצימו חשיבות מצווה זו, עד כדי "עירובו" של הקב"ה בכל תהליך השבת אבידה, בקובעם בתלמוד [פסחים קי"ג] בהאיי לישנא: "אמר ר' יוחנן: שלושה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום [לשבח]: על רווק הדר בכרך ואינו חוטא. ועל עני המחזיר אבידה לבעליה. ועל עשיר המעשר פירותיו בצנעה".

סיפורים רבים הקשורים למצוות ובמצוות השבת האבידה נמצאים כמעט בכל יצירה ספרותית, יהודית ושאינה יהודית כאחד. ועיקרם: לימוד מעשי ויישומי כיצד מקיימים מצווה זו ו"מכל הלב" וגם, כביכול, במחיר של הפסד ההזדמנות להרוויח ולהתעשר "על חשבון הזולת". אין לנו כל ספק, שלעניין זה נדרשים מאמצים מוסריים גדולים, כדי "להתגבר על יצר הרע", אשר מנסה בכל דרך "להילחם" ברצון המוסרי, לקיים הלכה למעשה מצווה חשובה ומיוחדת זו. 

העיקר שניתן ללמוד מסיפורים אלה, הוא: לימוד מעשי ויישומי, כיצד ואיך מקיימים מצווה חשובה ומיוחדת זו "מכל הלב" ו/או מבצעים זאת "הלכה למעשה" וגם אם, כביכול, ישנו וקיים הפסד, ההזדמנות להרוויח ולהתעשר "על חשבון הזולת". אין כל ספק, שלעניין זה נדרש מאמץ מוסרי גדול ועצום שהרי "היצר הרע עובד שעות נוספות", ומנסה בכל הכוח ובכל דרך "להילחם" באותו רצון מוסרי, פנימי של האדם לקיים ולבצע את המצווה. הסיפור הבא מוכיח זאת: מעשה שהיה, כך היה...

בעיר הנמל הרוסית סנט פטרסבורג, על שפת הים הבלטי היו בתי מרזח רבים וקטנים. אחד מהם היה בבעלותה של אשה ענייה, הגונה וישרת דרך. אשר על כן, לבית המרזח הזה נהגו להגיע גם ספנים הולנדים, כשאוניותיהם עגנו במזח כדי לפרוק ולהעמיס אנשים וסחורות. באחד הימים בעלת המרזח מצאה מתחת לשולחן שקית עור מלאה במטבעות כסף (רובלים). השקית הייתה סגורה וחתומה בחותמת מיוחדת כמנהג הימים ההם. היא לקחה את שקית המטבעות והחביאה זאת בארון למשמרת.

שבע שנים חלפו ועברו ואיש לא בא לחפש ולדרוש את הכסף. לא אחת האשה הענייה עמדה בניסיון הקשה להשתמש בכסף אך בכל זאת יצרה הטוב מנע זאת ממנה. האשה לא נגעה בשקית הכסף. ערב אחד מספר ספנים הולנדיים נכנסו לבית המרזח כדי לשתות ושוחחו ביניהם. שאל האחד את חברו האם היה כבר פעם בערי הזאת או שזו לו הפעם הראשונה. "כן" – השיבו חברו. "ביקרתי פה פעם אחת בלבד. ביקור שעלה לי בהרבה כסף, בשבע מאות רובלים של כסף". "איך הפסדת כל כך הרבה כסף"? – שאל הספן הראשון ותשובתו של הספן השני לא איחרה לבוא. "באחד מבתי המרזח הקטנים שהעיר מלאה בהם שכחתי שקית עור סגורה ובשקית היה הכסף. איך אפשר לדעת היכן אותו בית המרזח? מה עוד שעברו מאז שנים רבות".

בעלת בית המרזח שמעה את תשובתו של הראשון, כשהגישה לו את היין, התערבה בשיחתם ושאלה: "האם זוכר אתה באיזו צבע הייתה שקית הכסף? האם השקית הייתה חתומה?". הספן אמר לה את צבע השקית והוסיף: "כן. השקית הייתה חתומה בחותמת הזאת התלויה על השרשרת של שעוני. האשה הכירה מיד את החותמת. "ובכן" – אמרה האשה למלח הנדהם והלא מאמין. "עכשיו תוכל לקבל את מה שאיבדת". האשה קמה ממקומה. ניגשה אל הארון. הוציאה את השקית ומסרה למלח את שקית הכסף, את האבידה ששמרה במשך שבע השנים כשהיא עדיין סגורה וחתומה.

מקור: ד"ר מוטי גולן, מרצה ללימודי יהדות ואקטואליה, פ"ת