ראשי > רץ ברשת > מומלצי בא-במייל

מכתבו של ג'ונתן אלחורי, בנו של קצין צד"ל

642

גודל גופן:

א א

מכתבו של ג'ונתן ניזאר אלחורי, בנו של קצין צד"ל לשעבר שריגש אותנו כבר בעבר במכתביו, בעקבות האירועים האחרונים:

אני אומר את זה המון אבל כנראה לא מספיק. תודה לך מדינת ישראל ותודה לכם העם היהודי על כך שאני חי היום!

שיר קטן, עם משמעות כפולה. ברור לי על מה השיר מדבר ומה כוונת המשורר, אך זה היופי בשירה, אתה יכול לקחת אותה למקום הכואב שלך, להתחבר אליה ואף להיזכר בה ברגעים קשים. "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת...", כתב אהוד מנור בשתי השורות הראשונות של השיר שמשמש את כל הקשת הפוליטית בישראל. אך, אני בוחר דווקא לקחת אותו לעבר הלא כל כך רחוק. אני נזכר באבא שלי בצעירותו, בן 16 ברגע הצטרפותו לצד"ל, הוא בחר לא לשתוק, ראה שארצו שינתה את פניה, לא וויתר לה וניסה לגרום לה לפקוח את עיניה. בגוף כואב מהקרבות, בלב רעב לראות את מדינתו לבנון חוזרת לתחייה מהתרדמת שממנה לא התעוררה עד היום. הוא קבע עובדה, כאן הוא ביתי.

18 שנה נלחם על אדמתו יחד עם חיילי צה"ל שעמדו לצידם בגבורה, נאבק בארגוני טרור ששמותיהם התחלפו כאבק החוזר לנקודה אותה ניקית לפני שניה. הוא נלחם על חיי משפחתו, על חיי הנוצרים שנטבחו ועל אלה שהחליטו לברוח ולהסתתר במדינות העולם מה שהביא לירידה דרסטית באחוז הנוצרים בלבנון ובעליה של האיסלאם הקיצוני. הוא נלחם על עצם קיומו כנוצרי.

הזמן חלף מאז והמלחמה ההיא הלכה לטמיון והגיע לנקודת מפנה בשנת 2000. אבא שלי היה צריך לקבל החלטה- להישאר בלבנון, להירדף על ידי החיזבאללה ולהתענות על ידם עד שימות, או להגיע לישראל ויזכה לחיות את שארית חייו במדינה "זרה", ללא משפחה וללא כל רכוש. אבא החליט לעזוב את אדמתו וארצו, הוא הרים ידיים יחד עם חיילי צד"ל האחרים שברחו יחד איתו. כשנה וחצי אחרי זה גם אמא החליטה לברוח יחד עם אחי ואיתי, המצב כבר לא אפשר לנו לגור בלבנון והגעגועים לאבא היו עצומים. כשאני קורא את מילות השיר היום אני נזכר במולדתי שעזבתי בגיל 9 והגעתי לישראל, שהפכה עם השנים למדינתי ללא ספק ואף למקום בו אמשיך לגדול, לחיות ולהקים משפחה ובכך השיר מקבל את משמעותו השניה עבורי.

אני קורא לכם, העם היהודי, אל תוותרו על אדמתכם ומדינתכם גם אם היא בוערת! תמשיכו במאבק, כי כל עוד אתם קיימים כאן במדינת ישראל, אני ממשיך להתקיים ולחיות. אני רואה את הרצח שמתבצע במדינות ערב כנגד הנוצרים רק בגלל היותם נוצרים וליבי בוכה וזה גורם לי להעריך עוד יותר את הגעתי לארץ ואת הזכות שניתנה לי להמשיך ולגדול במדינת ישראל.