10 אוספים מיוחדים

3 פריטים מאותו הסוג, יכולים אולי להיחשב לאוסף, אבל אם אתם אספנים להוטים, אתם לא תעצרו ב-3 או 4, אפילו לא ב-20. אספנים רבים מסבירים שהפיתוי לאסוף הוא גדול, כיוון שמלאכת האיסוף אומנם מתרחשת בזמן הווה, אבל נותנת תחושה של עבר, ומלווה בהרבה מאוד סיפוק. הנה 10 אוספים נדירים ומיוחדים ששווים סיפור.
 

כריסטין הופמן התחילה את האוסף של יותר מ-200 סינרי וינטג' בשנות ה-90, אחרי שמצאה הרבה סינרים בחנויות יד שנייה ושוקי פשפשים. לשמחתה, הם נמכרו בזול, כך שהיא יכולה הייתה לתת דרור לאהבתה. האוסף של כריסטין לא שוכב סתם בארון, אלא משמש אותה בזמן שהיא עושה עבודות יצירה, מבשלת או עובדת בגינה. לעיתים, היא אוהבת גם לשלב את הסינרים בסגנון הלבוש היומיומי שלה, עם חצאיות ומגפי בוקרים.

אהבתה של כריסטין הופמן לא מסתכמת רק בסינרים, אלא גם בסיכות פרח ישנות. את הסיכות היא תולה על לוח אחד גדול המשמש דקורציה יפה לבית, אך מפעם לפעם היא גם נהנית לשלוף סיכות מהקיר ולהתקשט בהן. "אני אוהבת להצמיד אותן למעילים שלי או לקיפולים של הג'ינס" היא מספרת. את סיכות הפרחים הראשונות היא מצאה בתיבת התכשיטים של אמה, את השאר היא קנתה בחנויות יד שנייה וויטנג' בפחות מדולר, אך למרבה ההפתעה ערכן עולה.

הסופרת והמעצבת ג'ין דגמי, עברה לפני מספר שנים מניו יורק לפלורידה והמיקום החדש על קו המים, מילא אותה השראה. מכל האוצרות שמצאה בחנויות הבוטיק, השווקים והוינטג', היא נמשכה במיוחד אל פריטים שעוטרו בצדפים. בסופו של דבר היא מצאה עצמה עם אוסף של קופסאות, תיבות, אגרטלים ותכשיטים המעוטרים בצדפים.

דב הופט מודה שהיא נוסעת בכל העולם כדי לחפש אוצרות נוספים לאוסף. מה היא בדיוק אוספת? תבניות מתכת לאפייה. היא אומנם לא יודעת מה הסיפור של כל תבנית ותבנית, אך היא מאמינה שאלה שברשותה הן משנות ה-40-50 של המאה הקודמת. מאז 2009 ועד היום היא כבר אספה יותר מ-500 תבניות, ומה שמרגש אותה במיוחד זו העובדה שהן זולות וקלות לנשיאה, כך ששום דבר לא יעצור אותה מלהמשיך.

כשאנשים נכנסים לחדר האוכל של האמנית סטייסי בר, רובם נבהלים מערימת הבובות המפורקות והמוזרות שמונחת שם. לעומת זאת, החברים האמנים שלה מבינים אותה היטב ומבינים את ההשראה החזותית שהיא שואבת מהבובות הללו. לאמנית ולציירת יש תשוקה לצעצועים עתיקים אלה, דווקא בגלל שהם מוזרים ומשונים. אבל לא רק בובות פלסטיק. סטייסי נמשכת גם לצעצועים שעשויים עץ, עיסת נייר וחרסינה. כך למשל, היא אוספת בעלי חיים של המותג הותיק Steiff. סטייסי מתמקדת בעיקר בבעלי חיים משנות ה-20 עד ה-50 של המאה הקודמת. את 10 החיות הראשונות היא קיבלה במתנה מבני משפחה. היו אלה רק כלבים. היום כבר יש לה חיות פרועות יותר כמו בואשים, קופים, גמלים, ארנבות ודובים.

את אוסף הבתים המיניאטוריים של פאולה ג'רלינג וטום האני, לא קל להשיג ולא קל לאסוף; לא רק בגלל שאלה עבודות יד נדירות, אלא בעיקר בגלל מחירן היקר. יחד עם זאת, הזוג הותיק נהנה לחפש ועוד יותר נהנה למצוא. המציאה הגדולה ביותר שלהם הייתה מבנה עתיק של כנסיה שיכול היה בקלות להגיע ל-175 דולר, אך בגלל שעמד בחנות גרוטאות ישנה, נמכר רק ב-25 דולר.

יום אחד, בזמן שחיטטה בקופסה של ציורים ישנים בחנות עתיקות באוקלנד קליפורניה, הצלמת והמעצבת שריל מידר, נתקלה בדיוקנאות של אנשים מן העבר למרות שאינה יודעת מיהם ומה סיפורם, היא החליטה "לאמץ" אותם ולהחשיב אותם כקרובי משפחתה האבודים. לכל דמות היא נתנה שם וסיפור ואט אט אספה לה משפחה דמיונית המוצגת לראווה על קיר הסלון. לטענתה, מדובר באנתטיזה למשפחה האמיתית בחיים.

הסטייליסט והסופר מתיו מייד מאמין שאיסוף צבע אחד הוא כיף גדול. למייד יש אוסף ענק של כלי זכוכית ואגרטלים בכל הגוונים של סגול, ועוד ידו נטויה. בכל פעם שהוא הולך עם אשתו וילדיו לשוקי פשפשים או חנויות עתיקות, המשפחה מגוייסת לאסוף עוד ועוד כלים סגולים לאוסף. מצנצנות דרך כוסות ועד בקבוקי תרופות ישנים, האוסף של מתיו משתרע על פני ספקטרום רחב של זכוכית סגולה - מגוון סגול בהיר ועד חציל עמוק. מתיו נהנה מהאוסף ומעמיד אותו לראווה על מדפים ושידות ברחבי הבית. לטעמו, אפשר לעצב את שולחן האוכל בצבע אחד שיצור אחדות מרשימה, אפילו כשהצורות והגדלים של הפריטים שונים.

בגיל 10, ספנסר וורד-בואן קיבל את הפז דיספנסר הראשון שלו (מתקן סוכריות מכני מפלסטיק). מאותו הרגע הוא יצא למסע בן 14 שנים לאיסוף של מעל 100 מתקנים. בכלל לא איכפת לו מהסוכריות עצמן אלא מהמתקן. לטענתו, הפז דיספנסר מייצג את שנות ה-50 וה-60 של אמריקה היפה. ספנסר מעמיד את האוסף המרשים על מדפים שנרכשו ממוזיאון פז עצמו. הוא מספר "כשאני רוכש מדף חדש, אני מתמלא צורך למלא אותו במתקנים הכי מהר שאפשר, מה שמוביל אותי לאסוף עוד ועוד". למרות שקשה לו לבחור מתקן אחד שחביב עליו במיוחד, הוא מציין באהדה מיוחדת את מתקן מיקי מאוס מ-1961, סנטה קלאוס מ-1950 והסדרה משנת 2011 של הנשיאים האמריקאים.

טרי ספיגל הוא אמן שעבודתו שואבת השראה מהאוסף הענק שיש לו של ציורים-לפי-מספרים. ספיגל הוא אספן של ציורים אורגינליים משנות ה-50 וה-60. מלבד זוג הציורים הראשון שירש מאלמנתו של חבר, את שאר 2,500 הציורים הוא אסף בכוחות עצמו. ספיגל הוא לא יחיד, מסתבר שיש קהילה גדולה של אספני ציורים-לפי-מספרים, כאשר סגנונות של עירום, נופים או פורטרטים של מלוכה הם הנחשקים ביותר. רבים חושבים שהסגנון הזה הוא קיטשי מדי, אך ספיגל טוען שזה עניין של פרספקטיבה. לאחרונה, הוא רכש 150 יצירות בבת אחת והחליט להדביק אותן יחד לציור קיר ענק.