maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

"אני בן 63 ונמאס לי"

חובה על כל גבר, אישה וילד בארה"ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, האיחוד האירופי ו.. ישראל!

למעט תקופה של שישה חודשים, כאשר הייתי בין עבודות אבל חיפשתי הצעות עבודה בכל יום, עבדתי קשה מאז שהייתי בן 18.
למרות כמה אתגרים בריאותיים, אני עדיין עובד 50 שעות בשבוע, ולא הייתי חולה שבע או שמונה שנים.

אני מרוויח משכורת טובה, אבל אני לא ירשתי את העבודה שלי או את ההכנסה שלי, ועבדתי כדי להגיע לאן שאני. בהתחשב בכלכלה של היום, אין פרישה באופק, ונמאס לי. אני מאוד עייף.

נמאס לי שאומרים לי שאני צריך "להפיץ את העושר" לאנשים שאין להם מוסר עבודה כמו שלי. נמאס לי שאומרים שהממשלה תיקח את הכסף שהרווחתי, גם בכוח אם יהיה צורך, ותיתן אותה לאנשים שעצלנים מדי כדי לזכות בה.

נמאס לי לשמוע כי האסלאם היא "דת של שלום", כאשר כל יום אני יכול לקרוא עשרות סיפורים על גברים מוסלמים שהורגים את אחיותיהם, נשותיהם ובנותיהם בשל "כבוד" המשפחה שלהם, על התפרעויות המוסלמים על עבירה קלה כלשהי; על מוסלמים שרוצחים נוצרים ויהודים כי הם לא "מאמינים"; על בית הספר הבוער של המוסלמים לבנות; על נשים מוסלמיות, קורבנות אונס, הנענשות בסקילה עד מוות באשמת "ניאוף"; על מוסלמים שמטילים מום באברי המין של ילדות קטנות; הכל בשם אללה, כי הקוראן וחוק השריעה אומר להם.

נמאס לי שאומרים שמתוך "סובלנות כלפי תרבויות אחרות" אנחנו חייבים לתת לסעודיה להשתמש בכסף הנפט שלנו כדי לממן את המסגדים ובתי ספר האסלאמיים - המדרשות להטפת שנאה באמריקה, בריטניה וקנדה - בעוד שאין לאוכלוסיה האמריקאית, בבריטניה או בקנדה, רשות לבנות כנסייה, בית כנסת או בית ספר דתי בסעודיה כדי ללמד בו אהבה וסובלנות.

נמאס לי שאומרים לי שאני חייב להוריד את רמת החיים שלי כדי להילחם בהתחממות הגלובלית, שהפך לנושא שאסור להתווכח עליו.

נמאס לי שאומרים כי נרקומנים זו מחלה, ואני חייב לתת להם עזרה ותמיכה ולהתייחס אליהם, ולפטור אותם מלשלם על הנזק שהם עושים לעצמם. האם איזה חיידק ענק רץ מתוך סמטה חשוכה, תפס אותם, ודחס אבקה של החומר הלבן אל חוטמיהם בזמן שהם ניסו להדוף אותו?

נמאס לי לשמוע ספורטאים עשירים, בדרנים ופוליטיקאים, משני הצדדים, מדברים על טעויות תמימות, טעויות טיפשיות או טעויות נעורים, כאשר כולנו יודעים שהטעות היחידה שלהם היתה להיתפס.

ממש נמאסו עלי אנשים שאינם לוקחים אחריות על חייהם ועל פעולותיהם. נמאס לי לשמוע אותם מאשימים את הממשלה, המשטרה או טוענים לאפליה כסיבה לבעיות שלהם.

כן, אני ממש עייף. אבל אני גם שמח להיות בן 63. בעיקר מהסיבה שלא אצטרך לראות את העולם שהאנשים האלה יוצרים. אני מצטער רק על הנכדים שלי.

רוברט א. הול הוא ותיק מלחמת וייטנאם שכיהן משך 5 קדנציות בסנאט, כנציג מדינת מסצ'וסטס.

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: מאמר, עולם, ביקורת
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: