מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
התפקיד של החבר הטוב ביותר, הוא למחוק את היסטוריית הגלישה שלך ברגע שאתה מת.
הלוואי וב-GPS היה את הכפתור: "הימנע מריכוזי ערסים".
אין דבר יותר מבאס מאותו הרגע בויכוח בו אתה מבין שאתה טועה.
אני לוקח בחזרה את כל אותם הרגעים שסרבתי לנוח כשהייתי קטן.
איך לעזאזל אמורים לקפל סדין עם גומי?
הודעת פטירה היתה הרבה יותר מעניינת אם היו מתארים בה כיצד האדם מת.
החלטות רעות יוצרות סיפורים טובים.
אתה לעולם לא תדע מתי זה יגיע, אבל יש רגע מסויים בעבודה בו אתה מבין שלא תצליח לעשות שום דבר פרודוקטיבי במשך היום.
אפשר להסכים על כך שכולנו נתעלם מהטכנולוגיות שיבואו אחרי ה-"בלו-ריי"? אין לי כוח לחדש את האוסף שלי.. שוב!
אני מת מפחד כאשר אני רוצה לסגור את המסמך שעבדתי עליו כ"כ קשה והמחשב שואל אותי אם אני רוצה לשמור את השינויים, אני נשבע שלא עשיתי שום שינוי.
"אין לכבס במכונת כביסה או להכניס למייבש" - הכוונה היא שלעולם אני לא הולך לכבס את זה.
אני שונא לפספס שיחה בצלצול האחרון (הלו? הלו? שיט!), אבל כשאני מתקשר מייד בחזרה, זה מצלצל 9 פעמים ועובר למשיבון. מה לעזאזל אתם עושים אחרי שאני לא עונה? זורקים את הפלאפון ובורחים??
אני שומר מספרים של אנשים רק כדי לדעת לא לענות להם.
אני חושב שגם למקפיא מגיעה תאורה כמו למקרר.
שברתי את הראש המון ועדיין לא הצלחתי למצוא את הקו הדק שמפריד בין "רעב" ל-"שעמום".
כמה פעמים ראוי להגיד "מה?" לפני שאתה פשוט מהנהן בראשך ומחייך בגלל שעדיין לא הבנת/לא הצלחת לשמוע מה אומרים לך?
חולצות מתלכלכות. תחתונים מתלכלכים. מכנסיים? מכנסיים אף פעם לא מתלכלכים. אתה יכול ללבוש אותם לנצח.
זה רק אני או שילדי התיכון נהיים מפגרים משנה לשנה?
אין הרגשה יותר גרועה מאשר אותה מאית השניה בה אתה בטוח שאתה הולך למות, אחרי שנשענת עם הכיסא שלך אחורה מדיי.
כנהג, אני שונא הולכי רגל. כהולך רגל, אני שונא נהגים. אבל לא משנה באיזה 'מצב תזוזה' אני - אני תמיד שונא רוכבי אופניים.
לפעמים אני מביט 3 פעמים על השעון שלי ועדיין לא מצליח להבין מה השעה.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: