שני פסלי העבדים הוזמנו על ידי יורשי האפיפיור יוליוס השני בשלהי שנת 1513 לטובת הקמת מצבה מפוארת בבזיליקת פטרוס הקדוש. אך המצבה הזו מעולם לא הוקמה, והיצירות המפוארות עברו מיד ליד במשך יותר מ-200 שנה, עד שהוחרמו על ידי שלטונות צרפת והועברו למוזיאון הלובר בפריז, שם הן ממוקמות עד היום. בעת יצירת הפסלים הללו מיכלאנג'לו שאב השראה מפסלים יווניים עתיקים, אך המשמעות של פסלי העבדים נותרה עלומה עד ימינו. שני הפסלים מבטאים רגשות מנוגדים - העבד הגוסס נראה כדמות צעירה ונאה השרויה בשינה עמוקה ומתוקה, בעוד שהמורד נראה כמי שגופו מעורב במאבק אלים. אם הבחנתם היטב בתמונה ודאי שמתם לב ששתי היצירות הללו אינן גמורות, דבר המאפיין רבות מיצירותיו של מיכלאנג'לו, שאליהן מיוחסת תמת "נון פיניטו" לפיה האומן נוטה לנטוש יצירות כאשר אינו חש שהוא מממש את האידיאל שלו.
2. פייטה
ה"פייטה" הוא סגנון אומנות כללי המזוהה עם הנצרות ומאופיין ביצירת דמותה של מריה המערסלת את בנה ישו המת, לאחר שהורד מהצלב. הפסל שאתם רואים בתמונה הוא אחד מהמפורסמים ביצירותיו של מיכלאנג'לו, הוא נחשבת לאחת היצירות הראשונות המיוחסות לו ונטען כי יצר אותו כשהיה בן 24 בלבד. הפסל חצוב כולו משיש לבן ועוצב בדיוק מפליא באמצעות פטיש ואזמל, דבר מעורר השתאות לנוכח התוצר הסופי. כיום הפסל מוצב בכנסיית פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן, והחל משנת 1972 הוא מוגן על ידי קירות זכוכית לאחר שלמתחם פרץ בהתקף של שיגעון גאולוג בשם לאסלו טוט, שאחז בפטיש כבד משקל ושבר באמצעותו חלקים מהפסל תוך שהוא צועק "אני ישו המשיח, קמתי מהמתים". החלקים שניזוקו כוללים את ידה וחלק מפניה של מריה.
3. הפייטה הפלורנטינית
יצירה זו נחשבת לשלישית מבין יצירות הפייטה של מיכלאנג'לו שנושאן הוא הורדת ישו מהצלב. הפסל כולו עשוי משיש ומתנשא לגובה של 2.26 מטרים. במרכזו ניצבת דמותו של ישו המת ומשני עבריו מוצגות דמויות של נשים התומכות בגופו - האחת היא מריה אימו והשנייה היא מרים המגדלית. מאחוריו ניצבת דמותו של ניקודומוס, המזוהה ככל הנראה עם נקדימון בן גוריון המוזכר בספר התלמוד ונחשב לאחד מעשירי העיר ירושלים בתקופה שקדמה לחורבן בית המקדש השני. יצירה זו מוצבת כיום במוזיאון הדואומו בפירנצה שבאיטליה, ובמהלך שנת 2019 החלו בתהליכים לשימורה.
4. ברוטוס
הפסל שאתם רואים בתמונה מתאר את דמותו של מרקוס יוניוס ברוטוס, מדינאי רומאי בולט שנחשב לאחד המתנגדים הגדולים לדיקטטור יוליוס קיסר, ולקח חלק פעיל בקשירת קשר לרציחתו. הדיוקן המפוסל של ברוטוס מבוסס על דיוקנאות של דמותו המופיעים על מטבעות שטבע מתוקף תפקידו ברומא, והם מתוארכים לשנים 42-44 לפני הספירה. בניגוד לפיסול הרומי העתיק, הפסלים המודרניים יותר היו מוצבים על בסיס, והם כללו רק את חצי פלג הגוף העליון של הדמות. הפסל שבתמונה מציג את ברוטוס לבוש בטוגה - שזהו אריג צמר דק שנהגו ללבוש ברומא - וראשו מופנה הצידה. היצירה מוצבת כיום בארמון בורגלו שברומא, איטליה.
5. בכחוס
"בכחוס" היא יצירה מרשימה במיוחד שבמרכזה דמותו של דיוניסוס, המוכר גם בשם "בכחוס", המזוהה כאל הטבע והפריון וכן כאל היין הרומי. דמותו המפוסלת עומדת בתנוחה המרמזת על שכרות, כאשר מאחוריו עומד סאטיר - שבמיתולוגיה היוונית הוא ייצור כלאיים של אדם ותיש - שאוחז באשכול ענבים ואוכל ממנו. בכחוס עצמו חובש זר של עלי קיסוס, כאשר בידו האחת גביע יין ובידו השנייה הוא אוחז בעור של נמר, שנחשב לחיה המקושרת לדמותו. ביחד עם הפייטה, נחשבת היצירה הזו לראשונה שנותרה מתקופתו הראשונית של מיכלאנג'לו בעיר רומא. כיום היא מוצבת במוזיאון הלאומי ברג'לו בעיר פירנצה, איטליה.
6. גאונות הניצחון
גאונות הניצחון היא יצירה נוספת המשתייכת לתמת ה"נון פיניטו" של מיכלאנג'לו, אשר העבודה עליה החלה בשנת 1532 והופסקה ב-1534, לאחר שעזב האומן את פירנצה לטובת רומא. מדובר ביצירה נוספת שהוזמנה למצבה שתוכננה עבור יוליוס השני, ביחד עם פסלי העבדים, והיא מכילה מספר מאפיינים הקושרים אותה אליהם: ממדים זהים ופיתולי הגוף המשקפים אנטומיה מלאת חיים. הפסל עצמו מתאר את רגע הניצחון - לוחם צעיר שמצליח לגבור במיומנות רבה על אדם זקן ומזוקן, שפניו מבטאות את ההשלמה עם מר גורלו. בשונה מפסלי העבדים, שהוצבו בגני בובולי בפירנצה, הפסל הזה הועבר ל"אולם החמש מאות" שנמצא במוזיאון שבבניין עיריית פירנצה.
7. לאה
הדמות שבתמונה קרויה על שם לאה, אחת מארבע האימהות של עם ישראל, המופיעה גם בברית החדשה. היצירה הזו, ביחד עם היצירה "רחל", הן האחרונות שפיסל מיכלאנג'לו לקברו של יוליוס השני, והן מוצבות כיום בבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי ברומא. לאה, הנחשבת בעיני הנוצרים לגיבורה מקראית, מיוצגת בפסל שבתמונה כאחות רחמנייה נוצרייה הלבושה בשמלה קלאסית ואוחזת במראה. הדמות של לאה נמצאת מימין לפסל דמותו של משה (שעליו תקראו בסעיף הבא), והיא מייצגת את העוצמה הפיזית, ומצדו השמאלי של משה ניצבת רחל המייצגת את העוצמה הרוחנית.
8. משה
הפסל המתאר את דמותו של משה רבנו, מגדולי מנהיגי ישראל בכל הדורות, נועד להיות המרכיב המרכזי במצבה שתוכננה עבור האפיפיור יוליוס השני, שהייתה אמורה לכלול כ-40 פסלים שונים. משה מתואר כשהוא לבוש בבגד דמוי טוגה, כאשר בידו הימנית הוא אוחז במה שמתואר כלוחות הברית. מיכלאנג'לו תיאר את זקנו של משה ארוך ומפותל, דבר שבא לידי ביטוי ביצירה זו, ולרגליו סנדלים בעלי רצועות עור הקשורות לאורך שוקיו. החלק המעניין בפסל הוא זוג הקרניים הקטנות שפיסל האומן על ראשו של משה, שעלולות להתפרש כמעין ייחוס של שטן לדמותו, אך הדבר נטוע ככל הנראה בטעות פרשנית של מיכלאנג'לו לסיפור המקראי "קרינת פני משה", שנבע מתרגום לקוי של המילה "קרן".
9. דוד
הפסל "דוד" הוא אחת מהיצירות המפורסמות והמזוהות ביותר עם מיכלאנג'לו, המתארת את דמותו של הגיבור המקראי דוד המלך היוצא לקראת הקרב מול גוליית. גובהו של הפסל הוא 5.17 מטרים והוא עוצב על פי אמות המידה המקובלות בפיסול היווני הקלאסי - תנוחת "קונטרה פוסטו" המאופיינת בגוף נטוי ומעוקל בצורת S, כאשר רוב כובד המשקל נשען על רגל אחת ואילו הרגל הנגדית חופשיה. פניו של דוד נוטות הצידה ומביטות בריכוז, דבר המעניק ממד של מתח ודינמיות לדמות. בעת הפיסול מיכלאנג'לו יצר את גופו של דוד בממדים לא מדויקים באופן מכוון - כך לדוגמה, הכתפיים וכפות הידיים הגדולות - כדי לאפשר לצופה העומד מול הפסל הגבוה לראות את החלקים הרחוקים ממנו באותו גודל יחסי כמו אלה הקרובים אליו. במהלך השנים הפסל המרהיב של מיכלאנג'לו נפגע פעמיים - פעם אחת בשנת 1527 בעת מהומות שפרצו בעיר פירנצה שהביאו לניתוק היד מהפסל, ובפעם השנייה בשנת 1991 כאשר אדם מעורער בנפשו הצליח להשחית באמצעות פטיש את הבוהן ברגל השמאלית. כיום הפסל מגודר ולא ניתן להתקרב אליו, והוא ממוקם באקדמיה לאומנות של העיר פירנצה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: