print header

15 סיפורים קצרצרים שירגשו אתכם עד דמעות

  החיים יכולים לעיתים לרוקן אותנו מאנרגיה ואף לגרום לנו לאבד תקווה לימים טובים יותר. אך ברגעים שכאלה חשוב לזכור שסיפור חיינו לא תם, ולמעשה, הרגע הקשה ביותר שבו אנחנו נמצאים הוא לעיתים קרובות רק נקודת האמצע לקראת הסוף הטוב. הרי בכל סיפור הגיבור עובר קושי מסוים שממנו הוא בסופו של דבר לומד משהו חדש על החיים או על עצמו, וזה בדיוק מה שקורה גם לנו. ראיה לכך תוכלו לקרוא בכל אחד מהסיפורים הבאים, שהגיעו מאנשים אנונימיים וריגשו אותנו עד דמעות. אנחנו לא יודעים אם כולם אמיתיים, אך האמת היא שזה לא ממש משנה, כי מה שבטוח זה שהם מסייעים להעניק תקווה גם למי שאיבד אותה. אם הם ריגשו אתכם ועזרו לכם לראות את החיים באור קצת אחר, שתפו אותם עם האנשים היקרים ללבכם.
 
סיפורים קצרים ומרגשים: שנה של אורח חיים בריא
היום זה בדיוק שנה מאז שהתחלתי לאכול נכון ולעשות כושר באופן יומיומי. היום, לפני שנה, שקלתי 136 ק"ג. כשראיתי כמה אני שוקלת על המשקל במשרדו של הרופא, ידעתי שהגיע הזמן לשינוי. כעת, אחרי שנה שבה אימצתי רבות את כוח הרצון שלי ולא נכנעתי לכדורי הרזיה, ניתוח הצרת קיבה או כל אמצעי מלאכותי אחר, חזרתי למשרדו של הרופא לבדיקה השנתית שלי. 
 
"78 ק"ג", אמר הרופא. "את יודעת, השינוי הבריא שעשית באורח החיים שלך הוסיף לך לפחות עוד 10 שנים לתוחלת החיים". בתי בת ה-11 שבאה איתי לרופא, אחזה בידי ואמרה לי, "אני שמחה שקיבלתי עוד שנים נוספות לבלות יחד איתך, אימא".
סיפורים קצרים ומרגשים: הזדמנות שנייה לחיים
הבוקר, ביום הולדתי ה-47, קראתי שוב את מכתב ההתאבדות שכתבתי ביום הולדתי ה-27, שתי דקות לפני שהחברה שלי נכנסה לדירתי ואמרה לי, "אני בהריון". בכנות, היא הסיבה היחידה שבגללה לא המשכתי עם זה. לפתע הרגשתי שיש לי מה לחיות למענו. היום היא אשתי ואנחנו נשואים באושר כבר 19 שנה, ולבתי, שהיום היא בת 20, יש עוד שני אחים קטנים. אני קורא את מכתב ההתאבדות הזה מדי שנה ביום ההולדת שלי כדי לזכור להגיד תודה – להגיד תודה על ההזדמנות השנייה שקיבלתי לחיים.
סיפורים קצרים ומרגשים: היא תמיד אומרת "כן"
אמש, כמו פעמים רבות אחרות במהלך שלוש השנים האחרונות, סבא שלי שוב הציע לסבתא שלי נישואין. היא סובלת מאלצהיימר ולפעמים נאבקת להיזכר מי הוא, אך מחייכת בכל פעם שהיא מגלה שהיא עומדת להתחתן איתו.
סיפורים קצרים ומרגשים: תודה על הפיטורים
היום, החברה שלי, שבה אני מעסיק 47 עובדים אינטליגנטיים וחרוצים, מפיקה רווחים בסך 5 מיליון דולר בשנה. הקמתי את החברה הזו לפני 11 שנה, מיד לאחר שפוטרתי מ-IBM. אם לא היו מפטרים אותי, סביר להניח שהיום עדיין הייתי חולק תא משרדי עם עוד כמה עובדים אומללים אחרים בשביל משכורת עלובה שלא הייתה מספקת אותי לעולם.
סיפורים קצרים ומרגשים: בני שר שיר שכתב
היום, בני קווין בן ה-18 ניגן בגיטרה ושר כל מילה בצורה מושלמת משיר שכתב לחברתו. קווין אוטיסט, וכך גם החברה שלו, והוא עשה זאת כדי לחגוג את השנתיים שלהם יחדיו. למרות שבני מתקשה בדיבור, הוא התאמן מדי יום במשך כמעט שנה כדי להצליח לעשות זאת, וזה בהחלט השתלם לו. החיוך של חברתו פשוט האיר את החדר. 
סיפורים קצרים ומרגשים: הגבר המושלם
לאחרונה מצאתי מכתב שאימא שלי, בת ה-86, כתבה כשהייתה סטודנטית באוניברסיטה. במכתב הזה יש רשימה של תכונות שהיא מקווה למצוא בגבר המושלם שיום אחד היא תינשא לו. הרשימה הזו היא למעשה תיאור מדויק של אבא שלי, אליו היא נשואה היום, ואותו היא לא פגשה עד גיל 39. נראה שהיא הצליחה להשיג את כל מה שרצתה.
סיפורים קצרים ומרגשים: נס אישי משלי
עשר שנים אחרי שעברתי 6 הפלות ברצף ואמרו לי שלא אוכל להביא ילדים לעולם – שהרחם שלי לא מסוגל להחזיק עובר עד אחרי שבוע 12 – ישבתי עם בני בן ה-8 על מיטתו והערתי אותו ביום הולדתו. רק הישיבה לידו, הנשימה יחד איתו והידיעה שיש לי נס אישי משלי, גורמת לי לרצות למצות כל יום עד תומו.
סיפורים קצרים ומרגשים: ההשקעה שחזרה
בשבוע שעבר קיבלתי מלגה מלאה ללימודים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). כעת אימא שלי, שהיא אם חד הורית, יכולה להשתמש בכסף שהיא חסכה ללימודים שלי בקפדנות במשך 18 שנה בזמן שעבדה ב-3 עבודות בכל יום, ולהעניק לעצמה חיים טובים יותר – החיים שהיא ראויה להם.
סיפורים קצרים ומרגשים: נקודת מבט חדשה
אני מוזיקאי, אך לא מהגדולים, ואני נאבק להרוויח מספיק כדי להתקיים, וכן סובל מדיכאון מתמשך שגורם לי להתבודד ולהתכנס בתוך עצמי פעמים רבות. הייתי בטוח שקריירת המוזיקה שלי תיקח אותי הרבה יותר רחוק מהמקום שאליו הגעתי, אך אחרי הופעה אחת שהייתה לי השבוע, השתנתה כל נקודת המבט שלי בנוגע לעיסוק שלי במוזיקה. 
 
ניגש אלי נער, חיבק אותי ואמר, "תודה". שאלתי על מה, והוא אמר "אני סובל מאוד בזמן האחרון. בוא נגיד שאני לא מבין הילדים הכי מקובלים בבית הספר. אבל בכל יום שאני חוזר הביתה יש לי משהו לצפות אליו, וזה שני האלבומים שלך. כשאף אחד לא בבית, אני מפעיל אחד מהם על שירים אקראיים ושר יחד איתך הכי חזק שאני יכול".
סיפורים קצרים ומרגשים: חזרה לחיים
היום, ב-8 בבוקר, אחרי כמעט 4 חודשים שבהם שכבה במיטת בית החולים, ניתקנו את אימא שלי ממערכת תומכת חיים. הלב שלה המשיך לפעום מעצמו, והריאות שלה המשיכו לנשום מעצמן. ואז, בערב, לחצתי חזק את ידה שלוש פעמים, והיא לחצה את ידי שלוש פעמים בחזרה.
סיפורים קצרים ומרגשים: זיכרון יקר מפז
סבא שלי שומר תמונה ישנה על השידה שלו, בה הוא וסבתא שלי צוחקים יחדיו במסיבה שהיו בה בשנות ה-70'. סבתא שלי נפטרה מהתקף לב בשנת 1999, כשהייתי בת 14. הערב כשהייתי בביתו של סבי, הוא ראה אותי מסתכלת על התמונה הזו. הוא ניגש אלי, חיבק אותי מאחור ואמר לי, "זכרי, גם אם משהו לא נמשך לנצח, זה לא אומר שהוא לא היה שווה את הזמן שלך".
סיפורים קצרים ומרגשים: להתראות לשיער
טיפולי הכימותרפיה שאני עוברת גורמים לי לאבד את השיער הבלונדיני, המבריק והארוך שלי – אחד הדברים שתמיד האמנתי שהפכו אותי למושכת ויפה. היום נכנס לחדרי אח חתיך שגילח לי את הראש, ובמהלך כל הזמן הזה לא הצלחתי לעצור את הדמעות שירדו מעיניי כשראיתי את השיער שלי נופל לאטו אל הרצפה. האח התכופף, הסתכל עלי, וראיתי את הכנות בעיניו כשאמר לי, "את יודעת, יש לך את העיניים היפות ביותר שאי פעם ראיתי".
סיפורים קצרים ומרגשים: להחזיר טובה
עברו בדיוק 15 שנה מאז שבקושי היה לי כסף לקנות לבתי עטים ומחברות לבית הספר. ארגון צדקה סייע לי לרכוש לה את כל מה שנדרש לה, כולל בגדים. כעת בתי סיימה ללמוד באוניברסיטת ייל ופתחה עסק משלה, שבו היא מעסיקה גם אותי. מהכסף שאני מרוויח אני תורם באופן קבוע לאותו ארגון צדקה כדי לסייע לו לעזור לילדים אחרים שנמצאים באותה מצוקה שבה הייתה בתי.
סיפורים קצרים ומרגשים: להחזיר טובה
מטופל בן 9 שלי עובר היום את הניתוח ה-12 שלו במהלך השנתיים האחרונים – הוא נאבק בסוג נדיר מאוד של סרטן. אפילו אחרי כל הניתוחים האלה, לא ראיתי אותו בוכה או מצוברח. הוא בטוח ב-100% שהוא ישרוד, ואני בטוח שהגישה החיובית הזו שלו היא הסיבה לכך ששרד עד עתה. הוא עדיין צוחק ומשחק עם חבריו ובני משפחתו, ויש לו הרבה מטרות טובות וחכמות לעתיד. ילד כזה, שעובר את כל זה ועדיין מחייך ורואה לעצמו עתיד, הוא הסיבה שבה אני קם לעבודה בכל בוקר.
סיפורים קצרים ומרגשים: זה לא סיפור
היום התיישבתי עם שתי הבנות שלי, בנות 6 ו-8, והסברתי להן שאנחנו צריכים לעבור מדירתנו בת 4 החדרים לדירה חדשה בת 2 חדרים למשך שנה-שנתיים, עד שאוכל למצוא עבודה ולצבור מחדש את החסכונות שלנו. נמנעתי מהשיחה הזו במשך חודשים כי נאבקתי בספקות וחרטות ובכך שאינני יכול לכלכל את משפחתי, אך אחרי שסיפרתי זאת להן, הבנות שלי פשוט הסתכלו אחת על השנייה, ואז הקטנה פנתה אלי ושאלה "כולנו עוברים ביחד?". "כמובן" עניתי מיד, והיא אמרה, "אה, נו אז זה לא סיפור".

 

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.