בעבר היה נהוג לצייר דיוקנאות כדי לשמר זיכרונות חיים ומדויקים של האנשים המתועדים, אולם עם המצאת המצלמה והשכלולים שהיא הביאה עמה, רבים טענו שאין עוד צורך בציירים שהתמחו בציורי הדיוקן, שכן האדם אינו מסוגל להשתוות לטכנולוגיה המתקדמת. ייתכן שגם אתם מסכימים עם הטענה הזו, אך ספק אם תחשבו זאת לאחר שתתבוננו בעבודות האמנות של הצייר הסיני לנג ג'ון (Leng Jun) שהצליח להוכיח אחרת. אתם מוזמנים להתרשם מהמיומנות המרהיבה ומהמגע יוצא הדופן של מכחולו בבד הציור, בסדרת איורים שמותירים כל צופה בהם נדהם לחלוטין.
ג'ון נולד בשנת 1963 בסצ'ואן אשר בסין, והוא אמן המתמחה בהצללות. היכולת שלו ליצור הבדלים מרשימים בין אור לחושך היא אמנם המיומנות העיקרית שלו, אך שאיפתו הבלתי מתפשרת לשלמות איפשרה לו להתחיל וליצור גם דיוקנאות עוצרי נשימה ומלאים בפרטים.
רוב הדיוקנאות של האמן מתמקדים בנשים, כאשר תשומת הלב לפרטים הקטנים ביותר כמו קמטים, מרקם העור ואפילו הדוגמאות שעל הבדים מהם עשויים בגדיהן, גורמת למתבוננים בכל ציור וציור להניח ממבט ראשון שמדובר בתצלום ולא בעבודה של מכחול וצבע.
במקביל לשימוש שלו בצבע, ג'ון פיתח גם טכניקה יוצאת דופן של ציור בשחור-לבן, והוא משתמש בידע שלו בנושא ההצללות כדי לדמות את תוצריהן של המצלמות המיושנות מן העבר. על ידי כך הוא מצליח להעניק אשלייה של צילום אמתי לכל דיוקן שכזה בזכות חיקוי הרקעים, ההשתקפויות וכדומה.
שחזור ההשתקפויות הוא מוטיב חוזר בציורים של האמן, ותוכלו לראות דוגמה נהדרת שלהן בתמונה הבאה, בה מבחינים בהשתקפות דמותה של הנערה בזכוכית החלון, כמו גם במשחקי האור והצל שמשתקפים על אדן החלון ועל גבה.
בתמונה הבאה, ג'ון מצליח להעביר את התחושה של משב רוח שמניע את שיערה של הנערה שצייר, ועל ידי כך לגרום לנו להפוך לחלק מהרגע שחלף ואיננו עוד.
גם הצופים הספקנים ביותר שמניחים שמדובר בתוצאות שמקורן בריחוק מהתמונה, אינם יכולים שלא להתפעם כאשר הם מתבוננים בה מקרוב. התמונות הבאות ממחישות זאת בצורה יוצאת מן הכלל:
נראה שאין אף פריט או חלקיק קטן שהאמן מחמיץ או מפספס, החל מהעיניים ונקודות החן, דרך השרשרת, הביגוד, תנוחת היד, הבד של החולצה או הכפתור של הג'קט.
אין ספק שמדובר במלאכה נהדרת, ובכישרון יוצא דופן שאי אפשר להתעלם ממנו.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: