פוקוס מתוך ספר התניא - שיטת ההתבוננות

לקריאת השיעור הקודם - ייעוץ ארגוני לנפש - לחצו כאן!

ב"ה

לפני כ-70 שנה, בשנת תש"ג, חילק הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק את לימוד התניא לימות השנה, כך שבי"ט כסלו מתחילים את הלימוד היומי, וכעבור שנה מסיימים את קריאת ספר התניא על כל חמשת חלקיו. עם תחילתה של הקריאה המחודשת, נעמיק בנקודות עיקריות הנלמדות במהלך הקריאה. נקדים לסדרת המאמרים את מה שאמר הרבי הרש"ב אודות לימוד וחידוש בספר התניא; שאם זה מעורר את הזולת בעבודת השם, אז גם אם אין זה כוונת התניא, מותר לעשות זאת (ספר השיחות של הרבי הריי"צ, תש"ג).

שיטת ההתבוננות

השבוע למדנו בתניא מפרק ב' ועד אמצע פרק ו'. י"ז הפרקים הראשונים בספר התניא מניחים את היסוד לשיטת חב"ד, שיטת ההתבוננות. שיטה לפיה "תיקון המידות", השינוי המהותי הפנימי שאדם עובר נעשה על ידי התבוננות.

מה מניע את הרגשות?

יש הסוברים כי הרגש הוא אוטומטי - או שמרגישים או שלא - אין לנו כביכול השפעה על מה נרגיש, זו תוצאה של הטבע שלנו והסביבה בה גדלנו, אך האדמו"ר הזקן מסביר בפרק ג' בתניא כי בטבע של כל אחד מאיתנו, השכל הוא המנוע שמפעיל את הרגש. רגשות לא מגיעים סתם כך, הן תולדה של הבנה וההתבוננות.

בפשטות, אי אפשר לאהוב משהו אם לא יודעים שהוא קיים. הרגש צריך מושא מסוים, המגיע מהתודעה. בעומק יותר, הכוונה היא שהשכל לא רק מספק מושא לרגשות, אלא יכול לקבוע גם מה נרגיש - האם נימשך לאותו מושא או נידחה ממנו?

כלומר, כאשר אנחנו מבינים שמשהו טוב, אז אנחנו נמשכים אליו, וכאשר אנו מבינים שמשהו רע, אז אנחנו מתרחקים ממנו.

תפיסת עולם

במילים אחרות, הכל תלוי בתפיסת העולם שלנו. לפי תפיסת העולם אנחנו גם מרגישים ופועלים. ההתבוננות יכולה לעזור לנו לשנות את תפיסת העולם ואז ממילא נשנה את הגישה וכל מה שמסתעף ממנה.

פנימיות התורה כשמה כן היא. היא מדברת על הפנימיות ונותנת לנו את הזווית של פנימיות העניינים. במקרים רבים, בגלל מירוץ החיים אנחנו קולטים רק את הזווית החיצונית ועל ידי ההתבוננות הפנימית, כל התפיסה יכולה להשתנות.

חינוך
כך גם לגבי חינוך. אם אנחנו רוצים לחנך את הילדים למעשים טובים, אפשר להתמקד רק במעשה, אך אם נצליח להסביר להם מה זה טוב ומה זה רע, זה ישפיע גם הלב שלהם שימשך לטוב ולא לרע, ואז ממילא זה ישפיע על המחשבות הדיבורים והמעשים שיהיו בהתאם. כל כך פשוט? עד כאן תיארנו שיטה שנשמעת כפשוטה למדי - מבינים בשכל מה טוב ומה רע, ממילא הלב נמשך לדברים הטובים ונידחה מהדברים הרעים, וממילא המחשבות, הדיבורים והמעשים הם בהתאם.

האם זה באמת כל כך פשוט?

האם לפי זה, לאדם מעשן צריך רק להסביר שסיגריות מזיקות לבריאות וכבר הוא ידחה מהם ויפסיק לעשן? האם לפי זה צריך רק להסביר לגנב שלגנוב זה דבר רע וכבר הוא יפסיק לגנוב? כנראה שזה לא כל כך פשוט...

חומרי ורוחני

המאבק כאן הוא עמוק יותר. המאבק הוא בין החוש החומרי שלנו לבין החוש הרוחני, בין הצורה לחומר, בין הנפש לגוף, בין השכל לרגש.
את החוש החומרי אנחנו מרגישים מאוד חזק, נולדנו עם זה וקשה מאוד להתנתק מזה, את החוש הרוחני אנחנו מבינים, אנחנו יודעים בשכל שהוא שם, אבל הרבה פחות מרגישים.
לא צריך להתבונן הרבה כדי להימשך לאכילת פיצה בשעה שעוברים ברחוב ליד פיצרייה, זה קורה אוטומטית. לא צריך להתבונן הרבה כדי ליהנות מחוויה גשמית, זה פשוט מרגיש לנו טוב. אבל כדי ללכת אחרי הרוחני שבנו צריך להתאמץ. זה, כבר לא בא טבעי, כי אנחנו לא מרגישים את זה באופן טבעי. כדי להרגיש אהבת השם, יש להתייגע. כדי להרגיש את היוקר שבעשיית טובה ליהודי אחר, צריך "לעבוד" קשה. לכן לא מספיקה ההבנה השכלית, יש צורך בדבר נוסף, יש צורך בהתבוננות.

אוכל בריא ואוכל טעים

כך אפשר לראות למשל בנוגע לאוכל. במבט ראשוני האוכל הטעים אינו בריא והאוכל הבריא אינו טעים. מאידך, ניתן לראות שישנם אנשים המעדיפים לאכול אוכל, שפחות ערב לחיך אך בריא יותר, עד כדי כך שלעיתים האוכל הבריא מרגיש להם כטעים יותר.

זוהי הנקודה, ההבנה כי האוכל הטעים אינו בריא וטוב לי, וההבנה כי האוכל הבריא הוא הנכון יותר יכולה להשפיע גם על רגש המשיכה הטבעי ואף על חוש הטעם.

ללמוד ולהתבונן

זהו החידוש של אדמו"ר הזקן על הבעל שם טוב, לא מספיק הלימוד הקצר והכללי של סודות התורה, לא מספיקה ההתלהבות הרגעית והקשר הטבעי לבורא. יש ללמוד פנימיות התורה בהרחבה, בהבנה ובהשגה, יש להשקיע זמן ולהתבונן בחומר הנלמד.

רק על ידי התבוננות אמיתית אפשר לפעול שינוי אמיתי ברגשות, להגיע לתיקון המידות המיוחל שבוודאי יביא לשינוי גם במחשבות, דיבורים ומעשים. כעת נותר לנו להסביר מהי ההתבוננות, כיצד עושים אותה, ובמה מתבוננים.

זכויות יוצרים

קשה לרשום את זכויות היוצרים של שיטה זו על אדמו"ר הזקן, כיוון שהרמב"ם כותב בספרו ה"יד החזקה" בתחילתו דברים דומים מאוד. הא-ל הגדול והנורא, אומר הרמב"ם, מצווה לאהבו וליראה אותו, וכיצד יגיע לכך? על ידי שיתבונן בגדולתו. כלומר, גם לפי הרמב"ם ההתבוננות מעוררת את הרגש. גם בהלכות תשובה הוא חוזר על רעיון זה ושם מוסיף ואומר שכפי גודל הדעה כך גודל האהבה, כלומר הדעת משפיעה באופן ישיר על הרגש.

המדריך למתבונן

לפני שנסביר מהי התבוננות יש להבין קודם, מהו התהליך השכלי בנפש. הזכרנו קודם כי השכל מניע את הרגש, אך השכל עצמו מחולק ל-3 שלבים: חב"ד – חכמה, בינה, דעת.

השלב הראשון בשכל הוא החכמה.
החכמה בניגוד למשמעותה בשפה של היום, אינה רק ידע, אלא היא השלב הראשון בתהליך השכלי. כאשר שומעים רעיון חדש, לומדים עניין חדש, בשלב הראשון קולטים רק את נקודת הרעיון באופן כללי, עוד לא קולטים את הפרטים שברעיון. כיוון שקולטים רק את הרעיון משווים את שלב החכמה לברק.

מה קורה לאדם שנמצא באמצע היער בלילה, בחושך גמור ולרגע מבריק לו ברק בשמיים? לרגע אחד הוא רואה את כל הסביבה שלו בבת אחת, אבל ברגע שלאחר מכן הכל חשוך שוב. ייתכן מאוד כי לא יזכור כלום ממה שראה, זאת מכיוון שלא ראה את הפרטים אלא רק את כל התמונה באופן כללי. כביכול, הוא תפס רק את הנקודה ללא הפרטים, זהו שלב החכמה. אם התהליך השכלי היה נעצר כאן הוא לא היה משפיע עדיין על הרגש, החכמה היא "רחוקה" מדי מהרגש כדי להשפיע עליו. עד שלא נרד לבינה ולפרטים הרגש לא יושפע.

השלב השני הוא שלב הבינה.
זהו השלב בו הנקודה הראשונית מתפתחת ואנו קולטים גם את הפרטים שבדבר. יורדים לעומק הרעיון ומשם יכולים ליצור ממנו גם משלים ודוגמאות, להקביל אותו לרעיונות אחרים להסביר אותו במילים פשוטות יותר. הבינה היא שלב ההבנה, השלב בו אני יכול להסביר את הרעיון, את הפרטים שבו וכן את התמונה הכללית. הבינה עצמה נחלקת לכמה שלבים. בשלב הראשון קולטים את הפרטים של הרעיון אבל בשלב הבא גם רואים את הרעיון כתמונה אחת שלימה. השלב האחרון בבינה הוא ההתבוננות.

התבוננות
שלב ההתבוננות הוא כאשר כבר קלטנו את נקודת הרעיון, הבנו את הפרטים, אנחנו יכולים להסביר אותו, גם למישהו שלא הכיר אותו קודם לכן כלל, במילים שלו. אנחנו יכולים להרכיב את התמונה השלימה של הרעיון מתחילתו ועד סופו, ועכשיו אנחנו עוצרים ומסתכלים על התמונה הזו. שלב ההתבוננות כבר מתחיל להזיז את הרגש, כיוון שהבנו והפנמנו את הרעיון, אנחנו כבר יכולים להרגיש רגש כלפיו.

השלב השלישי הוא שלב הדעת.
הדעת היא גם חלק מההתבוננות. ישר אחרי שהתבוננתי בתמונה של הרעיון אני עכשיו שואל איך זה קשור אלי, איך הרעיון הזה נוגע אלי, מה זה משנה לי באופן אישי. כאן כבר צריך יותר מהתבוננות רגילה, בפרט כאשר מדובר בהתבוננות בעניין רוחני. כדי להתגבר על החוש החומרי הטבעי, צריך "להתנתק" מהמציאות הרגילה שלי ו"להתמלא" ברעיון בו אני מתבונן, שיתפוס את כל כולי באותו רגע, כדי שאכן אוכל להרגיש. 

הדעת הופכת את ההבנה להרגשה.

שלושה סוגי התבוננות

הסבר זה תואם את הכתוב בחסידות כי ישנם שלושה סוגי התבוננות:

• התבוננות לימודית – להבין את הרעיון על בוריו, להתבונן בעומק העניין עד שהשכל מאיר לו, שהוא מבין הכל בבהירות.
• התבוננות שקודם התפילה – הרגשת ה"חיות" שברעיון, כלומר מעבר לכך שמבין, הוא מרגיש כרגע מחויב רגשית לרעיון.
• התבוננות שבתפילה – ההרגש האלוקי בעניין הנלמד, שמאיר לאדם האמת שברעיון.

בשלב הראשון מבינים הכל בבהירות (השלב האחרון שבבינה), בשלב השני מרגישים מחויבים רגשית לרעיון (לכך יש צורך בדעת – איך זה נוגע אלי) ובשלב האחרון מאירה האמת שברעיון (כאן כבר יש צורך להעמיק את הדעת ולהתנתק מההוויה הרגילה שלנו).

בעוד שההתבוננות בתפילה מצריכה יגיעה מרובה והתנתקות מהמציאות הרגילה, מעין "מדיטציה" יהודית, ההתבוננות הלימודית וזו שקודם התפילה שייכת לכל אחד ואחד מאיתנו, ובקלות. כל שצריך הוא להבין היטב את הרעיון הנלמד, בסופו להביט בו כתמונה שלימה ולשאול את עצמי איך הרעיון הזה נוגע לי.

מה דרוש להצלחת ההתבוננות

ישנם כמה תנאים מקדימים להצלחת ההתבוננות:

גישה מתאימה - ראשית צריכה להיות החלטה כי אכן אני רוצה להתבונן ואכן רוצה שההתבוננות תשפיע עלי ותחדור בי. על דרך ההבדל בין סטודנט באוניברסיטה לבחור ישיבה. סטודנט מגיע לאוניברסיטה כדי לצבור ידע, ועל ידי כך להגדיל את עצמו. בחור ישיבה לומד תורה כדי שהתורה תפעל עליו, תעזור לו להשתנות ולתקן את מידותיו. לכן הגישה ללימוד היא באופן אחר לגמרי. כך צריכה להיות הגישה להתבוננות, מתוך רצון שההתבוננות תצליח ותפעל בי שינוי.

רוצה לרצות - לפעמים אדם מרגיש שאפילו אינו רוצה להשתנות. אין ליפול מכך, במצב כזה מספיק אפילו שהאדם "ירצה לרצות", ובהמשך בוודאי כבר ירגיש רצון של ממש.

יישוב הדעת - האדם המתבונן צריך להיות ביישוב הדעת. אי אפשר לעצור ולהתבונן מתוך לחץ או פאניקה, אי אפשר להתבונן מתוך דאגות וטרדות. צריך למצוא זמן מתאים בו אנחנו רגועים ויכולים לפנות את המוח ללימוד והתבוננות. הזמן המומלץ הוא בשעות הבוקר לפני התפילה, אך כל זמן אחר יכול להתאים גם כן.

אווירה מתאימה - ישנם אנשים שיכולים להכניס את עצמם ליישוב הדעת בכל מצב ובכל סביבה, גם אם הם יהיו מוקפים באלפי אנשים במרכז העיר הם יוכלו לנתק את עצמם מהמציאות שסביבם ולהתבונן. אך רוב האנשים יתקשו לעשות זאת כך, בוודאי שבהתחלה.
לכן, המומלץ הוא ליצור אווירה המתאימה להתבוננות. לבחור מראש זמן שבו אנחנו יודעים שנהיה רגועים (למשל שבת), לבחור מראש מקום שבו אנחנו יודעים שלא יפריעו לנו (חדר שקט ונעים), להתכונן נפשית שבזמן ובמקום הזה נהיה פנויים רגשית להתבוננות.

חומר עיוני - דרוש כמובן במה להתבונן. לצורך כך יש ללמוד את הרעיון המתאים ולהבינו על בוריו, הן באופן כללי והן באופן פרטי.

מה עלול להפריע להתבוננות
גם אחרי שניצור את האווירה המתאימה עלולות להיות מספר הפרעות שימנעו את הצלחת ההתבוננות:

פרטים - את הרעיון הלימודי יש להבין לפרטיו, ולא להסתפק באופן כללי. הבנה כללית (נקודת החכמה), אינה חזקה מספיק כדי לפעול שינוי ברגש. היא אמנם יכולה להביא להתלהבות רגעית, אך אינה מספיקה להפנמה. היא לא תיצור בנו שינוי פנימי ועמוק.

גישה פילוסופית - הגישה ללימוד כאמור, צריכה להיות מתוך רצון להשתנות. אם הגישה ללימוד היא פילוסופית, רק לצורך העשרת הידע וההנאה השכלית, לא יפעל שינוי במידות.

ישות - בעיה נוספת עלולה להיות הישות. ההכנות עלולות להיות מוצלחות, אך חסרה במתבונן ההרגשה כי חסר לו, כי אינו מושלם, כי יש לו צורך להשתנות ולהתקדם. גם במצב זה ההתבוננות עלולה להיכשל.

הכנה מתאימה

הפתרון לרוב הבעיות כאמור, הוא הכנה מתאימה, אך יתכן כי גם אם ההכנה המתאימה הרעיון יישאר בשכל ולא יצליח לרדת ללב. במצב כזה יש צורך בפעולה מיוחדת. פעולה זו היא ניגון. בניגון יש את הכוח המיוחד המסוגל להוריד את ההשכלה להרגשה.

ואם בכל זאת לא מרגישים?

זהו החידוש הגדול בשיטה זו. גם אם בכל זאת לא מרגישים, השינוי עדיין נפעל בנו. השכל הוא כוח שפועל בנו הפנמה. אם אכן הבנתי את הרעיון כראוי, אני יכול להכריח את עצמי להתנהג בהתאם, גם אם אני לא מרגיש את זה.

במילים פשוטות כל אדם חי לפי אידיאולוגיה מסוימת, ואם האידיאולוגיה הזו תשתנה, אם תפיסת העולם שלו תשתנה אז באופן ממילא זה יעבור לשאר רבדי הנפש, גם אם הוא לא ירגיש משיכה רגשית לכך כפי שהוא מרגיש כלפי עניינים חומריים.

בשבועות הבאים ניקח כל פעם נקודה מהתניא היומי שנלמד באותו שבוע ונתבונן בה.

לקריאת השיעור הבא - מקץ אסור או מותר - לחצו כאן!