|
מאת: ג. עפרה
היוּ ימים, כּשאנחנוּ - היינוּ צעירים
בּערך בּגילכם... פּלוּס מינוּס ארבּעים.
לכל אחד - ילד אחד אוֹ גם שְניים,
היוּ גם כּאלה עִם שלוֹשה... בּינתיים.
כּל צעד נעשה ממש בִּקְפִידָה,
בַּמינוּן הנכוֹן וּלְפי הַמידה.
אז,
בַּארנָק עוֹד היה... 'אסימוֹן'
חיכּיתָ חוֹדָשִים.... לְמָכשיר טלפוֹן.
כִּמעט שלא גרוּ בּיחד לפני החתוּנוֹת
צִלְמוּ כּבר בּצבע לאלבּוֹם הַתמוּנוֹת.
בּכל דירה, בַּסָלוֹן, טלוויזיה אחת,
לַמְקָרר אַז הייתה רק דלת אחת.
כּשנוֹלדתם עוֹד לא היוּ טיטוּלים,
עַל החֶבֶל תָלינוּ כּל יוֹם חיתוּלים.
את בּקבוּק הֵחלב בּסיר אַלוּמיניוּם חימַמְנוּ,
על צעצוּעֵי ה'לֶגו'ֹ - בִּשְטָרוֹת קֶש' שִילמנוּ,
ה'סל-קל' היה כּבר, היוּ גם צבַעים.
שיחקתֶם כּדוּר עם כּל השכנים.
בּעממי - הייתה מִשמעת לכל הדעוֹת,
עם ילקוּט על הגב... בּרגל... ללא הסעוֹת.
תלבּוֹשת אחידה! הרבה - כּבוֹד לַמוֹרָה
שְלימדה שם בְּרצף את כּל סיפוּרי המִקרא.
למדתם שצריך להתחשב בּאחרים,
ההוֹרֶה בּא לְבי"ס... רק בּ'יוֹם ההוֹרִים'!
בּתיכוֹן, לא היוּ מֵגָמוֹת, לא פִּינה לְעִישוּן.
לָמְדוּ כּראוּי והיה חשוּב - הציוּן.
בּתיק היה סנדביץ' שגם אבּא הֵכין,
אַף פּעם לא שמענוּ על איוּמים בּסכּין.
נסעוּ בּאוֹטוֹבּוּסים... ולא בּלי חָשָש!
ה'סֶלבְּס' היוּ - ארי סן, ירדנה וּבעיקר - הגָשָש.
לא היוּ מחשבים, עִם עֲכְבָּרִים שְכָּאלה,
בַּערוּץ הראשוֹן היה 'ניקוּי ראש' ו'חיים שכּאלה'.
ה'אח הגדול' היה זה שעזָר ושָמָר על אֵחיו,
'המרוץ למיליון' היה בַּיוֹם יוֹם, לא כּמוֹ עכשיו.
והנה כּאן כּוּלנו - מַעַלִים זיכרוֹנוֹת...
עברנוּ גם טוֹב, אך גם מִלחמוֹת.
ידענוּ תמיד לַחסוֹך - ולשמוֹר גם לָכֶם.
מקוָוה עד הפּעם הבָּאָה, לִפגוֹש שוּב את כּוּלְכֶם!
|
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: