מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
הוא התיישב בכבדות ושלף חבילה של עוגיות מהתרמיל, כשלפתע זיהה לצידו איש זקן מקבץ נדבות. כשהזקן הישיר אליו מבט עצוב, הילד הציע לו עוגיה. הזקן לקח את העוגיה בנימוס וחיוך גדול נפרס על פניו. החיוך שלו היה כל כך יפה שהילד הופנט והציע לו עוגיה נוספת. האיש הסכים בחיוך גדול. הילד היה מאושר. הם ישבו כך עד הערב, אוכלים עוגיות ומחייכים. אף אחד מהם לא אמר מילה. כשהתחיל להחשיך, הילד החליט שהגיע הזמן לחזור הביתה, אך לפני שיצא חזרה, הוא רץ אל האיש ונתן לו חיבוק גדול. האיש עטף את הילד בזרועותיו ונתן לו נשיקה קטנה על הלחי. השניים נפרדו בחיוך.
כשהילד נכנס הביתה, שאלה אמו בסקרנות:
בנתיים, האיש הזקן חזר הביתה. כשהבת שלו ראתה אותו קורן, מיהרה לשאול:
לעיתים קרובות, אנו מזלזלים בכוחם של
זכרו, אף אחד לא יודע איך אלוהים נראה, אבל... אנשים יכולים להיכנס לחיינו לעונה קצרה או לכל החיים - אין זה משנה. עלינו לקבל את כולם במידה שווה ולחפש את האלוהים שמשתקף דרכם.
|
עריכה: טל עזר
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: