הרגישות המיוחדת של תחילת השנה

רעיונות חשובים מתעוררים לפעמים מהחוויות הכי פשוטות, ואפילו מכאב ראש.

יום אחד, כשפתחתי את ארון התרופות, לכדה את עיניי מדבקה שהייתה על אחת מתרופות המרשם: "אסור בשימוש לנשים בהיריון".

בהמשך התווית הופיע הסבר, שהעובר הרבה יותר רגיש להשפעות החומרים הכימיים מאשר אדם בוגר. במידת מה כמובן, בשל זערוריותו, אבל חשוב יותר, משום שהוא מצוי בפרץ של התפתחות - בשלב שבו תא יחיד הופך תוך חודשים ספורים ליצור המורכב ממיליארדים רבים של תאים שונים - ולכן הוא מושפע בקלות ובמידה רבה אפילו מגורמים עדינים.

המידע הזה הוביל אותי, לאט אך בהתמדה עיקשת, לנושאים אחרים הקשורים לבריאת העולם ולתחילתה של השנה העברית החדשה.

"אפקט הפרפר" הוא השם המוזר-משהו שהעניקו מדענים לרעיון של תלות עדינה בתנאים ראשוניים; לעיקרון חשיבותן הבלתי רגילה של ההתחלות. הסחה של מעלה אחת כשהחץ נפרד ממיתרה של קשת ויוצא למסלולו – או טעות של ספרה אחת בתחילתו של חישוב ארוך – יכולים להוביל להבדל של קילומטרים או מיליונים בסופו של דבר. מבחינתנו, נפנוף כנפיו של פרפר בצד אחד של העולם – אתמול, יכול להביא להתעוררותה של סופת טורנדו בצידו השני – היום.

אפקט הפרפר המרשים ביותר מתרחש בשלבים של עיצוב וקבלת צורה, כשתהליכים מתרחשים במהירות רבה. כך גם על פי ההתוויה של התרופה - עיבור התינוק, מסעו המופלא של התא הבודד לקראת הפיכה לבן-אנוש, מושפע באופן מתעתע מכל כך הרבה דברים שאמו עושה, אוכלת או שותה. התפתחותו של הילד רגישה באופן קיצוני אפילו לכימיקלים התמימים ביותר, משום שההתחלות הן זמנים של התפתחות, ולכן הן קריטיות.

שבוע הבריאה

אם נעזוב לרגע את ממלכת המיקרוקוסמוס, גם לעולם שלנו הייתה תקופת התפתחות בת ששה ימים. מעניין שבדיוק כמו ששלב ההתפתחות של העובר מתרחש מחוץ לראייתנו, כך גם העולם עצמו. התהליכים וההתרחשויות של ימי הבריאה נסתרים מאיתנו לחלוטין, התורה מספקת לנו רק קווים כלליים ביותר ובלתי מובנים, על מה שהתרחש בהם למעשה. לכן רבני התלמוד ייחסו את הפסוק "כבוד אלוקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כ"ה, ב'), לימי הבריאה. א. א. מילן, אסטרונום בריטי מוכר, כתב "במעשה האלוקי של הבריאה, אלוקים לא נראה ולא היו לו עדים".

בכל אופן, למרות שאיננו מסוגלים לדעת באמת שום דבר ממה שהתרחש בבריאה, החשיבה על אותה תקופה כעל תקופת עיבור מאירת עיניים.

ראש השנה נקרא "יום הרת עולם" – היום שבו נולד העולם. המילה "הרת" אכן רומזת על תהליך העיבור – ההיריון. וכך, מדי שנה, בתחילת השנה העברית, נראה שבאופן כלשהו אנחנו חיים מחדש את ימי עיבורו של העולם. אבל יותר מזה: הימים האלה הם ימים של התפתחות, תקופת התהוותה ועיצובה של השנה הבאה. עשרת ימי תשובה, שהם הימים שבין ראש שנה ליום כיפור, הם למעשה מה ששבוע הבריאה היה ביחס לעולם שאנו מכירים: שלב ההתהוות והעיצוב.

התנהגות זהירה

כל זה יכול לתת לנו הבנה מסוימת בהלכה יהודית תמוהה.

ההלכה דורשת מאיתנו התנהגות מופתית במיוחד בתחילת השנה. אנחנו נזהרים לא לכעוס בראש השנה עצמו ובעשרת הימים הראשונים של השנה, אנחנו משתדלים לשמור בקפדנות יתרה על המצוות, ובאופן כללי, ובפרט במערכות יחסים בין אישיות, להתנהל בזהירות יתירה לעומת שאר ימות השנה.

זוהי הלכה לא מובנת. מה העניין להעמיד פנים כאילו רמת שמירת המצוות או עידון האישיות שלנו גבוהה יותר ממה שהיא, כשאין לנו כל כוונה לשמור עליה מעבר לשבוע הראשון?

האם יתכן, אם כן, שדברים שאינם משמעותיים במיוחד בנסיבות הרגילות, מקבלים לפתע חשיבות רבה באותו שבוע, משום שהימים האלה דומים לתקופת העיבור? או במילים אחרות, האם יתכן שהימים האלה רגישים במיוחד לכל גורם מינורי, משום שהם הימים שמהם מתפתחת השנה הבאה?

מצוות ומעשים טובים תמיד טוב לעשות, אבל המסורת מלמדת אותנו שבראש השנה ובעשרת ימי תשובה יש להם כוח מיוחד – כך שעלינו לנהוג בימים אלה באותה ערנות ודאגה בה מתייחסת האם לישות הזעירה והרגישה במיוחד שמתפתחת בקרבה.