בדיחות בנושא קורע מצחוק

למה הבעל ברח מהמסעדה?
למה הבעל ברח מהמסעדה?
גבר ואישה ישבו יחדיו במסעדה מפוארת ואכלו מכל טוב. הם צחקקו ופלרטטו, טעמו זה מן המנה של זו והביטו האחד לשנייה בעיניים עם ניצוץ של סקרנות ואהבה בדיוק כמו בדייט הראשון. רוני, המלצרית שלהם, לא יכלה שלא להתרגש מן המראה המלבב ודמיינה כיצד יגיע היום שבו גם היא תזכה באהבה שכזו. לפתע, כאשר היא לקחה הזמנה מן השולחן הסמוך, הבחינה רוני כיצד הגבר מחליק אט אט מן הכיסא מבלי שבת זוגתו שמה לב ומתחיל לזחול על הרצפה באיטיות. "ס.. סליחה.. אדוני..?" אמרה רוני בהיסוס, והאיש מיד הביט בה במבט זעוף, סימן לה להיות בשקט והמשיך לזחול אל עבר פינת המסעדה. רוני פנתה אל האישה בהססנות: "גבירתי?", אך הגברת המשיכה בשלה ואף עסקה בטלפון הנייד שלה מבלי להניד עפעף. כשהגבר הזוחל הגיע לקצה המסעדה הוא נעמד, רץ מהר אל כיוון דלת הכניסה וברח כל עוד נפשו בו. רוני שהייתה מופתעת מן המחזה המשונה רצה מיד אל האישה: "בעלך... הוא ברח! הוא יצא מהמסעדה בלי לשלם! מה הבעיה שלו?!" היא אמרה בבהלה. האישה הרימה את ראשה, הביטה ברוני ואמרה: "אני לא חושבת שהחשבון הוא הבעיה, הבעיה האמיתית היא בעלי האמיתי שהרגע נכנס למסעדה".
שקרים נפוצים:
זמרים: "אתם קהל מדהים"
מורים: "אתם הכיתה שאני הכי אוהבת"
נשים: "זה הכי גדול שאי פעם ראיתי"
אבא: "אל תדליק את הדוד, יש מספיק מים חמים"
העשיר הקמצן שהתבקש לתרום
העשיר הקמצן שהתבקש לתרום
אין אדם במושב שלא הכיר את שמעון ולא שמע על עושרו הרב, אך יותר מכל הוא היה ידוע בקמצנותו כיוון שמעולם לא תרם מכספו לאף אירוע חברתי במושב ולשום ארגון צדקה או עמותה. יום אחד עלתה רונית, פעילה במקלט החיות העירוני, על רעיון כיצד לקבל ממנו תרומה נאה והציעה אותו לחבריה: "חברים, לשמעון יש כלב! אז בואו ננסה לדבר איתו על הדבר שהכי חשוב לו ואולי ככה הוא סוף סוף יפתח קצת את הארנק!" כבר באותו הערב התייצבה רונית יחד עם חבריה מול דלת אחוזתו של שמעון וצלצלה בפעמון: "מה אתם רוצים?" שאל שמעון במבט טיפוסי מזלזל. "שלום" אמרה רונית באדיבות, "אנחנו יודעים שאתה בדרך כלל לא נוהג לתרום כספים, אבל אתה בעצמך בעלים של כלב, לא היית נהנה להעניק בחזרה לארגון שמסייע לבעל החיים שאתה כל כך אוהב?" מבלי אפילו להניד עפעף שאל אותה שמעון: "ידעת ששני ההורים שלי סובלים ממחלות חשוכות מרפא ושהם מוציאים על הטיפולים הרפואיים סכומים יותר גבוהים מההכנסה החודשית שלהם ביחד?" "ובכן... לא... חשבתי..." גמגמה רונית. "ידעת שבעלה של אחותי נקלע לחובות בגלל הימורים, עזב אותה והשאיר אותה עם שני הילדים בלי אגורה בחשבון הבנק??" הוא המשיך. "אממ... אוי..." מלמלה רונית במבוכה. "וידעת שאחי איבד את שתי רגליו בתאונה מחרידה???" שאל בנחרצות. בשלב זה רונית וחבריה נותרו המומים ופשוט חיכו לרגע בו השיחה תסתיים והם יוכלו לשים את הסיטואציה המביכה מאחוריהם. "אז אם הם לא מקבלים אגורה, מה את חושבת שאת תקבלי?"
השייח' שתבע את הרכבת בגלל גמל
השייח' שתבע את הרכבת בגלל גמל
סעיד הוא שייח' בדואי שחי עם משפחתו במאהל בקרבת פסי רכבת שהונחו בנגב בשנים האחרונות. מדי בוקר הוא מוודא שכל הגמלים שלו נמצאים בסביבה ומרגישים טוב. יום אחד, הוא גילה שנעלמו עקבותיו של אחד מהגמלים שנוהג להסתובב דווקא בסמוך לפסי הרכבת. רותח מזעם ובעיקר מיואש, החליט שייח' סעיד לתבוע על כך את רכבת ישראל, שמיוצגת על ידי דני, עורך דין מהעיר הגדולה. סעיד לא דרש מהארגון יותר מדי, אלא רק פיצוי בשווי אותו גמל אבוד. שני הצדדים ערכו פגישה בדלתיים סגורות, זאת על מנת להגיע להסדר כלשהו מבלי ללכת לבית משפט. עורך הדין דני ניסה את כל שביכולתו כדי לחתור לניצחון, וניסה לדחוק את השייח' לפינה. כחלק מפעולותיו, הביא דני עדים כמו מהנדס וכבאי שנסעו ברכבת שעברה בשעה שבה אותו גמל נעלם לכאורה, והם העידו שהם לא ראו שום בעל חיים בסמוך לפסים. לאחר מאמצים חוזרים ונשנים לגרום לו למשוך בחזרה את התביעה, הסכים שייח' סעיד לקצץ את שווי הפיצוי בחצי. השייח' קיבל את מבוקשו ועורך הדין דני הרגיש טוב עם ההישג. כשהם יצאו מהפגישה, עורך הדין דני לא הצליח להתאפק, והתוודה בפני השייח', "אתה יודע, אני מרגיש ממש רע עם זה, לכן אני חייב להתוודות שקצת עבדתי עליך. לא יכולתי לנצח את התיק הזה – המהנדס בכלל ישן ברכבת, והכבאי קרא עיתון כשהיא עברה באזור המאהל שלך באותו יום. לא מצאתי אפילו נוסע אחד שהסתכל מחוץ לחלון בשעת היעלמותו של הגמל ושיכול היה להעיד ולעזור לי, עבדתי עליך!". שייח' סעיד שמע את הדברים, הנהן וענה, "טוב, אם אתה כבר כן איתי, אתוודה ואומר שגם אני קצת חששתי שלא אנצח את התיק הזה, בהתחשב בכך שהגמל חזר למאהל הבוקר...".
השלב האחרון של מבחני הקבלה למוסד
השלב האחרון של מבחני הקבלה למוסד
במוסד נפתח תקן לסוכן חשאי חדש, האמון על ביצוע התנקשויות בגורמי טרור. לאחר שנעשו כל בדיקות הרקע המתאימות, נערכו ראיונות ומבחני קבלה לתפקיד, נותרו 3 מועמדים סופיים לאיוש המשרה: שני גברים ואישה אחת, שנקראו להגיע למטה המוסד בשעה 3 לפנות בוקר למבחן אחרון, סופי ומכריע שייקבע מי מהם יתקבל לעבודה. שני המועמדים והמועמדת התייצבו אל מול סוכן המוסד שהיה אחראי על הגיוס; הסוכן קרא למועמד הראשון, הוליך אותו אל המרתף, וכשהם עומדים מול דלת מתכת גדולה נתן בידו אקדח ואמר לו: "אנחנו חייבים לוודא שאתה יודע למלא הוראות ופקודות בכל מצב ובאילו נסיבות שלא יווצרו. לכן עכשיו, כשתיכנס לחדר שמאחורי הדלת הזו – אתה תראה את אישתך יושבת על כסא. אתה חייב לירות בה ולהרוג אותה". המועמד נראה המום מן הבקשה, ואמר בלי היסוס: "אין שום סיכוי בעולם שאני יורה באישתי!". "ובכן," אמר לו הסוכן האחראי: "כנראה שאתה לא מתאים לתפקיד, שלום ותודה". הסוכן הראה למועמד הראשון את הדרך החוצה, לקח איתו למרתף את המועמד השני, העמיד אותו מול הדלת, נתן בידיו את האקדח וביקש ממנו להרוג את אישתו שנמצאת מהעבר השני. המועמד השני נטל את האקדח ונכנס לחדר; שקט מתוח שרר באזור לכמה דקות, ואז הוא יצא מהחדר כשדמעות בעיניו והוא ממלמל: "ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה". "טוב," אמר הסוכן האחראי: "נראה לי שגם לך אין את מה שדרוש לנו. אתה יכול לקחת את אישתך וללכת הביתה, שלום ותודה". לבסוף, הגיע תורה של המועמדת האחרונה שנותרה; הסוכן האחראי לקח אותה למרתף, הגיש לה את האקדח וביקש ממנה להרוג את בעלה שנמצא בחדר שמאחורי דלת המתכת. היא לקחה את הנשק ונכנסה לחדר, ואז תוך כמה שניות נשמעה ירייה, ואחריה עוד אחת ועוד אחת. לאחר מכן נשמעה צרחה, ואז קול ניפוץ, וחבטות עמומות על הקירות; לאחר כמה דקות נהיה שקט מוחלט. לבסוף הדלת נפתחת, המועמדת יוצאת מהחדר, כל בגדיה מוכתמים בדם והיא מוחה זיעה ממצחה; "לעזאזל איתך" היא פונה לסוכן האחראי ואומרת לו: "לא יכלת להגיד לי שהאקדח מלא בכדורי סרק? נאלצתי להרוג אותו עם הכיסא!".
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.