בדיחות בנושא פרידה

נפרדתי מחבר שלי כי הוא לא הצליח להשיג זקפה.
זה לא היה קשה כמו שחשבתי...
על מה חשב הבעל באמצע הלילה?
על מה חשב הבעל באמצע הלילה?
לילה שגרתי אחד רחלי התעוררה במיטה שלה וראתה שמשה בעלה לא נמצא לידה. דלת חדר השינה הייתה פתוחה במקצת, ואור קלוש נראה מהקומה התחתונה של הבית. רחלי קמה על רגליה, לבשה במהירות את חלוק הבית שלה וירדה בשקט בשקט במדרגות אל הקומה התחתונה. היא גילתה שם את משה עומד מהורהר ליד החלון, מחזיק בידיו כוס קפה חמה ובוהה באופק, אבוד במחשבותיו. "מה קרה משה?" שאלה אותו רחלי בפליאה, "למה אתה עומד פה ככה בשעה כזאת של הלילה?" משה השתחרר לפתע מהרהוריו, פנה אל אשתו ואמר לה: "זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו כשהיינו צעירים?" "בערך, הייתי אז רק בת 18", ענתה רחלי. משה התייפח בעצב: "זוכרת איך אבא שלך השוטר תפס אותנו מתמזמזים במושב האחורי של האוטו שפילחנו ממנו?" "בטח, ברור שאני זוכרת" ענתה רחלי. המשיך משה ושאל: "ואת זוכרת איך שבאותו רגע הוא שלף את האקדח שלו, הצמיד לי אותו לפרצוף ואמר: 'או שאתה מתחתן איתה או שאני אדאג שתשב בכלא ל-20 שנה על פיתוי קטינות ועל גניבת רכב?'" "כן משה, אני זוכרת", אמרה רחלי בקוצר רוח, "אבל מה פתאום נהיית לי נוסטלגי באמצע הלילה?" "כי אם אם הייתי בוחר בכלא אז מחר בבוקר כבר הייתי יכול להיות בחוץ..."
הכומר שדיבר קצת יותר מדי בנאום הפרידה שלו...
הכומר שדיבר קצת יותר מדי בנאום הפרידה שלו...
עם סיום 28 שנות כהונה ככומר הקהילה, החליט האב מקס לפרוש. כראוי לכומר ששירת את הקהילה נאמנה במשך כמעט שלושה עשורים, נערך לכבודו טקס פרידה מרגש בהשתתפות כל אנשי העירייה. הפוליטיקאי ג'ו, חבר בקהילה במעמד המכובד של סגן ראש העיר, הוזמן לשאת נאום קצר. כראוי לפוליטיקאי אמיתי, ג'ו איחר, והכומר החליט לומר כמה מילים משל עצמו כדי למלא את הזמן, ולהיפרד מצאן מרעיתו. "הרושם הראשוני שלי מהקהילה נוצר מהוידוי הראשון ששמעתי כאן. חשבתי לעצמי, לאיזה מקום נוראי שלח אותי הארכיבישוף. האדם הראשון שהתוודה בפני, סיפר שהוא שגנב כסף מהוריו הזקנים במשך שנים, ושמעל גם בכספי מקום עבודתו. הוא סיפר שהוא נוהג לערוך הרפתקאות מיניות עם אשת הבוס שלו, ושלפעמים, כדי להשלים הכנסה, הוא גם סוחר בסמים קלים לנערי התיכון הקהילתי. לבסוף, הוא התוודה שהדביק במחלת מין את אשת הבוס, וכך נדבקו גם הבוס, מזכירתו ובעלה. נותרתי המום ונחרד." איש בקהל לא הוציא מילה, והכומר המשיך: "חשבתי שזה רק קצה הקרחון של העיירה הזו, אך בחלוף הזמן הכרתי אנשים נוספים וראיתי שההיפך הוא הנכון. ראיתי קהילה מלאה באנשים יראי שמיים, אחראיים וערכיים. זכיתי להכיר בני אדם יוצאי דופן ומקסימים, ואני מודה לאל מדי יום על 28 השנים הנהדרות ביותר בקריירה שלי כאיש דת." ממש בסוף דבריו, נכנס לאולם אותו ג'ו הפוליטיקאי, שהיה אמור לדבר. הוא התנצל כמובן על האיחור שלו, והחל לנאום: "לעולם לא אשכח את היום המבורך בו הגיע הכומר לקהילה הקטנה שלנו. למעשה, היה לי הכבוד להיות הראשון שהתוודה באוזניו..."
יכול להיות יותר גרוע...
יכול להיות יותר גרוע...
יום אחד הלך יוסי ברחוב, ולפתע הוא פגש את אבי, חבר שלמד איתו בבית הספר לפני כמה עשורים. יוסי קרא לו ושאל לשלומו. "לא כל כך טוב..." השיב אבי. יוסי שאל בדאגה מה קרה, וחברו ענה: "ובכן, כרגע פשטתי את הרגל ועליי להאכיל משפחה שלמה. אין לי מושג איך אעשה זאת". בתגובה, ניסה יוסי לנחם אותו עם חצי חיוך ומשפט קצרצר: "יכול להיות יותר גרוע..." ולאחר מכן נפרד ממנו לשלום והלך לדרכו. הם נפגשו שוב חודש לאחר מכן, במסעדה. יוסי שוב התעניין לשלומו של אבי, שהפעם ענה: "נורא! הבית שלי נשרף אתמול!" שוב השיב לו יוסי: "יכול להיות יותר גרוע..." והמשיך לעיסוקיו. כעבור כמה זמן הם נפגשו בשלישית, וגם הפעם יוסי שאל לשלומו של אבי. חברו השיב: "המצב רק הדרדר! אשתי עזבה אותי לא מזמן!" יוסי הנהן בראשו לאות הבנה וענה את תשובתו הרגילה, "יכול להיות יותר גרוע..." הפעם, סירב אבי לקבל את תגובתו, ואמר בתקיפות: "אני לא מצליח להבין אותך! אני כל פעם מספר לך כמה קשה לי ואילו אסונות נפלו עליי, וכל מה שיש לך להגיד לי הוא שיכול להיות יותר גרוע?! איך יכול להיות יותר גרוע מכל מה שחוויתי?!" יוסי השיב לו: "יכול להיות יותר גרוע, כי כל זה יכול היה לקרות לי..."
זרקתי את חברה שלי כי היא הייתה קומוניסטית.
הייתי צריך לדעת לפני - היו לא מעט דגלים אדומים.
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.