בדיחות בנושא פסיכיאטר

החייל שמצא דרך מקורית להשתחרר מהצבא
החייל שמצא דרך מקורית להשתחרר מהצבא
גנרל ותיק ומעוטר אחד, שהיה ידוע כקשוח במיוחד, נהג לאסוף את חייליו השכם בבוקר למסדר. החיילים, שחששו מאוד מהגנרל, לא העזו לאחר והתייצבו מדי בוקר בטורים אחידים ומסודרים למופת. כך היה, עד שיום אחד הבחין הגנרל בחייל חדש בבסיס, שבמקום להתייצב בדום מתוח במסדר היומי, פשוט התהלך ברחבי המחנה והתכופף להרים מהרצפה כל פיסת נייר שנקרתה בדרכו, להביט בה ולומר "זה לא זה, זה לא זה..." תוך שהוא פולט אנחת אכזבה מרה. הגנרל לא הבין לפשר הדבר, אך העניין חזר על עצמו מדי יום ביומו; החיילים היו עומדים כולם למסדר, והחייל הסורר המשיך להסתובב מצד לצד כאחוז דיבוק, כשהוא מרים ניירות מהרצפה ואומר באכזבה "זה לא זה, זה לא זה..." כך נמשכו הדברים זמן מה, עד שיום אחד לגנרל הבכיר נמאס והוא החליט שהגיע הזמן לעשות מעשה. הוא זימן את הפסיכיאטר היחידתי וביקש ממנו לערוך סדרת בדיקות לחייל התמהוני. "אני רוצה שתערוך בדיקה מקיפה! אני פשוט מוכרח לדעת מה הבעיה של החייל הזה!" הפסיכיאטר לא היסס וערך לחייל את כל המבדקים וההערכות הדרושים, עד שלבסוף קבע כי הוא אינו כשיר לשירות והחליט לשחררו מהיחידה לאלתר. הגנרל, שכבר לא יכול היה לכבוש את סקרנותו, זימן שוב את הפסיכיאטר ודרש לדעת מה העלו תוצאות הבדיקות; "אז מה הייתה הבעיה של המשוגע הזה שהיה מרים ניירות ואומר 'זה לא זה?'", שאל המפקד הבכיר את הדוקטור. "אני לא יודע בוודאות" ענה הפסיכיאטר, "אבל ברגע שמסרתי לו את מסמך השחרור, הוא צרח באושר 'הנה זה! הנה זה!'"
מבחן הקבלה לבית משוגעים
מבחן הקבלה לבית משוגעים
הפסיכיאטר הראשי בבית המשוגעים ערך למבקר במוסד, סטודנט לפסיכיאטריה, סיור במקום. לקראת סיום הסיור הוא תיאר למבקר את המבחן שמבצע הצוות הרפואי של המוסד כדי לוודא אם אדם אכן צריך לשהות בו כמטופל: ״אנחנו ממלאים אמבט במים ונותנים לנבדק כפית, כוס ודלי...״ ״אה!״ אמר המבקר עוד לפני שהפסיכיאטר הספיק להשלים את דבריו, ״אז האדם הנורמלי ישתמש בדלי כדי לרוקן את האמבטיה, נכון דוקטור?״ ״לא״ השיב הפסיכיאטר בנימה רצינית וחמורת סבר, ״למעשה האדם הנורמלי פשוט יוציא את הפקק של האמבטיה ויוריד את המים. אז תגיד... אתה תרצה שאסדר לך כאן חדר פרטי או עם שותפים?״
צעד קטן לקב"ן, צעד גדול לאזרחות.
המשוגע שחשב שהוא בן גוריון
המשוגע שחשב שהוא בן גוריון
בחור אחד מובא לבית משוגעים והפסיכיאטר הראשי שואל אותו מה שמו. עונה לו הבחור: ״אני בן גוריון!״ אומר לו הפסיכיאטר: ״אתה יודע, יש לנו כבר כמה ראשי ממשלה כאן. שרון, שמיר, בגין, אפילו לוי אשכול...״ "תגיד לי נראה לך שאני משוגע?" צועק עליו הבחור, "אני לא איזה ראש ממשלה שמת לפני שנים!״ "אז באמת קוראים לך בן גוריון?" "כן! שדה התעופה הכי גדול של ישראל!"
אם אתם לא יודעים מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר, מזל טוב - הולך לכם טוב בחיים!
המשוגע שעמד להשתחרר מהמוסד
המשוגע שעמד להשתחרר מהמוסד
מטופל במוסד לחולי נפש עמד להשתחרר אחרי שנים ארוכות של אשפוז וטיפולים. כדי לוודא שהוא מוכן לעולם האמיתי, הרופא הבכיר של המוסד מראיין אותו ושואל: “מה את מתכנן לעשות אחרי שחרורך?” “אני הייתי חוקר פיזיקה גרעינית וחשבתי לחזור לעסוק בתחום שלי”, מספר לו המטופל, “התמקדתי בפיתוח כלי נשק וזה היה מלחיץ מאוד, לכן מהיום אני אתמקד רק בתיאוריה ואשמור על השפיות שלי.” “יפה” משיב הרופא. “אני יכול גם ללמד” ממשיך המטופל, “יש סיפוק אדיר מגידול הדור הבא של המקצוע.” “מעולה”, מתלהב הרופא “או שאני אכתוב”, מוסיף המטופל, “כדי שגם אנשים מחוץ לאקדמיה יוכלו לרכוש ידע מהעולם המדהים של פיזיקה גרעינית.” - “חשיבה נכונה בהחלט.” אומר הרופא, תוך כדי כתיבה נלהבת של מכתב השחרור למטופל. - “כן, זה מה שאעשה״ ממשיך המטופל מבלי לעצור, ״ואם כל אלה לא יצליחו, אני תמיד יכול להמשיך להיות קומקום…”
המשוגע שכתב מכתב
המשוגע שכתב מכתב
דייב, שהיה דייר בבית משוגעים, החל לכתוב מכתב. הפסיכיאטר של המקום ניגש אליו ושאל: ״היי דייב, מה אתה עושה שם?״ דייב ענה: ״אני כותב מכתב לעצמי״. ״באמת?״ עונה לו הפסיכיאטר, ״ומה כתוב בו, במכתב הזה?״ ״מאיפה לי לדעת ד״ר? עדיין לא קיבלתי אותו!״
איש נכנס לרופא שיניים ואומר: "אני חושב שאני פרפר לילה".
הרופא: "אתה לא צריך להיות כאן. אתה צריך לראות פסיכיאטר".
האיש: "כבר ראיתי פסיכיאטר".
רופא השיניים: "אז למה באת לכאן?"
האיש: "כי הדלקת את האור".
במחיר הזה לא צריך פסיכיאטר
במחיר הזה לא צריך פסיכיאטר
אדם אחד נכנס לפסיכיאטר בבהלה "ד"ר אתה חייב לעזור לי!" "הירגע, ספר לי מה קרה?" שאל הד"ר. הבחור עונה לו "יש לי פוביה מטורפת! אני כל הזמן פוחד שיש לי משהו מתחת למיטה. אז אני יורד מתחת למיטה כדי לבדוק ואז אני פוחד שיש לי משהו מעל המיטה. למעלה-למטה, למעלה-למטה. אתה חייב לעזור לי, אני כבר משתגע!" "אין בעיה" אומר הד"ר "תגיע אלי 3 פעמים בשבוע. אני מאמין שתוך שנתיים נתקן אותך". "כמה אתה לוקח למפגש?" שאל הבחור. "350 ש"ח לשעה" ענה הפסיכיאטר. "אוקיי, אני צריך לישון על זה" אמר הבחור. אחרי חצי שנה הפסיכיאטר פוגש את הבחור ברחוב "למה לא באת לפגוש אותי שוב?" שאל הד"ר. "אה, שטויות, הלכתי לברמן שסידר אותי ברבע שעה ותמורת 30 ש"ח בלבד!" "איך בדיוק...?" תהה הד"ר. "בקלות!", ענה האיש, "הוא אמר לי לנסר את הרגליים של המיטה..."
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.