שלושה בחורים מערביים היו בטיול בערב הסעודית. יום אחד, במהלך טיול במדבר הסעודי, הם פתאום נתקלו באוהל גדול ומפואר. הם נכנסו לבדוק וגילו שמדובר בהרמון בו חיות 100 נשים יפהפיות. אז הם התחילו להתחבר אל הנשים, להתקרב אליהן ולנסות להתחיל איתן.
פתאום נכנס לאוהל המפואר השייח׳ של המקום.
״מה זה? אני הבעלים של כל הנשים האלו!״ אמר השייח׳ ל-3 הבחורים, ״אף אחד אחר לא יכול לגעת בהן חוץ ממני. אתם חייבים לשלם על מה שעשיתם. לפי המסורת, אנחנו צריכים להעניש אתכם בדרך שתואמת למקצוע שלכם!״
הוא פנה לבחור הראשון ואמר לו: ״מה המקצוע שלך?״
ענה לו הבחור בחרדה: ״אני שוטר״.
״אז אנחנו נירה בשמוליק שלך!״ הכריז השייח׳.
אז פנה לבחור השני ושאל אותו: ״ומה המקצוע שלך?״
הבחור השני, רועד כולו ומגמגם, ענה: ״אני כבאי״.
״אז אנחנו נשרוף את השמוליק שלך!״ קרא השייח׳.
אז פנה השייח' אל הבחור השלישי ושאל אותו: ״ומה המקצוע שלך?״
הבחור השלישי כולו רועד ומיוזע, חשב לרגע, בלע רוק ואז ענה: ״אני? אני מוכר סוכריות על מקל...״
שתי זונות עומדות בצומת ומחכות ללקוחות. פתאום עוברת לידן אישה קשישה, נעצרת ואומרת: "מה שתי בנות יפות וחמודות כמוכן עושות כאן?"
"עוד מעט מגיע השריף", משיבות הזונות הנבוכות, "והוא מחלק סוכריות."
"איזה יופי", עונה הקשישה, "אני אוהבת סוכריות!"
הזקנה החליטה לחכות במקום ושתי הנשים ברחו במבוכה לאחר רגעים ספורים.
כמה דקות לאחר מכן הגיע השריף לצומת ופנה אל הזקנה.
"מה את עושה פה?" הוא אמר לה, "זה לא מכובד שאישה בגילך עומדת כאן ככה."
אז הקשישה ענתה לו בכעס: "אז מה אם אין לי שיניים? אני עדיין יכולה למצוץ!"
בסוף השנה הביאו כל הילדים מכיתה א' 2 של המורה רחל מתנות לרגל סיום שנת הלימודים. הראשון שניגש אל המורה היה דוד, שההורים שלו ניהלו חנות פרחים. רחל לקחה את המתנה העטופה, ניערה אותה קלות, הריחה אותה ולבסוף אמרה לילד הקטן: "קנית לי פרחים!"
"איך ידעת?!" שאל דוד הקטן בהלם, ורחל פשוט חייכה ואמרה לו תודה.
אחר כך ניגשה אליה בתיה, שההורים שלה עבדו בחנות ממתקים. רחל לקחה מבתיה חבילה עטופה בסרט, ניערה אותה, הריחה אותה ולבסוף אמרה: "קנית לי סוכריות ושוקולדים!"
גם בתיה הייתה בהלם מיכולת הניחוש המדהימה של המורה שלה, ורחל אמרה לה תודה וקראה לתלמיד הבא, חזי, שההורים שלו עבדו בחנות המשקאות של העיר.
חזי הניח לפני המורה שלו קופסה גדולה וכבדה שממנה דלף נוזל. המורה בחנה את הקופסה, הריחה את הנוזל, טבלה בו אצבע וטעמה אותו קלות. "קנית לי יין לבן!" היא הכריזה, אך למרבה הפתעתה חזי ענה "לא, המורה".
מבולבלת, רחל טעמה את הנוזל פעם נוספת ורצתה לנסות לשער בשנית. "שמפניה?" היא שאלה וחזי שוב השיב שלא. "בירה? רום? ויסקי?" ניסתה לנחש המורה המבולבלת, וחזי הניד בראשו בכל פעם. "בסדר אני לא יודעת, אתה רוצה לספר לי מה קנית לי?" שאלה רחל.
"בטח!" ענה חזי, "זה גור כלבים!"
עבור לבא-במייל
