בדיחות על עובדי הייטק ומשרדים, כולל בדיחות על הייטקיסטים, בדיחות על אנשי מחשבים, בדיחות על עובדים במשרד, בדיחות על אקזיטים, בדיחות על גיוס כספים, בדיחות על הנפקות, בדיחות על חברות הייטק.
בדיחות על עובדי הייטק ומשרדים, כולל בדיחות על הייטקיסטים, בדיחות על אנשי מחשבים, בדיחות על עובדים במשרד, בדיחות על אקזיטים, בדיחות על גיוס כספים, בדיחות על הנפקות, בדיחות על חברות הייטק.
מתכנת אחד הלך למכולת, עם פתק שעליו אישתו כתבה הוראות: "קנה בבקשה שקית חלב אחת, ואם יש ביצים - קח שש."
המתכנת חזר מהמכולת עם שש שקיות חלב.
אישתו שאלה: "מה?! למה קנית שש שקיות חלב?!"
המתכנת ענה: "כי היו שם ביצים."
המדפסת במשרד התקלקלה ואחד העובדים התקשר למעבדת תיקון כדי לבדוק מה אפשר לעשות. ענה לו מוכר צעיר וידידותי שאמר לו: "תראה, אתה יכול להביא את המדפסת לכאן, אנחנו מציעים שירותי בדיקה לכל תקלה וניקוי כללי, אבל זה עולה 200 שקל. אז אולי יהיה לכם יותר כדאי לקרוא את החלק של 'תיקון תקלות נפוצות' במדריך ולתקן את המדפסת בעצמכם".
העובד היה מופתע לטובה מהמוכר בצד השני של הטלפון ואמר לו: "תשמע זאת עצה טובה, לא ידעתי שיש בכלל הוראות תיקון למדפסת. הבוס שלך יודע שאתה עוזר ככה לאנשים בלי לקבל על זה כסף?"
"למען האמת זה רעיון של הבוס שלי להגיד את זה," השיב המוכר. "הוא אומר שאם ניתן לאנשים לנסות לתקן דברים בעצמם קודם אז בסוף נעשה הרבה יותר כסף!"
שני מתכנתים מהאוניברסיטה העברית, אריאל ואיתן, נפגשו בכניסה לקמפוס.
"וואו יש לך אופניים ממש יפים! מתי קנית אותם?" אמר אריאל לאיתן.
איתן ירד מהאופניים, הוריד את הקסדה ואמר: "לא קניתי, ספיר היפה הביאה לי אותם במתנה."
"במתנה?!" ענה אריאל בתדהמה, "תשמע, תמיד ידעתי שהיא בקטע שלך, אבל זה ממש מגוחך..."
איתן חייך וסיפר: "אתמול יצאתי לטייל בפארק ובמקרה ראיתי את ספיר על האופניים האלה. היא התקרבה אלי בלי להגיד כלום, זרקה את האופניים הצידה, הורידה את כל הבגדים ואמרה לי 'קח מה שאתה רוצה!'"
אריאל הסתכל על איתן בהלם וחיכה להמשך הסיפור.
"אז לקחתי את האופניים" אמר איתן.
אריאל הנהן בראשו בהבנה ואמר: "בחירה טובה, הבגדים שלה בכלל לא במידה שלך!"
שני עובדי היי-טק ישבו במשרד משועממים, וחשבו איך לצאת לחופש סוף סוף.
פתאום אחד מהם הרים את הראש מהמחשב ואמר: "יש לי רעיון איך אפשר לארגן קצת חופש מהעבודה".
"איך?" שאל אותו העובד השני. במקום לענות לו, העובד הראשון הסתכל סביב, בדק שהשטח פנוי, קפץ על השולחן שלו, בעט באחד מהריבועים בתקרה ונתלה הפוך עם הראש למטה.
תוך שניות הגיע מנהל מישיבה סמוכה לחדרם של שני העובדים. הוא ראה את העובד תלוי מהתקרה, ושאל אותו: "מה נראה לך שאתה עושה?" "אני מנורה" ענה העובד.
"נראה לי שאתה צריך קצת חופש" נבח המנהל. "לך הביתה עכשיו, ואני לא רוצה לראות אותך כאן במשרד לפחות ביומיים הקרובים, הבנת?!"
"כן, אדוני", ענה העובד, קפץ למטה, כיבה את המחשב ויצא. העובד השני מיד קם אחריו והתחיל לארוז. "ולאן נראה לך שאתה הולך?" שאל אותו המנהל.
"הביתה" ענה העובד, "אני לא יכול לעבוד בחושך!"
שאלה: "מה ההבדל בין עובד הנהלה למתכנת?"
תשובה: "כאשר יש לעובד הנהלה עבודה שחורה שתיארך 60 דקות על המחשב, ישב המתכנת במשך 59 דקות לבנות תוכנית שתבצע את העבודה בדקה אחת…"
מתכנת אחד מצא צפרדע על המדרכה בדרך לעבודה.
“למעשה אני נסיכה יפה”, אומרת הצפרדע למתכנת, “ואם תנשק אותי אני אהיה שלך למשך שבוע.”
המתכנת מושך בכתפיו, מכניס את הצפרדע לכיס וממשיך בדרכו לעבודה.
לאחר מספר דקות אומרת הצפרדע: “בסדר, בסדר, אם תנשק אותי אני אתן לך את כל מה שתבקש במשך חודש!”
המתכנת מניד את ראשו לשלילה, ומכניס את הצפרדע בחזרה לכיס.
בהמשך הדרך אומרת הצפרדע, “תהפוך אותי לנסיכה ואני אעשה איתך כל מה שתרצה במשך שנה שלמה!!!”
המתכנת מחייך וממשיך בדרכו.
לבסוף שואל הצפרדע, “מה יש לך? הצעתי לך נסיכה חלומית במשך שנה בתמורה לנשיקה אחת ואתה מסרב?”
“אני מתכנת” הוא עונה, “אין לי זמן לנשים ובילויים. אבל צפרדע מדברת זה כבר משהו אחר…”
מורה לעברית ניסתה להסביר לכיתה שבעברית, בשונה מאנגלית, שמות עצם יכולים להיות זכר או נקבה. לדוגמא:
house בעברית זה בית, זכר.
Plate זה צלחת, נקבה.
תלמיד אחד שאל: מחשב זה זכר או נקבה?
במקום לומר להם את התשובה, חילקה אותם המורה לשתי קבוצות, גברים ונשים, וביקשה מהם להחליט האם מחשב זה זכר או נקבה. בנוסף כל קבוצה הייתה צריכה למנות 4 נימוקים לבחירתם.
הגברים החליטו שמחשב זה נקבה וסיבותיהם היו:
1. אף אחד, חוץ ממי שיצר אותם, לא מבין את ההיגיון הפנימי שלהם.
2. שפת האם שבאמצעותה הם מתקשרים עם מחשבים נוספים ברורה רק להם.
3. הטעות הכי קטנה שנעשית להם נשמרת בזיכרון לטווח ארוך, ונשלפת מיד בזמן המתאים.
4. ברגע שאתה מתחייב למחשב אחד, אתה מבזבז את כל כספך על אביזרים עבורו.
קבוצת הנשים טענה שמחשב צריך להיחשב כזכר. סיבותיהן היו:
1. כדי לעשות כל דבר איתם, עליך להדליק אותם קודם.
2. יש להם המון מידע, אבל הם עדיין לא יכולים לחשוב לבדם.
3. הם אמורים לעזור לך לפתור בעיות, אבל רוב הזמן יוצרים בעיות בעצמם.
4. ברגע שאתה מתחייב לאחד, אתה מבין שאם היית מחכה עוד קצת, היית מוצא דגם טוב יותר.
הנשים ניצחו!!!
קניבלים מאפריקה מגיעים לארצות הברית, מתקבלים לחברת היי-טק ונדרשים ללמוד את כל תחומי האינטרנט. האחראי מלמד אותם את תחומי ההתמחות שיתאימו לעבודתם החדשה, ואפילו מצליח לסגל אותם לתרבות. רק תנאי אחד עמד בדרכם... לא לאכול אנשים!
אחרי זמן רב של הסתגלות ולאחר שלמדו את כל תחומי האינטרנט, האחראי משבח אותם על עבודתם. כעבור מספר ימים הוא פונה אליהם ואומר: "לא שאני רומז משהו, אבל אולי אתם יודעים לאן נעלמה המנקה?"
"לא", עונים כולם. האחראי מתנצל על שחשד בהם והולך.
כאשר הוא יוצא מהחדר, שואג מנהיג הקניבלים: "אוקי... מי אכל את המנקה?" ואחד הקניבלים מודה באשמה. "אידיוט!" נוזף בו המנהיג, "אנחנו חיים כאן כבר כמה חודשים כמו מלכים, אכלנו סמנכ"לים, מנהלי שיווק ויועצים ואף אחד לא הרגיש בחסרונם, היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
הסבתא שיודעת להזניק מכירות
בוקר אחד, עובדי חברת היי-טק יצרו רעש והמולה, הזיזו במרץ שולחנות, כיסאות ומחשבים ושינו מיקום של תמונות ועציצים. במרכז כל הבלגן עומדת המנקה הזקנה ושואלת: "חמודים שלי, מה הולך פה?! למה אתם מזיזים את הכל?"
מישהו ענה לה: "סבתא אל תדאגי, פשוט המכירות שלנו ירדו, לכן אנחנו משנים את הכול על פי תורת ה"פאנג-שוואי"... אחר כך המכירות ירקיעו שחקים!"
ענתה המנקה: "חמודים שלי, אתם יודעים - בבניין הזה, עוד לפני קום מהמדינה, היה בית בושת. וכאשר ה"מכירות" שלהם ירדו, לא הזיזו את המיטות, פשוט החליפו את הזונות".
איש הייטק אחד 'נאלץ' להישאר עם בנו לראשונה לבד, כי אשתו נסעה לחו"ל.
בבוקר, הוא הכין את הילד וירד איתו לכיוון הגן. כשנכנס לגן, הגננת אמרה לו כי היא מצטערת אבל הילד הזה לא שייך לגן הזה.
מעט נבוך יצא מהגן ועבר את הכביש לגן הסמוך. ושוב הגננת אמרה לו את אותו הדבר. כך עבר ארבעה - חמישה גנים.
בגן החמישי, הבן אומר לו : "אבא, אם אנחנו הולכים לעוד גן אחד, אני אאחר לבית ספר!!!"
שבט קניבלים מגיע לניו יורק במסגרת פרויקט של האו"ם, שמסדר להם עבודה בחברת היי-טק.
מנכ"ל החברה אומר להם: "תקבלו כסף טוב, משרד יפה, יש אוכל מעולה במזנון, אבל בשום אופן אל תחשבו אפילו לאכול פה מישהו מהעובדים!"
עובר חודש, חולפים חודשיים, והבוס מכנס את העובדים החדשים לשיחה, ומשבח אותם על השתלבותם בחברה. בסיום השיחה שואל הבוס בעדינות: "לא שאני רומז משהו, אבל מישהו מכם יודע לאן נעלמה גברת ווילסון?..."
כל הקניבלים מכחישים כל קשר להיעלמותה, והבוס מודה להם ויוצא מהחדר.
"או.קיי!", אומר מנהיג השבט, "מי מכם אכל את גברת ווילסון?"
אחד הקניבלים משפיל מבטו ומודה באשמה.
"אידיוט!", נוזף בו המנהיג, "בחודשיים שאנו כאן הספקנו לאכול סמנכ"לים, מנהלי שיווק, יועץ מס ואפילו חשבת, ואף אחד לא הרגיש! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
את הבדיחה הבאה מספרים מרצים למדעי המחשב באוניברסיטאות ברחבי העולם, כשהם רוצים להסביר את המונח "לולאה אינסופית". בהחלט מונח מבלבל, אבל אנחנו בטוחים שאחרי שתקראו אותה, תבינו הכל!
מנהל חברה אומר למזכירתו: "בשבוע הבא אני טס לוועידה בחו"ל, ואני מבקש ממך להצטרף. עשי את כל ההכנות הנחוצות לנסיעה."
המזכירה מתקשרת לבעלה: "אני טסה עם הבוס לוועידה בחו"ל לשבוע. בבקשה, יקירי, שמור על עצמך בזמן הזה."
הבעל מתקשר למאהבת: "אשתי נוסעת לחו"ל לשבוע. בואי נבלה את השבוע הבא יחד."
המאהבת, שהיא מורה בבית ספר פרטי, מודיעה מיד לתלמידים: "בגלל בעיה משפחתית שעלי לפתור בשבוע הבא, אהיה מחוץ לבית הספר. אז בשבוע הבא יש לכם חופש מבית הספר."
אחד התלמידים מתקשר מיד לסבא שלו ואומר: "סבא, בשבוע הבא אני לא צריך ללכת לבית הספר. הבטחת לי שאם יש לנו זמן ניסע לטיול מחנאות בהרים יחד."
הסבא (שהוא לגמרי במקרה מנהל החברה) מאוד אוהב את הנכד. הוא מתקשר למזכירה ואומר לה: "הנכד שלי ביקש ממני להיות בשבוע הבא איתו, אז אנחנו לא טסים לוועידה בחו"ל. אנא בצעי הסידורים כדי לבטל את הנסיעה."
המזכירה מתקשרת לבעלה: "המנהל ביטל את הנסיעה, כך שאנחנו נשארים יחד, יקירי."
הבעל מתקשר למאהבת: "אנחנו לא יכולים לבלות יחד כי בשבוע הבא אשתי כבר לא נוסעת."
המאהבת מודיעה לילדים מבית הספר: "הבעיה המשפחתית נפתרה ובשבוע הבא כולם מגיעים לבית הספר!"
הילד מתקשר אל הסבא ואומר: "סבא, בשבוע הבא עליי ללכת לבית הספר ואני כל כך מצטער, אבל לא נוכל לצאת אל הטיול יחד."
הסבא המנהל פונה שוב אל המזכירה ומכריז: "הנכד שלי הודיע לי שהוא לא יוכל לבלות את שבוע הבא איתי. המשיכי בהכנות ליציאה לוועידה…"
מהנדס מחשבים שאפתן החליט, סוף סוף, לקחת לעצמו חופשה. הוא נרשם לשייט בים הקריבי ויצא לדרכו לכיף של חייו, עד... שהספינה טבעה. המהנדס מצא את עצמו נשטף אל חופו של אי. רק הוא לבדו ללא כל אדם נוסף בסביבה, ללא כל אספקה, רק בננות ועצי קוקוס.
כעבור כארבעה חודשים, כאשר שכב יום אחד על החוף, הוא ראה לפתע בחורה יפהפייה חותרת בסירה לקראתו מתוך הים. לא מאמין למראה עיניו, הוא שאל אותה, "מהיכן צצת פתאום?"
"חתרתי לכאן מן הצד השני של האי, אשר אליו נשטפתי כאשר ספינת הטיולים שלי טבעה", היא השיבה.
"מדהים", הוא אמר, "היית בת מזל שסירת חתירה נשטפה יחד עמך מן הספינה הטובעת."
"הו, זה?", היא השיבה, "אני בניתי בעצמי את הסירה מחומרים אשר מצאתי על האי. את המשוטים גילפתי מענפי עץ הגומי, ארגתי את קרקעית הספינה מענפי דקל ואת השדרה והצדדים גילפתי מענפי אקליפטוס."
"אבל... אבל זה לא יתכן", גמגם איש המחשבים, "לא היו לך כלי עבודה... איך הסתדרת?"
"הו, שום בעיה", השיבה בחורה, "בצד הדרומי של האי ישנה שכבה רגילה של סלע סחף חשוף, גיליתי כי אם אני מחממת את הסלע לרמה מסוימת של חום, הוא מתרכך וניתן לעצבו לכל צורה. כך ייצרתי לעצמי כלי עבודה והשתמשתי בהם כדי לייצר את הסירה."
מהנדס המחשבים היה המום. "הבה ניגש למקום שלי", היא אמרה.
אחרי מספר דקות של חתירה היא עצרה את הסירה ליד רציף קטן. כאשר המהנדס הסתכל על החוף, הוא כמעט נפל מהסירה מרוב תדהמה. הוא ראה מדרכת אבן המובילה אל בונגלו מעודן, צבוע בכחול לבן. כאשר הבחורה קשרה את הסירה באמצעות חבל שזור במיומנות רבה, האיש רק עמד והסתכל לפניו, המום. כאשר נכנסו השניים לתוך הבית, היא אמרה בדרך אגב, "זה לא הרבה, אבל אני קוראה לזה בית. שב בבקשה, אולי אתה רוצה לשתות משהו?"
"לא, לא תודה", הוא השיב, "אני לא יכול לסבול עוד מיץ קוקוס."
"זה לא מיץ קוקוס", השיבה בחורה בחיוך, "יש לי מזקקה, מה בנוגע לפינה-קולדה?"
תוך כדי הניסיון להסתיר את תדהמתו, האיש הסכים. הם ישבו להם על הספה שלה כדי ללגום ולשוחח.
אחרי שסיימו לספר את סיפוריהם הודיעה הבחורה, "אני הולכת ללבוש משהו יותר נוח. אולי תרצה להתקלח ולהתגלח בינתיים? יש תער בחדר האמבטיה למעלה, בתוך הארונית." בלי לשאול יותר שאלות, האיש עלה לחדר האמבטיה. שם, בארונית, הוא מצא מכשיר עשוי משתי ידיות עצם שביניהן מחובר תער חד העשוי מצדף מושחז. "האישה הזו מדהימה", הוא הרהר, "מי יודע מה עוד יש לה..."
כאשר שב למטה, היא ברכה אותו כשהיא 'לבושה' בעלי גפן, המפוזרים בצורה מתוחכמת על פני מקומות אסטרטגיים בגופה, והדיפה ניחוח עדין של ריח פרח הגרדיניה. היא הציעה לו לשבת לצידה...
"אמור נא לי", היא התחילה בטון מציע ומפתה, תוך כדי שהיא מחליקה לעברו, "שנינו נמצאים כאן בודדים באי תקופה כל כך ארוכה, אני בטוחה שיש משהו שאתה ממש ממש רוצה, משהו שחלמת עליו, שהיית רוצה לעשות עכשיו, משהו שהתגעגעת אליו כל כך כל החודשים האלה, אתה יודע..." עיניה הנוצצות הביטו ישר לתוך עיניו כשחיוך מזמין על שפתיה. לא מאמין למשמע אוזניו הוא קרא, "וואו!!!". הוא בלע את רוקו בהתרגשות, "את רוצה לומר לי שאני יכול לבדוק את האי-מיילים שלי מכאן?"
ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק שבמהלכו ייבחר המועמד המתאים למשרת יושב ראש מיקרוסופט אירופה. לכנס הוזמנו 5,000 מתמודדים שכונסו והתיישבו באולם גדול. אחד מהמתמודדים היה מוריס כהן, יהודי טוניסאי המתגורר בפריז. מר גייטס הודה לכל משתתפי הכנס שהגיעו והתחיל לערוך את המיון לבחירת היו"ר. הוא המשיך ואמר שלמרות שהוא כבר לא מנהל החברה בפועל, עדיין חשובה לו מאוד איכות האדם שיתקבל לתפקיד, ולכן הסינונים יהיו קשים במיוחד.
בשלב הראשון הוא ביקש מכל מי שאינו יודע את שפת התכנות JAVA לקום ולעזוב. 2,000 אנשים קמו ויצאו מהאולם. מוריס כהן אמר לעצמו, "אני לא מכיר את השפה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה!".
בייל גייטס המשיך וביקש מהמועמדים שנשארו כי כל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצתי של 100 איש ומעלה, שיקום ויעזוב גם הוא את האולם. 2,000 אנשים נוספים קמו ועזבו. "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני יכול כבר להפסיד? מה יכול לקרות?" חשב מוריס כהן לעצמו והחליט להישאר באולם.
ביל גייטס ביקש בקשה נוספת מיושבי האולם שנותרו, והפעם כי כל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות - שיעזוב את האולם. 500 אנשים נוספים יצאו באכזבה. מוריס כהן אמר לעצמו "עזבתי את ביה"ס בגיל 15, אבל אין לי מה להפסיד", והוא המשיך לשבת.
לבסוף אמר ביל גייטס: "כל מי שאינו דובר את השפה הסרבו-קרואטית מתבקש לעזוב." 498 מועמדים עזבו את האולם. מוריס כהן חשב "אני לא דובר סרבו-קרואטית, אבל לעזאזל, אין לי מה להפסיד – אני נשאר".
מוריס מצא את עצמו באולם הגדול עם עוד מועמד אחד שנשאר אחרי שכולם עזבו. ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר "כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבו-קרואטית, לכן, אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה זו."
בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
המועמד האחר השיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה".
איש עסקים מצליח עמד לסגור עסקה גדולה מאוד עם 2 משקיעים יפניים שהגיעו לארצו במיוחד כדי לחתום על חוזה. כדי להרשים את אורחיו ולשפר את הסיכויים לכך שמעמד חתימת החוזה יעבור בשלום, הוא החליט להזמין את המשקיעים לספא מפנק ביום שלפני הפגישה הרשמית.
כדי שלא לפגוע בכבודם של האורחים שלו או להיראות כאדם קמצן, איש העסקים הזמין מקום באחד ממרכזי הבריאות הטובים והיקרים ביותר שהוא הצליח למצוא, שם הקבוצה נהנתה מיום של עיסויים, שחייה, ארוחות מושקעות וטבילות בג'קוזי. בסופו של היום השלושה הסירו את כל בגדיהם ונכנסו לסאונה.
לפתע נשמע צפצוף קצר ואחד מהיפניים לחץ על אמת ידו הימנית. "יש לי ביפר מיוחד שמודיע לי על אירועים חשובים מאוד, הוא מחובר לשבב קטן שמושתל ביד שלי, בבקשה תתעלם ממנו" הוא הסביר לאיש העסקים המבולבל.
כמה רגעים ספורים לאחר מכן נשמעה סדרה של צלצולים ארוכים, והמשקיע היפני השני הצמיד את כף ידו הימנית לאוזן והחל לדבר. "יש לי טלפון סלולרי מיוחד שהושתל בכף היד שלי כדי שתמיד יוכלו לעדכן אותי במקרי חירום, בבקשה תתעלם ממנו", הוא אמר לאיש העסקים המבולבל לאחר שהוא סיים את השיחה.
איש העסקים הרגיש נבוך מאוד מכך שרק הוא לא משתמש בטכנולוגיות מתקדמות שכאלו, ולכן הוא החליט לעשות מעשה. הוא ביקש את סליחתם של אורחיו, לבש חלוק ויצא מהסאונה. כשהוא חזר כעבור כמה דקות והוריד את החלוק שלו, שני המשקיעים היפניים שמו לב לחתיכה ארוכה של נייר טואלט שמתנדנדת בין רגליו.
לאחר כמה רגעים של אי נוחות הם החליטו להעיר על כך לאיש העסקים שחייך אליהם ברוגע ואמר: "הנייר הזה? פשוט תתעלמו ממנו, זה סתם פקס ששלחו לי עכשיו..."
יום אחד, גבי המהנדס נפטר והגיע לשערי הגיהינום. שם המתינה לו שדה קטנה שלקחה אותו לסיבוב בגיהנום והסבירה לו איך הדברים עובדים ומה מחכה לו בעתיד. גבי שם לב שהרבה דברים בגיהנום לא עובדים כראוי; המזגן לא מקרר כמו שצריך, הרשת האלחוטית פועלת לאט, יש קצרים חשמליים כל כמה דקות, ובאופן כללי כל המכשירים החשמליים שם מתחממים מהר מדי. גבי ציין זאת בפני השדה, והציע את שירותיו כדי להנדס פתרון לתיקון התקלות האלו. השדה החליטה לקחת את גבי אל השטן בכבודו ובעצמו, כדי שיביע את עמדתו.
השטן שמע את דבריו של המהנדס, התלהב מהרעיון והחליט לאשר את שורת התיקונים שגבי הציע. לאחר כמה חודשים, אלוהים הגיע לבקר בגיהינום ונותר ללא מילים! כל החללים שעד כה היו מוארים בקושי על ידי האש היוקדת קיבלו תאורה מעוצבת, הכל היה מאוורר כמו שצריך, חשמל תקין, מים הוזרמים, הכל!
אם זה לא מספיק, אז הייתה במקום גם בריכה חדשה עם ג'קוזי צמוד והחלו להיבנות כמה מועדוני ריקודים ענקיים. שוכני הגיהינום החלו להתעמל יותר, ללכת בפארקים שהוקמו שם, לרכוב על אופניים ואפילו לשחק במשחקי וידאו! נראה שכולם שם ממש התחילו לעשות חיים...
ניגש אלוהים העצבני למשרד של השטן, פתח את הדלת בבעיטה ושאל: "מה לעזאזל קורה כאן, שטן?!"
ענה לו השטן: "שמע אלוהים, הגיע אלינו מהנדס והוא הציע לתקן את המקום, אז הסכמתי."
אז אלוהים הכועס דפק על השולחן ואמר: "אתה לא יכול לקבל מהנדסים! החוזה שלנו קבע בבירור שהמקום שלהם הוא איתי בגן עדן."
השטן השיב לו עם חיוך מתגרה: "אין מה לעשות, אני לא מוותר עליו!"
אז אמר לו אלוהים בכעס: "אם ככה אז אני אגרור אותך לבית משפט ונראה מה יגידו על זה שם, כפוי טובה שכמותך!"
"אין בעיה", השיב לו השטן, "בהצלחה עם למצוא עורך דין טוב בגן עדן..."