מה שערבי אמיתי מפחד לומר..

הוא ערבי, הוא מוסלמי, הוא ישראלי - אבל יש לו הרהורי לב כנים שהוא פשוט מפחד להעלות על דל שפתיו אלו הם דבריו:

אני ערבי-מוסלמי. אזרח ישראלי. נקעה נפשי מהשקר הקרוי עם פלשתיני והגיע הזמן שיקום ערבי ויגיד את זה בריש-גלי. אנחנו, הערבים החיים בישראל, פשוט ערבים. מעולם לא היינו "פלשתינים" משום שלא היה דבר כזה "עם פלשתיני". מעולם. רוב הערבים בישראל נולדו במדינת-ישראל. אבותינו הגיעו מארצות ערב השונות במאה ועשרים השנים האחרונות, בעקבות תעסוקה ופרנסה שהציעו חקלאים יהודים או עבודות שונות בשירות הבריטים במשך שלושים שנה.

אכן, קומץ של ערבים היה כאן לפני כן תחת שלטון עותומאני-טורקי במשך ארבע מאות שנים. שום "פלשתינים". הקומץ הזה נאסף אל אבותיו וצאצאיו ממשיכים להיות ערבים כמוני. המצאת העם הפלשתיני ובעקבותיה הדרישה למדינה עצמאית פלשתינית מהוות סיוט בשבילי. אינני רוצה לחיות במדינה ערבית כלשהי, גם לא ב"פלשתין". מדינה ערבית נוספת תתנהל כמו כל מדינה ערבית שכל ערבי-ישראלי שפוי צריך להתנגד לה. אין בכל מדינות ערב ולו מדינה אחת שהיא דמוקרטית.

אין מאבק - אין אפליה

אני ערבי-מוסלמי-ישראלי שרוצה לחיות במדינת-ישראל בביתו הלאומי-דמוקרטי של העם היהודי שהוא גם הבית שלי. כפי שיהודים / ערבים / סינים / חיים מחוץ לארצות המוצא שלהם ומקבלים עליהם את חוקי, כללי ומנהגי המקום. אני תובע שוויון אזרחי גמור ביני לבין כל יהודי אחר, הן בזכויות והן בחובות. אני רוצה חלוקת משאבים צודקת והגונה לכל חלקי האוכלוסיה. מצבם של הערבים בישראל אינו טוב יותר ממצבם של העולים האתיופים, אבל אלה גם אלה יודעים שהחלופה באחת מארצות ערב גרועה הרבה יותר. המאבק של הערבים ביהודים מבדיל אותנו מהחברה הישראלית ומחייב את היהודים להפלות אותנו לרעה. לא יהיה מאבק, לא תהיה אפליה. פשוט מאוד.

אני לא לבד. יש הרבה ערבים בישראל שחושבים כמוני בסתר ליבם ואפילו נותנים לזה ביטוי בלחישה. זה לא אופנתי לדבר ולכתוב במונחים מערביים - שבגרנו בחברה הישראלית, שלמדנו פרק או שניים בהלכות חיים, שקידוש המוות מביא מוות ושהזכות לחיים הינה ערך נעלה מכל דבר אחר. אני ערבי-מוסלמי חילוני שחי בקרב יהודים חילונים ואם רק היינו מוציאים את השטות הזאת שנקראת "פלשתין" מהלקסיקון שלנו, לא יהיה הבדל ולא צריך להיות הבדל בינינו.

רוצה מדינה ערבית? - צא מישראל!

צריך להודות, היהודים רוצים לחיות בשקט עם הערבים בתוכם. זה אנחנו שמפריעים להם עם כל מיני מנהיגים ערביים "שלנו" שרק מנציחים את העוינות. חאלס, היו מלחמות ועכשיו זו המציאות, מדינת-ישראל הקטנה יכולה לחיות איתנו בשלום.

מוסטפא בן עלי חמדאן חג' אחמד.