המוזיקה הקלאסית, על יצירותיה המהוללות והמפוארות, זכתה למעמדה הרם בצדק. אין ספור סימפוניות וקונצרטים ממאות השנים האחרונות הוכתרו זה מכבר כפסגת היצירה האנושית, וכעת ניתן לשאול: מי מהן היא הגדולה ביותר? אנחנו קטנו מלקבוע זאת באופן מוחלט, אך בכל זאת הרשינו לעצמנו לגבש רשימה של 10 היצירות הגדולות והמשפיעות ביותר לטעמנו. אתם מוזמנים להאזין וליהנות מהיצירות שבחרנו עבורכם, כולל 5 יצירות על זמניות שלא נכנסו לרשימה אך מוגשות לכם כבונוס, ועל הדרך גם ללמוד מספר פרטים אודות כל אחת מהן. שפטו את הרשימה בעצמכם וספרו לנו האם אתם מסכימים איתה, או שלטעמכם היא צריכה להראות אחרת...
מקום 10: קטע הפתיחה מתוך האופרה "וילהלם טל" מאת ג'ואקינו רוסיני
יצירתו האחרונה של רוסיני מנוגנת בשלמותה רק לעיתים רחוקות מאוד מכיוון שאורכה הוא 6 שעות. בדיחה ישנה מספרת כי כאשר מכר של רוסיני סיפר לו שצפה ביצירתו אמש, תמה המלחין: "מה? צפית בכולה?". עם זאת, קטע הפתיחה שלה, ובייחוד קטע המשנה שבתוכו - "דהרת הסוסים", הוא אחד מהמפורסמים ביותר בהיסטוריה המוזיקלית והתנגן באינספור יצירות טלוויזיוניות וקולנועיות במהלך המאה ה-20.
מקום 9: "מפצח האגוזים" מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי
מוזר ככל שזה יישמע, צ'ייקובסקי החשיב את "מפצח האגוזים" - מיצירותיו הבולטות ביותר - לאחת מהגרועות ביותר שלו. היצירה נכתבה בשנת 1892 עבור מופע בלט שעלה בתיאטרון סנט פטרסבורג אך נחל כישלון צורב בקופות ובקרב הקהל. למרות זאת, במשך השנים תפסה היצירה תאוצה, וכיום כ-40% מרווחיהם של להקות הבלט המובילות בארה"ב מבוססים על הופעתן עם "מפצח האגוזים".
מקום 8: "אגם הברבורים" מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי
לעומת "מפצח האגוזים", את יצירת הבלט "אגם הברבורים" היה צ'ייקובסקי נרגש מאוד לכתוב, ולפיכך גם השלים את המלאכה בתוך שנת עבודה אחת בלבד. היצירה הועלתה לראשונה על במת התיאטרון של מוסקבה בשנת 1877 וכיום היא נחשבת לאחת המוכרות ביותר שכתב צ'ייקובסקי,כשרבים מכתירים אותה כמוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.
מקום 7: "מוזיקת לילה זעירה" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט
אולי תופתעו לשמוע כי אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר של מוצארט כמעט ונשכחה לה בין דפי ההיסטוריה. מוצארט חיבר את "מוזיקת לילה זעירה" ב-1787 אך לא פרסם אותה, ורק ב-1799 מצאה אלמנתו את דף התווים שכתב בעלה ומכרה את זכויותיו. היצירה הוצגה לראשונה ב-1827 והפכה במהירות לאחת מהמוכרות ביותר של גדול מלחיני המוזיקה הקלאסית.
מקום 6: קטע הפתיחה מתוך האופרה "כרמן" מאת ז'ורז' ביזה
קטע הפתיחה המלהיב והמהיר של האופרה "כרמן" הוא אחד מהמוכרים ביותר מתוך היצירה המהוללת הזאת. מלחינה, ביזה הצרפתי, לא רווה נחת מיצירתו, שכבר אחר בכורתה ספגה ביקורות שליליות והפסדים קשים בקופות. ביזה נפטר תוך כדי ההצגות הראשונות, ולא זכה לראות כיצד במאה שלאחר מכן הכירו המבקרים בגאוניותה של "כרמן" והיא הפכה להיות לחלק בלתי נפרד מרפרטואר היצירות הגדולות.
מקום 5: "כה אמר זרתוסטרא" מאת ריכרד שטראוס
היצירה הזאת, שהולחנה על ידי שטראוס בהשראת ספרו של פרידריך ניטשה תחת אותו שם, התברגה במהירות אל תוך הקאנון הבינלאומי, אך את הפרסום לו זכתה במהלך המאה ה-20 היא חייבת בעיקר לשני אנשים: הראשון הוא אלביס פרסלי, ששילב את תרועת הפתיחה שלה בכל הופעה שלו משנת 1971 ואילך, והשני הוא הבמאי סטנלי קובריק, ששילב את קטעה הפותח בסרטו המפורסם "2001: אודיסאה בחלל" משנת 1968.
מקום 4: קטע הפתיחה של "הספר מסביליה" מאת ג'ואקינו רוסיני
אחת היצירות הגדולות ביותר של רוסיני מבוססת על מחזה באותו השם, אך מפתיע לשמוע שכבר בהופעת הבכורה שלה היא כמעט וחוסלה עקב יריבות בין מלחינים. בהצגה הראשונה של "הספר מסביליה", שהתרחשה ברומא בשנת 1816, התפרצה אל האולם חבורת בריונים שנשלחה על ידי המלחין האיטלקי ג'ובאני פאיזיילו, שהסתכסך עם רוסיני על רקע כתיבת היצירה. למזלנו החבלה הזאת לא מנעה את הצלחתה האדירה של האופרה.
מקום 3: "הסימפוניה התשיעית" מאת לודוויג ואן בטהובן
את אחת מיצירותיו המפורסמות והנודעות ביותר כתב בטהובן במשך כ-6 שנים. בהצגת הבכורה של הסימפוניה, ב-1824 בווינה, היה בטהובן כבר חירש כליל, ולכן לא יכל לשמוע את מחיאות הכפיים הסוערות שפרצו באולם בסיום נגינתה. סולנית המקהלה נאלצה לסובב את ראשו לכיוון הקהל, וכדי לסמן למלחין הדגול את הערכתם, הרימו הנוכחים את כובעיהם וזרקו מטפחות באוויר.
מקום 2: "ארבע העונות" מאת אנטוניו ויואלדי
יצירתו המרנינה של ויולאדי, שנכתבה בשנת 1723 ונחשבת עד היום למפורסמת והמוערכת ביותר של המלחין האיטלקי, הצריכה ממנו עבודה רבה. בניגוד למקובל באותם זמנים, ויולאדי כתב פואמות מיוחדות עבור כל אחת מהעונות, התאים בין המוזיקה לטקסט שורה אחר שורה, ולבסוף הביא לעולם יצירת אומנות מפוארת.
מקום 1: "הסימפוניה החמישית" של בטהובן
היצירה הקלאסית הזאת, שנכתבה בתחילת המאה ה-19, הוצגה לראשונה בווינה ב-1808 ותוארה כבר אז כ"אחת היצירות החשובות ביותר בתקופתה". מאז הספיקה להפוך הסימפוניה החמישית של המלחין הגרמני המהולל למפורסמת והגדולה מכולן, המשפיעה על עולם המוזיקה עד ימינו אנו, ולכן אין מנוס מלהציבה בראש רשימה זאת. לא תתפלאו לשמוע שהמנצחת שלנו מכונה על ידי רבים גם "סימפוניית הניצחון" (Victory Symphony) מאחר והאות וי, הנחשבת לסמל הניצחון, מסמנת את הספרה חמש בשיטת הספירה הרומית.
ואלו הן 5 יצירות הבונוס שלא זכו להיכלל ברשימה:
בונוס מספר 1: "בהיכל מלך ההר" מאת אדוארד גריג
היצירה הזאת, שהולחנה ב-1876 עבור מחזהו הדרמטי של המחזאי הנורבגי איבסן "פר גינט", תופסת באמצעות הקצב העולה שלה את ליבם של המאזינים כבר יותר ממאה שנה. בזכות פשטותה של היצירה הזו קל מאוד לזהות אותה, אך רבים לא יודעים שמלך ההר בשיר המקורי שהוצמד ליצירה הזו הוא כלל לא אדם - אלא בעצם טרול.
בונוס מספר 2: "מחול החרבות" מאת אראם חאצ'טוריאן
היצירה היפה והמרגשת הזאת נכתבה ב-1942 עבור הבלט "גאינה", אחת מיצירותיו הידועות של המלחין הגיאורגי אראם חאצ'טוריאן. היא מבוססת בחלקה על שיר עם ארמני וידועה בקצב המסחרר שלה, שהופך אותה למוזיקת רקע מושלמת לשלל מופעי אקרובטיקה ולהטוטנות.
בונוס מספר 3: "טוקטה ופוגה ברה מינור" מאת יוהאן סבסטיאן באך
לא ידוע מתי בדיוק נכתבה היצירה לעוגב הזאת, אך ברור שזה היה מתישהו במחציתה הראשונה של המאה ה-18. בכל מקרה, צליליה הדרמטיים של הטוקטה נשמרו לדורות, ורבים מכם ודאי יזהו אותה כמוזיקת הפתיחה של הסדרה המיתולוגית "היה היה".
בונוס מספר 4: "הקאנון ברה מאז'ור" מאת יוהאן פכלבל
לאחר שהולחנה בנסיבות לא ידועות בין השנים 1680-1706, היצירה הזאת של פכלבל כמעט ונשכחה. רק מספר ביצועים שלה בשנות ה-60 החזירו אותה לתודעה, ומאז היא משמשת, בעיקר בארה"ב, כמוזיקת רקע מקובלת בחתונות.
בונוס מספר 5: "מכונת הכתיבה" מאת לרוי אנדרסון
היצירה הזאת, שהולחנה בשנת 1950, היא ייחודית מכיוון שלשם ביצועה יש צורך להשתמש במכונת כתיבה ובפעמון. היצירה משמשת כבר שנים רבות כאות הפתיחה ליומן החדשות של קול ישראל בימי שבת בבוקר, וכשניסו לפני מספר שנים אנשי רשות השידור להחליפה, קמה מחאה ציבורית והרעיון נגנז.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: