מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
לפני שבועיים חל יום הולדתי ה-36, במקרה גם לא הרגשתי טוב באותו הבוקר. ירדתי למטבח ותיארתי לעצמי שאשתי בוודאי תהיה חמודה ותגיד "עד 120" ואולי גם תהיה לה מתנה עבורי, אבל היא אפילו לא אמרה לי "בוקר טוב".
חשבתי לעצמי 'נו, ככה זה עם האישה, אבל ניחא, בטח הילדים יזכרו...' הילדים נכנסו גם הם למטבח ולהפתעתי לא אמרו מילה.
בנסיעה למשרד לא היה לי ממש מצב-רוח והרגשתי מזופת, אך כשנכנסתי למשרד נתקלתי בג'נט, המזכירה שלי שבירכה אותי בשמחה "בוקר טוב בוס, יום הולדת שמח!"
עבדתי במשרד עד הצהריים ואז נשמעה נקישה בדלת, ג'נט הציצה ואמרה "תסתכל איזה יום נפלא יש בחוץ ולך יש יום הולדת, מה דעתך שנצא לצהריים רק אתה ואני?" עניתי ללא היסוס "קדימה" ותוך כדי חשבתי שזה הדבר הכי יפה ששמעתי היום.
יצאנו לארוחת צהריים, לא הלכנו למקום הרגיל, אלא למסעדה קטנה ונחמדה מחוץ לעיר. שתינו כמה כוסות מרטיני ונהנינו מאוד מהארוחה. בדרך למשרד היא אמרה "תראה איזה יום יפה, חייבים לחזור למשרד?"
"לא בהכרח" עניתי ומשכתי בכתפיי.
היא הציעה שניגש אליה לדירה ונשתה עוד איזה כוס מרטיני או שתיים. הסכמתי ואכן קפצנו אליה ושתינו קצת. כשהצתתי לעצמי סיגריה, היא פנתה אליי בקול מגרה ואמרה "אם לא איכפת לך, אני חושבת שאלך להחליף בחדר השינה למשהו קצת יותר קל ואוורירי, מה דעתך?" "בבקשה" אמרתי ובאמת לא התנגדתי.
היא נכנסה לחדר השינה ואחרי 6 דקות היא יצאה משם, נושאת עוגת יום הולדת ענקית ואחריה הופיעו גם אשתי והילדים ושרו "היום יום הולדת" ואני ישבתי על הספה כמו אדיוט, בלי שום דבר עליי פרט לגרביים...
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: