מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
כשהייתי קטן לא ידעתי מה ארצה להיות כשאגדל,
אמרתי לאבא שאני רוצה להיות עורך דין, כדי לדאוג שכל הרעים ישבו בכלא.
אבא אומר שהיום כולם לומדים משפטים וזה לא מה שהיה פעם.
אמרתי לאמא שאולי אהיה רופא, כדי שאוכל לעזור לאנשים חולים.
אמא אומרת שמצב הרפואה היום נורא, שהיחס לרופאים בשפל ושעד שאסיים את הלימודים והסטאז' אהיה באמצע העשור הרביעי לחיי.
ציינתי בפני אבא שאני יודע להקשיב לחברים שצריכים אותי, ותמיד אמרו לי שאני יכול להיות פסיכולוג.
הוא אמר שאין מה לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה, כי בשביל להיות פסיכולוג צריך תואר שני והוא לא מתכוון לממן לי את כל השנים האלה.
שאלתי את אמא איך מגיעים להיות ראש הממשלה, כי ככה אפשר להשפיע ולעשות שלום.
היא אמרה שקוראים לזה פוליטיקה וכולם שם מושחתים שם, ובכלל, זה הכל קומבינה כדי להגיע לשם.
אבא הנהן ואמר "כן, ככה זה בפוליטיקה", ואני עדיין לא הבנתי איפה פוליטיקה נמצאת. בטח ליד חיפה, היינו שם בשבת שעברה.
אני לא מבין מה אתם רוצים שאהיה, אמרתי להם. כל מקצוע לא טוב לכם.
אנחנו רוצים שתהיה מאושר, הם אמרו. שתקום עם חיוך בכל בוקר ולא תהיה מוטרד מבוס קשוח או חוסר סיפוק בעבודה, שתהיה חופשי כציפור ותזכור שהמשפחה חשובה ולא תעבוד כל היום, תדאג להיות בבית כמה שרק תוכל. והכי חשוב, שתעשה מה שאתה באמת רוצה.
30 שנה עברו ואני יכול לומר בגאווה שהקשבתי להוריי.
עכשיו רק חסר העניין הזה, של הכסף, כי להיות מובטל זה לא רווחי במיוחד.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: