מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
השנים האחרונות של עולם הקולנוע מאופיינות בפיתוחים טכנולוגיים מרשימים. כבר כעמט שאין צורך לצאת מהאולפן כדי לצלם סרט ואנו הצופים, לא מרגישים בכך כלל וכלל. אבל היו תקופות, כשהקולנוע היה בחיתוליו והסרטים האילמים שלטו בתעשייה, שהמותרות של אפקטים אלקטרוניים, לא היו בנמצא. הסרט האילם, או הראינוע, היה פריצת דרך טכנולוגית בשעתו ויש לומר שהפך את עולם הבידור על פיו. הסרטים היו נערכים עם אפקט ויזואלי בלבד, ללא צליל או דיבור. אבל די להיזכר במעלליו של גאון הקולנוע צ'ארלי צ'אפלין, כדי להבין שלא היה מדובר באמת בסרט אילם. הסרט היה קופצני, בעל קצב מהיר עם אפקטים מרובים המלווים את העלילה בדיוק רב. ואת כל זה, עשתה מכונה אחת מופלאה, הפוטופלייר. כלי נגינה זה תוכנן במיוחד עבור הסרט האילם ומורכב מפסנתר, כלי הקשה ועוד מגוון תת כלים אשר שימשו לאפקטים משריקות ועד יריות. כל אלה תופעלו משלל ידיות שכונו "זנבות פרה" דרכן שלט אדם אחד בלבד בפס הקול של סרט שלם. כיוון שמהר מאוד הקולנוע המדבר הדיח את הסרט האילם מכס מושבו, הצורך בפוטופלייר הלך ודעך, עד שהפך ללא שימושי לחלוטין. לכן, כיום נותרו בעולם מעט מאוד מכונות כאלה ונדיר למצוא אחת. מה שעוד יותר נדיר, זה למצוא גם מישהו שיודע לנגן על אחת. הפעם המצב הוא הפוך, יש לנו צליל אך אין לנו סרט ולנו נותר רק לנסות ולדמיין בראשנו את צ'ארלי צ'אפלין או באסטר קיטון עושים שיגועים בשחור לבן ולהתגעגע לימים של פעם. |
עריכה: בועז מזרחי
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: