|
"במרכז העיר, בין פחים ושדרות,
עומד בניין בן ארבע קומות.
ומי גר בבניין?
בקומה הראשונה רווקה ממורמרת.
מבוקר עד ליל היא רק מקטרת. היא כל כך בודדה, כל היום מסתגרת.
בקומה השנייה גר הסטלן.
כל היום מעשן, מוריד לו ראשים, מדמיין ששומע בראש רעשים.
בקומה השלישית גר הומו מוחצן. כל היום מזריק בוטוקס ומי חמצן.
בקומה הרביעית, דירה מחולקת לשתיים - 20 מטר שהפכו לשתי דירות בנתיים.
צפיפות איומה, אך למי יש ברירה?
בחלקה הראשון גרים פועלים זרים; 10 באותה הדירה, חוששים ממשטרת ההגירה.
בחלקה השני זוג לפני חתונה. הוא עובד בהי-טק, והיא סתם שמנה.
אך לפני שבוע ארזו חפציהם ונסעו.
איש אינו יודע לאן ומדוע הלכו...
כתבו דרי הבניין שלט, תקעו מסמר מעל דלת
וקבעו שלט בקיר: דירה להשכיר.
אך לא הסתפקו בשלט, חייבים לאכלס הדירה.
פנו להומלס, פרסמו מודעה:
דירה להשכיר - הזדמנות נדירה.
והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים – אל הבית באים דיירים חדשים.
ראשון בא סטודנט, לקומה רביעית עולה, פותח הדלת, עומד בפנים ובוהה...
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:
- "הנאה מחיר הארנונה, 980 ₪ לחודש לא כולל אגרות מים וביוב, בעיניך?"
- נאה.
- "הנאה השיפוץ שנעשה לפני 15 שנה אך מוגדר כתכנון אדריכלי, בעיניך?"
- נאה.
- "הנאים חלונות כפולים נגד רעש ועדיין שומעים את משאיות הזבל כאילו הן נוסעות בתוך הדירה, בעיניך?"
- נאה.
- "אם כך, שב איתנו, סטודנט!"
- לא. לא אשב.
- "למה?"
אומר הסטודנט: "השכנים אינם טובים בעיני. איך אגור אני, סטודנט למשפטים, בבית אחד עם סטלן על סמים? מבוקר עד ליל הוא רק מחשש, מרוב באנגים שהוריד, ביתו עולה באש" נעלב הסטלן, והסטודנט הלך לו.
הלך הסטונדט, באה דיילת.
חיש מהר עולה לקומה אחרונה. קוראת את השלט, פותחת הדלת, עומדת
בפנים ומסתכלת...
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
- "הנאה המקרר שנשאר בדירה, הוא לא בחוזה ואם הוא מתקלקל אל תבואי בטענות, בעיניך?"
- נאה.
- "הנאה המטבח המשופץ, מטעמי חסכון החלפנו רק את הדלתות וגם הן מתקלפות, בעיניך?"
- נאה.
- "הנאה דוד החשמל, צריך להדליק רק ארבע וחצי שעות לפני, ולא תמיד יהיו מים חמים, בעיניך?"
- נאה.
- "אם כן, שבי איתנו, דיילת!"
- לא, לא אשב.
- "למה?"
ענתה הדיילת: "השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני דיילת מפונקת, כל היום
בטיסות, עם מישהו שאוהב ללבוש ביריות?" נעלב ההומו, והדיילת הלכה לה.
הלכה הדיילת, בא החייל. קרא את השלט, בקול מבולבל.
לקומה רביעית מטפס, בכל קומה מקטר; "מקווה שלפחות בדירה מקרר..."
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:
- "הנאה המזגן, כדאי שתשים דלי מתחתיו כי לפעמים הוא מטפטף, בעיניך?"
- נאה.
- "הנאה חדר האמבטיה, אנחנו לא מתכוונים להחליף את ראש הברז השבור, בעיניך?"
- נאה.
- "הנאה קיר הגבס המאולתר שנבנה כדי להפריד בין המיטה לסלון וכך אפשר לפרסם שזו דירת 2 חדרים למרות שבפועל היא בקשר חצי חדר, בעיניך?"
- נאה.
- "אם כך, שב איתנו!"
- לא, לא אשב.
- "למה?"
ענה החייל: השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני, חייל בודד שעל המולדת שומר, בכפיפה אחת עם רומני מהגר?
קראו השכנים: "לך, לך לך חייל בודד! גם לנו לא נאה ולא יאה"
הלך החייל, באה חשפנית. בצעדים קלילים קיפצה מהמונית.
לקומה רביעית עולה, קוראת השלט, פותחת דלת, עומדת בפנים ומסתכלת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
- "הנאה הערבות הבנקאית על סך 700,000 $ שעליך להמציא עד 7 ימים
טרם כניסתך לדירה, בעיניך?"
- נאה.
- "הנאה מסעדת הדגים בכניסה לבניין, אחרי 2 בלילה כבר אין שום ריח
של בורי, בעיניך?"
- נאה.
- "הנאים השירותים, כשאת מורידה את המים תוודאי שאף שכן לא מתקלח כי המים שלך עוברים בצנרת לא נכונה, בעיניך?"
- נאה.
- "אם כך, שבי איתנו חשפנית!"
עונה החשפנית: לא, לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני, חשפנית מבוקשת, בבניין אחד עם רווקה מעופשת? כבר שנים לא הפילה שום גבר ברשת.
הלכה החשפנית, באה ציירת רוסיה. חיש קל אל קומה רביעית נכנסה.
קוראת את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
- "הנאה הפסקה בחוזה האומרת שניתן להעיף אותך מהדירה בהתראה של שבוע, בעיניך?"
- נאה הפסקה, אך בעייתית קמעה.
- "הנאה שכר הדירה, 7,800 ₪ לחודש בתשלום של שנה מראש, בעיניך?"
- נאה השכר, אם כי יקר...
- "הנאים חוטי החשמל שיוצאים מהקיר, בזמן שאת שוטפת את הרצפה אל תתקרבי אליהם, הדייר הקודם כמעט מת בגלל זה, בעיניך?"
- נאים החוטים, גם ככה רוסים את הבית לא שוטפים.
- "ובכן, לא תשבי איתנו?"
- אשב ואשב בחפץ לב, כי השכנים טובים בעיני:
הרווקה – ממורמרת אמנם, אך אחרי סיור קצר בקניון בת-ים, נכיר לה עולם.
הסטלן – מעשן הוא יותר מדיי סמים, נגמול אותו תוך כמה ימים.
ההומו – אכיר לו את לנה, חברתי הטובה. מבטיחה שעד הסתיו, יחזור למוטב.
העובדים הזרים – כה מסכנים. נעזור להם לחמוק מאותם השוטרים.
רואה אני, כי נוכל לחיות ביחד, בחברה טובה, בשלום ובנחת.
שכרה הרוסיה את הדירה, מכרה את אמא שלה ואבא שלה כדי לעמוד בתשלום וכדי לקנות ספה נפתחת ומסננת מאיקאה, אבל לפחות היא יכולה להגיד בקול חביב, שהיא חיה בתל-אביב.
כך במרכז העיר, בין פחים ושדרות,
עומד לו בניין רעוע ומתפרק, בין ארבע קומות
ובבניין גרים עד היום השכנים טובים בחיי שלום".
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: