שלושה ילדים פרסים מתלוננים על אביהם אחד בפני השני.
ילד 1: "אבא שלי קמצן! בארוחת יום ההולדת שלי הוא הכין לי רק 3 מנות!"
ילד 2: "אבא שלי עוד יותר קמצן! בארוחת יום ההולדת שלי הוא הכין לי רק 2 מנות!"
ילד 3: "אבא שלי יותר קמצן משלכם! לי הוא הכין רק 5 מנות בארוחת יום ההולדת!"
שני הילדים שאלו אותו איך זה הופך אותו ליותר קמצן, והוא ענה: "הוא הכין אותן מהשאריות של הארוחות שלכם!"
גבר אחד טייל ליד אגם בפארק ולפתע החליק, נפל למים והתחיל לטבוע. מיד רצה אליו חבורה של אנשים שראתה את הנפילה לעזור לו. "תן לי יד!" צעק אחד מהאנשים שרכן מעבר לשפת האגם, אך הגבר לא הגיב והמשיך להיאבק ולהישאר עם ראש מעל המים.
"אולי הוא לא שומע?" חשבו המצילים והמשיכו לצעוק: "תן לו יד! תן לו יד!" אך לא הייתה שום תגובה. פתאום רץ אל החבורה גבר נוסף, רכן מעבר לשפת האגם וצעק לעבר הגבר הטובע: "קח את היד שלי!"
הגבר הטובע לקח את היד, נמשך לאדמה ונאבק להסדיר את הנשימה שלו. "אנחנו לא מבינים, איך אותך הוא שמע ואותנו לא?" שאלו האנשים את הזר.
- "הוא שמע אתכם בסדר גמור, אבל אני מכיר אותו והוא פרסי."
- "מה הקשר?"
- "אתם אמרתם לו לתת לכם יד ואני אמרתי לו לקחת…"
אמריקאי, סיני ואיראני מתו והגיעו לגיהינום. הם פנו לשטן וביקשו ממנו להתקשר למשפחות שלהם דרך סיאנס כדי ליידע אותם על מה שקרה להם.
השטן אמר: "אין בעיה, אבל יש לזה מחיר".
"נשלם כמה שאתה רוצה!" אמרו השלושה.
"מוסכם.." אמר השטן עם חיוך מרושע.
האמריקאי היה הראשון לתקשר עם משפחתו. הוא דיבר איתם דרך סיאנס במשך 10 דקות. ברגע שסיים את השיחה, אמר לו השטן: "המחיר לשיחה שלך הוא שעה בבור הזפת".
הסיני היה השני לתקשר עם משפחתו, והוא דיבר איתם 15 דקות. ברגע שסיים את השיחה השטן אמר "המחיר לשיחה שלך הוא 10,000 הצלפות שוט".
בסוף האיראני התקשר למשפחה שלו ודיבר איתם לא פחות משעה וחצי. ברגע שסיים את השיחה, אמר לו השטן: "אתה יכול ללכת לדרכך".
"היי, מה קורה? למה הוא לא צריך לשלם בשום עונש?" התלוננו הסיני והאמריקאי בפני השטן.
ענה להם השטן: "שיחה מקומית זה ללא עלות".
שני חיילים איראניים יוצאים לפטרול סביב הבסיס שלהם ולפתע מוצאים 2 טילים אמריקאיים שנחתו באזור.
אחד החיילים אומר לחברו: "תראה מחמוד, בטח שני אלו נפלו כאן בטעות ולא התפוצצו. בוא תן לי יד, נרים אותם וניקח לבסיס - המפקד בטוח ייתן לנו פרס!"
"אבל חוסיין, מה יקרה אם אחד הטילים יתפוצץ לנו בדרך?" שאל החייל השני.
"אל תדאג", ענה לו החייל הראשון, "אם זה יקרה נגיד למפקד שמצאנו רק טיל אחד!"
בעיר אחת ארגנו תחרות קללות שאליה נרשמו שלושה מתחרים: פרסי, גרוזיני ומרוקאי. לפני שכל אחד מהם עלה על הבמה כדי להציג את שצף הקללות שלו, הם הודרכו להיכנס לחדר קטן על הבמה, שם יוכלו להתכונן ולחמם את קולם, וממנו הם יצאו ישירות אל מול הקהל.
הראשון היה הפרסי. הוא נכנס לחדר הקטן, כחכך קצת בגרונו, יצא ממנו, לקח כמה צעדים קדמה ושחרר אוסף קללות בפרסית שנמשך 2 דקות. הקהל הריע בקול רם.
השני היה הגרוזיני. הוא נכנס לחדר הקטן, בדק שהחולצה שלו בתוך המכנסיים, יצא ממנו, לקח כמה צעדים קדימה ושחרר אוסף קללות בלתי פוסק בגרוזינית במשך 5 דקות. הקהל הריע בקול רם עוד יותר.
השלישי היה המרוקאי. הוא נכנס לחדר הקטן, ולפתע, כשהוא עוד בחדר, התחיל לצרוח בקולי קולות רצף של קללות כמו שאיש מעולם לא שמע - במרוקאית, בפרסית, בגרוזינית ובכל שפה אחרת שקיימת, במשך לא פחות מ-10 דקות. הקהל ששמע את הכל היה בהלם ואחרי רגע של דממה כולם מחאו כפיים, שרקו וצעקו בקול רם.
המרוקאי המבולבל יצא מהחדר, לקח כמה צעדים קדימה ואמר, "סליחה שהתעכבתי, לא נסגר לי הריצ'רץ'. עכשיו אני מוכן!"
שני שכנים, אחד גרוזיני ואחד פרסי, הלכו לרופא כדי לנסות להתחמק משירות המילואים. הגרוזיני אמר לפרסי, "חכה תראה איך אני יוצא ממנו עם עם דחייה לשירות". ואכן, תוך 10 דקות הוא יצא מהרופא עם מסמך שחרור. "איך עשית את זה?!" שאל הפרסי. הגרוזיני ענה, "פשוט דחפתי שטר של 100 שקל לתחת ואמרתי לו שיש לי טחורים."
הפרסי חשב לעצמו שהוא יכול להיות חכם יותר, ודחף שטר של 20 שקל לתחת לפני שנכנס לרופא. כשנגמרה הבדיקה, הרופא אמר לו, "נראה שאתה כשיר למילואים".
"אבל יש לי *טחורים*!" אמר הפרסי לרופא, "גם למי שהיה קודם היה טחורים ואותו שחררת!"
"אהה כן," אמר הרופא, "אבל המקרה שלו היה גרוע פי 5 משלך."
פרסי אחד היה לקוח קבוע בבית המרקחת, שם כל הרוקחים כבר הכירו אותו ואת מנהגיו. הוא היה קונה תמיד את הגרסאות הזולות ביותר של התרופות הגנריות, וגם תמיד ביקש לקחת דוגמיות הביתה של כל מיני מוצרים.
יום אחד הוא נכנס לבית המרקחת וביקש מהרוקח מברשת שיניים חדשה כי נפל סיב ממברשת השיניים שלו. הרוקח, שכבר הכיר את אופיו של הפרסי שנכנס אליו, לא יכול היה להתאפק ושאל: "למה אתה צריך מברשת שיניים חדשה אם נפל רק סיב אחד ממברשת השיניים שלך?"
הפרסי ענה: "כי זה היה הסיב האחרון..."
פרסי אחד שכב במיטתו על ערש דווי, והוא היה ממש דקות ספורות לפני נפיחת נשמתו האחרונה. לאורך כל חייו הוא בזבז כמה שפחות כסף, ומעולם לא חשף בפני משפחתו כמה הון צבר. כעת אשתו, ילדיו ואחיו היו סביבו וציפו לשמוע ממנו כמה כסף יש לו להוריש.
הפרסי שאל: "אשתי היקרה, את פה לידי?"
"כמו תמיד," אמרה אשתו.
"וילדיי החמודים, אתם פה לידי?" שאל הפרסי.
"כמובן אבא, אנחנו פה," אמרו ילדיו.
"והאחים שלי, שליוו אותי כל חיי, אתם פה?"
כולם כבר התחילו לאבד סבלנות, עד שאשתו של הפרסי אמרה: "כולם פה יקירי!"
"אז למה האור במטבח דולק?!"
ומת...
פרסי אחד אירח את כל חבריו בשישי. כולם התיישבו לאכול, ולמרכז השולחן הגיעה צלחת אורז פרסי ענקית - רק אורז. כולם התחילו לקחת אורז לצלחת, אך לא מילאו אותה יותר מדי מכיוון שרצו לשמור קצת מקום למנה הבאה שתגיע. אחרי זמן מה אשתו של הפרסי שאלה האם להביא את העוף, והוא אמר לה, "עוד לא."
האנשים המשיכו לחכות ולאכול את האורז בסבלנות, והאישה שוב שאלה, "להביא את העוף?"
"עוד לא," ענה הבעל.
אותו הדבר המשיך לקרות עד שכל האורחים כבר התמלאו לגמרי מהאורז והצלחת הגדולה כמעט התרוקנה. ואז שוב שאלה האישה, "להביא את העוף?"
"עכשיו אפשר להביא את העוף," אמר הפרסי.
אשתו פתחה את דלת המטבח, ולחדר האוכל נכנס תרנגול והתחיל לאכול את כל האורז שנפל על הרצפה.
אשתו של פרסי אחד נפטרה, והוא התקשר לעיתון המקומי כדי לפרסם בו מודעת אבל. שאלה אותו המוקדנית: "מה תרצה לרשום במודעה?"
ענה לה הפרסי: "שרה מתה".
השיבה המוקדנית: "אדוני, אתה יודע שאתה לא משלם לנו על פי מילה? זה תעריף אחיד, אתה יכול לפרסם אצלנו משפט שלם אם אתה רוצה".
ענה לה הפרסי: "אוקיי, אז תרשמי: שרה מתה אתמול".
המוקדנית אמרה: "תראה אדוני, אתה יכול להוסיף עוד שש מילים שלמות ואני אחייב אותך על משפט אחד בלבד".
אמר לה הפרסי: "אוקיי, אז תכתבי 'למכירה מאזדה 2016, קילומטרז' נמוך'".
פרסי נוסע לאמריקה, וחברו הכורדי מבקש ממנו שיביא לו משם תוכי גדול מדבר.
הפרסי נכנס לחנות חיות בניו יורק ורואה שתוכי גדול עולה 400 דולר. בכלוב ליד, הוא רואה ינשוף שמחירו רק 50 דולר.
"מה אני פראייר?"חשב הפרסי "הכורדי ממילא לא מבין בציפורים, אביא לו ינשוף".
הפרסי חוזר לארץ ומביא לכורדי את הציפור.
כעבור חודש, שואל הפרסי את חברו: "נו, איך התוכי, כבר מדבר?"
"האמת שהוא לא מדבר", משיב הכורדי, "אבל הוא מה זה מתעניין!"
שני חברים ותיקים , אשכנזי ופרסי, מתכננים יחד נסיעה לחופשה בחו"ל. לאחר שסגרו עסקה עם סוכנות נסיעות הגיעה לפתע לביתם מעטפה חומה בדואר ובה צו מילואים. שירות המילואים שנרשם להם היה מיועד בדיוק לימי החופשה המתוכננת.
שני החברים, אשר משרתים יחד מזה כמה שנים, ניגשו יחד ליחידה וביקשו לדחות להם את שירות המילואים, אך לצערם הם לא הצליחו לקבל דחייה. בלית ברירה החליטו שניהם להתחזות לחולים בתקווה שזה ידחה להם את המילואים. והלכו שניהם לרופא.
הראשון שנכנס לרופא היה האשכנזי. עלה לו רעיון כיצד לגרום לרופא לתת לו תעודת מחלה. גלגל האשכנזי שטר כחול של 200 ש"ח ודחף אותו לעצמו בתחת. בקליניקה של הרופא הוא הלך בקושי, ולשאלת הרופא ענה: "לא יודע מה יש לי , אני סובל מכאבים נוראים בפי הטבעת...". הרופא ציווה עליו להתפשט, בחן היטב את פי הטבעת וגילה שם את שטר 200 השקלים הכחול המגולגל. הרופא הבין מיד מה צריך לעשות... שלף את השטר הכחול ורשם מיד תעודת מחלה המשחררת אותו מהמילואים.
החבר הפרסי התלהב מההצלחה של חברו האשכנזי והחליט לנסות גם הוא את אותו התרגיל. אלא שלדעתו 200 ש"ח זה יותר מידי בשביל דבר כזה. "מספיק לרופא רק 20 שקל..." - אמר לעצמו הפרסי, "יימח שמו רק עכשיו הוא קיבל 200 ש"ח מהחבר שלי...על כלום...". לקח הפרסי שטר אדום של 20 ש"ח, גלגל אותו היטב , דחף אותו לעצמו לתחת והלך לרופא.
"תראה אדון רופא" הוא אומר, "אני לא יודע מה יש לי, אבל אני סובל מכאבים נוראים בפי הטבעת... אתה בוודאי יודע למה זה..." רמז הפרסי לרופא. חיטט הרופא בפי הטבעת, גילה שם שטר אדום של 20 שקלים, חייך לעצמו ו...דחף את השטר האדום עמוק יותר פנימה, מרח משחה בפי הטבעת של הפרסי ורשם לו מרשם לטיפול. "מה ? זה כל מה שאתה יכול לעשות ?" שאל הפרסי באכזבה עמוקה.
תשובת הרופא : "הפצע שלך עדיין אדום, זה לא נורא... כשהוא יהיה כחול תחזור אליי."
שייח' פרסי מפורסם ועשיר הגיע לבית חולים בעקבות בעיה רפואית דחופה ומיד נשלח לחדר ניתוח כדי שהרופאים יוכלו לנסות להציל את חייו, הייתה רק בעיה אחת, לשייח' היה סוג דם נדיר מאוד ובבית החולים לא היו מנות דם מתאימות, למרבה המזל, לאחר בירור קצר הרופאים גילו שבבית החולים מבקר יהודי צעיר שיש לו את סוג הדם המתאים. השייח' הבטיח לצעיר פיצוי הולם אם הוא יסכים לתרום לו דם כדי שהוא יוכל לעבור את הניתוח, והיהודי הסכים בשמחה.
הניתוח עבר בהצלחה והשייח' היה נאמן להבטחתו – כמה ימים לאחר שהוא יצא מבית החולים הוא קנה ליהודי שעון רולקס יוקרתי ומכונית BMW חדשה. שבוע ימים לאחר מכן השייח' הגיע לבית החולים כדי לעבור ביקורת לאחר הניתוח ולרוע המזל הרופאים גילו שמשהו השתבש בצורה נוראית ושיש צורך לערוך ניתוח דחוף נוסף. בצירוף מקרים מדהים, אותו צעיר יהודי שתרם לשייח' דם עבור הטיפול הקודם שלו ביקר בבית החולים שוב בדיוק באותו היום, וכדי לאפשר לו לעבור את הניתוח הדחוף ומציל החיים השייח' ביקש מהרופאים לפנות אליו לצורך קבלת תרומת דם נוספת בתמורה לפיצוי הולם.
היהודי הסכים בשמחה להעניק תרומת דם נוספת, וכעבור כמה ימים כשהוא כבר חזר לביתו, הוא שמע דפיקה בדלת וגילה שם שליח שנתן לו מעטפה יוקרתית עם החותמת האישית של השייח'. 'כרטיסי טיסה? צ'ק על סכום כסף מטורף? מעניין מה הוא הביא לי הפעם...' חשב הצעיר. אך כשהוא פתח אותה הוא מצא בפנים רק כרטיס ברכה פשוט שעליו היו כתובות כמה מילות תודה.
מבולבל ומאוכזב, התקשר הצעיר לשייח' הפרסי ושאל אותו "תגיד, איך זה יכול להיות שבפעם הקודמת שעזרתי לך אתה היית כל כך נדיב והענקת לי מתנות נפלאות, ובפעם השנייה שאני מציל את החיים שלך כל מה שאני מקבל זה כרטיס ברכה מסכן?"
"תראה..." ענה השייח', "בפעם הראשונה שעזרת לי הייתי 100% פרסי גאה והייתי חייב לך פיצוי הולם. עכשיו כשיש לי את הדם שלך בגוף אני כבר כמעט כמוך! אז לא צריך לעשות עניין גדול מקצת עזרה של יהודי ליהודי..."
3 גופות הגיעו יום אחד לחדר המתים של בית חולים בזו אחר זו, ולמרות שלא היה ביניהן שום קשר, לכל שלושת הגופות היה מכנה משותף מוזר. הן היו של 3 גברים שמתו עם חיוך ענק על הפנים, והחוקרים של בית החולים נדרשו לבדוק מה נסיבות המוות שלהם במהירות האפשרית כדי לדווח למשטרה. אחרי לילה ארוך של עבודה, נפגש החוקר הראשי עם בלש מהמשטרה והרגיע אותו שאין שום קשר בין המקרים.
"אז למה כולם מחייכים?", שאל הבלש.
"המקרה הראשון הוא של גבר צרפתי בן 70 בשם ז'אק ששכב עם הפילגש בת ה-20 שלו כשהלב שלו פשוט קרס, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת."
"המקרה השני הוא של גבר אנגלי בן 30 בשם ג'ו שזכה בלוטו, אז הוא יצא לפאב כדי להשתכר עם כל החברים שלו. בזמן המסיבה ובעודו חוגג, הכבד שלו קרס בגלל האלכוהול, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת."
"ומה לגבי המקרה השלישי?", שאל הבלש, "גם הוא שתה בכמויות או בילה עם אישה?".
"לא לא, את המקרה שלו היה הרבה יותר קל להבין. זה גבר איראני בן 40 בשם חאסן שנפגע על ידי ברק."
"אך למה הוא חייך כשהוא מת?"
"הוא חשב שמישהו מצלם אותו."
שלושה חיילים איראניים נעצרו על ידי המשטרה הצבאית בארצם בעוון ריגול לטובת ישראל, ונידונו לעונש מוות בהוצאה להורג על ידי כיתת יורים.
בערב שלפני יום ביצוע גזר הדין, ישבו יחדיו בתאם שלושת החיילים המודאגים שנידונו למוות וניסו לחשוב על תכנית שתעזור להם להימלט מהעונש הצפוי. לאחר שעות רבות של התלבטויות, הציע אחד החיילים שכל אחד מהם, קצת לפני ההוצאה להורג, יתריע בקול רם על התרחשות מצב חירום, וכך יצליח להסיח את דעת החיילים ולהימלט.
בבוקר ההוצאה להורג הגיעו שלושת החיילים המפוחדים לחצר בה ניצבה כיתת היורים. החייל הראשון הובא בצעדים מהוססים לכיוון הקיר וצווה להרים את ידיו באוויר. כששמע את מפקד הכיתה סופר לאחור: "3... 2... 1...", צעק לפתע בקול "טורנדו!!!", כיתת היורים המבוהלת רצה כדי לתפוס מכסה, והחייל ניצל את ההזדמנות כדי לרוץ ולברוח מהחצר.
לאחר מכן, כשכיתת היורים שבה למקומה, הובא החייל השני לכיוון הקיר והרים את ידיו בפקודה. כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..." צעק מיד "רעידת אדמה!!!", כיתת היורים שוב התפזרה במהירות, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להימלט גם כן.
שוב חזרה כיתת היורים למקומה, ואחרון הובא אל הקיר החייל השלישי, כשכולו רועד ומפוחד. הוא הרים את ידיו, וניסה לחשוב מה כדאי לו לצעוק כדי לגרום לחיילים שמולו לברוח בפעם השלישית.
כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..."
היסס לרגע..
ואז צעק: "אש!!!"