שירה הנודע של נעמי שמר, "אורחים לקיץ", מציג ילדים שונים מרחבי העולם ומספר לנו ש-"לכל אחד מהם שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום". אך יש מגוון דרכים להתבטא ולהעביר מסרים גם ללא מילים, ואחת מהן היא ריקוד - וכל מי שמתמצא בעולם האמנותי הזה יודע שכוריאוגרפיות מסוימות אכן יכולות לספר סיפור שלם. אולי בשל כך, ממש כמו שהתפתחו שפות וניבים שונים במדינות רבות ברחבי העולם, כך גם ניתן למצוא בכל ארץ את הריקוד הלאומי שלה. בישראל אילו ריקודי העם שבהם נכלל גם ההורה (שהוא גם הריקוד הלאומי של רומניה ומולדובה), אך מה קורה במקומות אחרים? היום נחשוף זאת בפניכם, עם 12 סרטונים של ריקודים לאומיים של מדינות מרחבי העולם, והסברים מרתקים אודותיהם – אתם כבר תגלו שאת חלקם אתם מכירים מצוין...
1. טנגו – ארגנטינה
מוזיקת וריקוד הטנגו הגיעו אלינו מבואנוס איירס וממונטווידאו במחצית השנייה של המאה ה-19, ולפי גרסאות מסוימות, הסגנון הזה שויך תחילה לפשוטי העם. רק לאחר שהריקוד "היגר" לצרפת, גילו אותו עשירי ארגנטינה שיצאו למסעות באירופה. כפי שתוכלו לראות בסרטון, טנגו הוא ריקוד זוגי שבו גבר מוביל אישה והם רוקדים צמוד באזור הלב, ונעים ברחבה נגד כיוון השעון תוך הצגת אלתורים והרמות רגליים דרמטיות.
2. סמבה – ברזיל
ריקוד נוסף שמגיע אלינו מדרום אמריקה ואפשר לראות תמיד בקרנבלים בברזיל הוא הסמבה, שנרקד במשקל של שני רבעים לצלילי סגנון מוזיקלי בעל אותו שם. הריקוד הומצא על ידי מהגרים אפריקאים, ששאבו השראה מהתרבות ומהמוזיקה של מולדתם. כמו לסגנונות ריקוד ומוזיקה אחרים, גם לסמבה יש מספר סוגים, כמו סמבה נו פה, סמבה פגודה וסמבה רוק.
3. ואלס – אוסטריה
כל מי שמסתכל על ריקודי ואלס כנראה חושב לעצמו שהם כה רומנטיים – אולי בזכות האופי הרגוע והשקט של המוזיקה המלווה אותם והצעדים הנינוחים והעדינים שלהם. סגנון הריקוד הזה שכה מזוהה עם אוסטריה, הומצא למעשה בגרמניה במאה ה-16, כריקוד סלוני זוגי שהיה מהראשונים שכללו צעדים במשקל של שלושה רבעים. את תהילתו הרבה הוא השיג בווינה בשנות ה-80 של המאה ה-18, ומשם התפשט למדינות נוספות, והיווה השראה להמצאת ריקודים סלוניים נוספים.
4. רקס שארקי – מצרים
רבים מכם כנראה שמעו על ריקודי הבטן, והנה הגרסה המצרית הרשמית שלהם, שפירוש שמה לעברית הוא "ריקוד מזרחי". הסגנון הזה פותח בחצי הראשון של המאה ה-20, אך שורשיו עתיקים במיוחד – הוא מבוסס על רקדניות מצריות מימים ימימה שרקדו ריקודי עם בעודן כמעט עירומות. את המקורות הללו שלבו יחד עם השפעות מערביות כמו ריקודים לטיניים, והמחול החדש הזה הוצג רבות בתקופת תור הזהב של הקולנוע המצרי.
5. פלמנקו – ספרד
אי אז לפני המאה השמינית לספירה הומצא באנדלוסיה שבדרום ספרד סגנון מוזיקה צועני בשם פלמנקו, שמקורו בשירת רועים בהרים. הוא התפתח בחלוף השנים כאשר צורפו אליו כלי נגינה, מחיאות כפיים ורקיעות קצביות, והוא ספג השפעות תרבותיות מעמי האזור. הריקוד הנודע שמבוצע לצליליו התפתח רק בשלב מאוחר יותר, ובשנת 2010 הוא הוכרז על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.
6. צ'רדש – הונגריה
הצ'רדש הוא ריקוד עם יפהפה וסגנון מוזיקלי מיוחד שמגיע אלינו הישר מהונגריה, שם הומצא במאה ה-18 בהשראת המוזיקה הצוענית. ההונגרים נהגו לנגן ולרקוד צ'רדש בעצרות לגיוס לצבא והאמנות הנפלאה הזו התפשטה למדינות האזור כמו סלובקיה, קרואטיה ואוקראינה. הצ'רדש מאופיין בשני מקצבים מתחלפים – איטי ומהיר - ונהוג לרקוד אותו בתלבושות עממיות, כפי שתראו בסרטון הבא.
7. קוצ'יפודי – הודו
ישנם לא מעט ריקודים לאומיים בהודו, כשאחד מהם קרוי על שם הכפר שבו הוא הומצא – קוצ'יפודי. סגנון הריקוד הזה מאופיין בהופעה דרמטית שמספרת סיפור, ומקורותיה בכתבים הינדיים עתיקים בשפת הסנסקריט. הריקוד פותח כאמנות דתית שמקושרת למשוררים, מקדשים ואמונות רווחות, בדומה למספר סגנונות ריקוד קלאסיים אחרים שישנם בהודו. האזכור המוקדם ביותר של ריקוד הקוצ'יפודי הוא מהמאה ה-10 לספירה, וכיום הוא נפוץ ברחבי העולם.
8. אינדלמו – דרום אפריקה
הריקוד המסורתי המיוחד של שבט הזולו מגיע אלינו מהאזור הדרומי של יבשת אפריקה, ומזוהה בין השאר כמחול הלאומי של דרום אפריקה. במסגרתו הרקדנים צריכים להרים רגל מעל לראש – ואז להוריד אותה בדרמטיות וברקיעה. הריקוד המיוחד והעתיק הזה מגיע אלינו מהימים שבהם לוחמים היו צריכים להתכונן למלחמה או כאשר היה ברצונם לחגוג קציר תבואה.
9. הופאק – אוקראינה
ריקוד העם היפהפה הזה מגיע אלינו מאוקראינה, והוא הומצא במאה ה-16 על ידי קוזאקים זפורוז'ים ששרתו בבסיס ליד נהר הדנייפר. כיום הוא מבוצע על ידי זוגות, גברים או להקות ריקוד מעורבות – במסגרת מופעי מחול שונים. הופאק אמנם נודע כריקוד הלאומי של אוקראינה, אבל הוא פופולרי גם במדינות סלאביות אחרות כגון רוסיה ובלארוס.
10. קון – תאילנד
הריקוד התאילנדי מורכב מכמה סגנונות, שאחד מהם הוא הקון היפהפה והמהפנט. הוא מבוצע על ידי להקת רקדנים ומספר סיפור כלשהו ש"מוקרא" בדרך כלל על ידי מקהלה שנמצאת בצדי הבמה. הכוריאוגרפיה שלו שואבת השראה מהמסורת מבלי ניסיון לחדש יותר מדי, ומציגה פרקים מהראמאקיאן, שהוא סיפור מיתולוגיה תאילנדית עתיק. אחד הדברים שהופכים את סגנון הקון לכלך כך מיוחד, הוא לא רק תנועותיו האיטיות אלא גם התלבושות המסורתיות של הרקדנים.
11. דבקה – לבנון, ירדן וסוריה
כנראה שהזדמן לכם לראות דבקה לא פעם, זאת מכיוון שהוא נחשב לריקוד מסורתי בארצות הבלקן, במזרח התיכון ובקרב ערביי ישראל. במהלך הריקוד הזה רוקעים ברגליים בקצב, כאשר לכל אזור או קבוצה אתנית יש קצב וצעדים משלהם. לרוב רוקדים אותו בשורה או בחצי מעגל, כאשר כל קבוצת רקדנים – גברים, נשים או מעורבת – מובלת על ידי ראש קבוצה שמרים את ידו באוויר ומניף מטפחת, צעיף או כאפייה. הדבקה נרקדת בחתונות, במסיבות ובאירועים לאומיים והיא מסמלת סולידריות בין הרקדנים והערכה למנהגים מסורתיים.
12. ריקוד אירי – אירלנד
הריקוד האירי שרבים כל כך אוהבים לראות ולרקוד גם בישראל, הפך לפופולרי ברחבי העולם בזכות המופע ריברדאנס, שהחל את דרכו באירוויזיון 1994, ולהקת לורד אוף דה דאנס - שבביצועיה תוכלו לצפות בסרטון מימין. עם זאת, יש לסגנון הזה שורשים עמוקים שמגיעים עד לעמים הקלטיים או הגאליים שחיו באירופה במאה ה-3 לפני הספירה; הוא החל להתפשט באירלנד בשלב הרבה יותר מאוחר – בשנות ה-50 של המאה ה-18, כאשר ברחבי האי האירי החלו ללמד מחול. הריקוד המיוחד הזה דורש ממבצעיו לשמור על פלג גוף עליון נוקשה ותנועות רגליים מדויקות ומהירות – שני מאפיינים שעזרו לו לכבוש את העולם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: