יופי של תקרה - אדריכלות מרהיבה מאיראן!צבעים מרהיבים דמויי תכשיטים בדגמים גיאומטרים מורכבים, קשתות חינניות, כיפות מלכותיות וטלאים עדינים. אלה הם רק חלק מהתכונות הייחודיות של האדריכלות האיראנית, אחת היפות בעולם.

איראן היא מדינה עם היסטוריה ארוכה עוד משנת 5,000 לספירה ומסורת שופעת שחיה ונושמת עד היום. זה בא לידי ביטוי ברור במבנים המדהימים הפזורים ברחבי המדינה. לאדריכלות האיראנית יש ארבע תכונות בולטות במיוחד: אבן, טיח, לבנים ואריחי פסיפס.

תקרה זו, המקושטת להפליא בגוונים של כחול, חום, צהוב ואדום, היא דוגמא אופיינית לאריחים האיראניים. תקרה זו נמצאת בקברו של המשורר עומר כיאם.

הקבר של שאה Cheragh שבו התמונה הזו צולמה, נקרא בשם המתורגם "מלך של אור", ואכן תקרה זו בתוך הקבר, בהירה וקורנת. גם דפוסי האריח וגם הארכיטקטורה עצמה מדהימים.

Mo’aven ol Molk הוא מקדש מפואר לזכר מות הקדוש חוסיין בן עלי בקרב בכרבלא. במקדש זה נערכים טקסים וניגונים לזכרו. בתצלום, ניתן לראות את התקרות והקירות עם דוגמאות האריחים וחלונות הזכוכית הצבעוניים שמפיצים אור.

הכיפה של Mo’aven ol Molk מוקפת חלונות צבעוניים, כמו גם מעוטרת באריחי פסיפס מורכבים המתארים סצנות מהקרב בכרבלא ומהקוראן.

עדיין ב-Mo’aven ol Molk - הכיפה המפוארת מעוטרת באריחים היוצרים מרקם מתערבל. הסוד ליצירת אריחים, הועבר מפה לאוזן; מאבא לבן ומאדון לשוליה, כך שאין הרבה רישומים כתובים.

דפוס חריג זה על התקרה בקברו של עומר כיאם, מציג עיצובים מורכבים שנוצרו מהצטלבות בין כוכב לפוליגון.

תיאור הולם לתקרה מדהימה כפי שנכתב על ידי מומחה לאמנות איסלאמית:

"שיאה של הכיפה בהתפרצות שמש ענקית ממנה יורדים מדליונים מחודדים (האליפסות המחודדות), מלאות במוטיבים מן הצומח..." אין ספק שפיסת הארכיטקטורה הזו שווה לבדה ביקור במסגד Lotfollah באיספהאן.

אם היה צורך למצוא אנדרטה אחת שמבטאת את האמנות וסגנון האדריכלות האיראני, כנראה שזה היה המסגד מהמאה ה-18 - מסגד האימאם שנבנה על ידי השליט הפרסי שאה עבאס. בזמנו, מטרת המסגד הייתה להוות את גולת הכותרת של ההון באיספהאן, היום, 400 שנים אחרי, הוא עדיין כזה.

הנה מסגד האימאם מבחוץ. 475,000 אריחים שימשו לבנייתו ומכסים את שטח המבנה המפואר. השימוש באריחים על הצד החיצוני של הכיפות מבדיל את הבנייה האיראנית מהבנייה הנוצרית ומהאדריכלות העותומאנית.

הצצה מקרוב על כמה אריחים מעוטרים במסגד אימאם. האריחים הכחולים הייחודים של המבנים האסלאמיים של איספהאן, עומדים בניגוד מושלם לסביבה הכפרית היבשה.

על מנת להרחיב את טווח העיצובים, האמנים העמידו אריחים מרובעים יחד ויצרו מעליהם את הדפוס. לאחר מכן, האריחים נשברו והורכבו מחדש כפסיפס.

דגם גיאומטרי מדהים המורכב מאריחי פסיפס איראניים. לפלישת המונגולים במאה ה-13 הייתה השפעה שלילית על האמנות המקומית, אך המצב חזר לקדמותו כאשר השליטים החדשים התאסלמו.

קליידוסקופ של צבע נשקף מהגג של מסגד Nasir Ol Molk שנבנה במאה ה-19. הורדים הצבועים במעגלים מושכים את העין. עיגול הוא צורה גיאומטרית חשובה מאוד באמנות האיסלאמית. היא מסמלת - אל אחד, קדושתה של המכה והנצח.

תצלום זה של גג מקומר ב-Nasr Al Molk נראה כמו סל נצרים. הלבנים והאריחים בגדלים ובצורות שונות משתלבים יחד כדי ליצור את התקרה המרשימה הזו.

היופי של תקרה קמורה לא רק באריחים המסוגננים, אלא גם בצורות המקומרות המעניינות שנבנו לתוכה. מסגד יום שישי (Masjid-i Jami) באיספהאן הוא אחד המסגדים העתיקים ביותר באיראן או ליתר דיוק רק חלק ממנו נותר עתיק. המסגד נבנה מחדש ושופץ עשרות פעמים, מאז 770 לספירה ועל פי הסטוריונים לאדריכלות, עבודת הלבנים המאוחרת היא מה שהפכה אותו ליצירת המופת.

הפירוט באריח אחד הוא מדהים. שימו לב לצבעים של הנוצות ולטפרים הזעירים. עכשיו חשבו על אריח כזה מוכפל במאה, אם לא באלף, והנה קיבלתם את היקף העבודה הדרושה להכנת הפסיפס של איראן.

פאנל צבעוני אך מעט מבולבל ממסגד Al-nabi ב-Ghazvin. לא ידוע אם הוא נבנה כך  במתכוון או שלא במתכוון. כך או כך, יש לו חן מסוים.

תקרת כורי העכביש המדהימה היא חלק מהגג של בזאר טבריז, אחד מהירידים העתיקים ביותר במזרח התיכון ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו. על פי אונסק"ו: "טבריז היא מקום לחילופי תרבויות מאז ימי קדם, והבזאר ההיסטורי הוא אחד ממרכזי המסחר החשובים ביותר על דרך המשי."