כמהים לבית - נקודה למחשבה

בראש השנה ניתנת לישראלים הזדמנות להזדהות עם יהודי התפוצות. בחוץ לארץ חוגגים כל חג (שמופיע בתורה) יומיים, אך בישראל חוגגים יום אחד בלבד. רק בראש השנה חוגגים בארץ יומיים, כמו בחוץ לארץ.

למה בכלל חוגגים יומיים?

בזמן שבית המקדש היה קיים, נקבע התאריך העברי על פי עדות ראייה חודשית של מולד הירח. כלומר - היחשפות חרמש דקיק מגוף הירח, עם תחילת מסע ההתרחקות החודשי שלו מהשמש. העדות התקבלה בבית הדין הגדול שבירושלים ומשם יצאו שליחים לכל התפוצות לבשר באיזה יום נקבע ראש החודש החדש.

בחודשי החגים, לא היו השליחים מספיקים להגיע למקומות מרוחקים לפני התאריך של החג המתקרב ולא הייתה שום אפשרות לדעת מתי הוא אמור לחול. ההתלבטות הייתה למעשה בין שני ימים בלבד, משום שחודש עברי יכול להיות בן 29 יום או בין 30 יום, וכל הספק היה בן כמה ימים החודש האחרון (על החודש שלפניו כבר ידעו). נמצא, שיש שתי אפשרויות בלבד לתחולת החג, ומפני הספק חגגו בשתיהן.

כיום, באין בית דין תורני עליון, נקבע לוח השנה על פי חישוב קבוע, ללא עדויות חודשיות, כך שאין ספק לגבי העיתוי המדויק של החגים. מכל מקום, החליטו חז"ל כי זכר לאותם ימים ימשיכו לחגוג בחוץ לארץ כל חג יומיים.

באשר לראש השנה, נקבע כי גם בארץ הוא ייחגג יומיים. ראש השנה הוא החג היחיד שחל ביום הראשון של החודש העברי - א' בתשרי, ומסיבה זו, אפילו בארץ ישראל לא הייתה בימים ההם אפשרות להיוודע מתי התקבלה עדות הראייה החודשית.

יותר מכך: אפילו בבית המקדש - מקום מושבו של בית הדין הגדול - היו חוגגים במקרים רבים יומיים של ראש השנה. יום אחד מפני הספק, שמא במהלכו יופיעו העדים, ויום נוסף - במקרה שאכן לא הופיעו העדים בזמן והחג נדחה למחר. לפיכך נקבע כי גם היום יחגגו את ראש השנה יומיים גם בארץ ישראל, לזכר ימי בית המקדש.

לאחר שמסיימים יום שלם של תפילות ארוכות, עם תקיעות שופר וקבלה מחדש את מלכותו של הקדוש-ברוך-הוא, ממשיכים כולם ביום נוסף של תפילות ותקיעות במתכונת די זהה. פשוט כדי לזכור את הימים ההם בזמן הזה.

ההתאחדות הזו של כל עם ישראל בתחילת כל שנה, מבטאת בעצם את כמיהתנו הגדולה לבית. לביתנו האמיתי - בית המקדש השלישי.

בקיץ האחרון ראינו את ההזדהות הציבורית עם מצוקתם של מחוסרי הבית. עד לא מכבר היה צמד המילים 'מחוסרי דיור' מעלה אסוציאציה של 'הומלס' - עני וחסר כל שישן בפינות רחוב. לאחרונה, נוכח המחירים המאמירים בטירוף של המחיה - ממזון ועד בית - קלטו המונים מעם ישראל שבעצם גם הם מחוסרי דיור במלוא מובן המילה. אנשים בעלי הכנסה סבירה בהחלט, תפסו כי במציאות הכלכלית המטורפת אליה נקלענו, קלושים מאוד סיכוייהם לזכות בבית משלהם.

כך גם במובן הרוחני של הדברים. אם יש ביננו כאלו שנתפסים לתחושה כי חייהם מתנהלים במצב סביר, ובכלל השלום והשלווה דרים במשכנם בדרך קבע - באים היומיים של ראש השנה ומזכירים כי זה עדיין לא זה. לגמרי לא. כולנו, בארץ כמו בתפוצות, חוגגים יומיים כמו בבית המקדש, ובכך מציינים את כמיהתנו הגדולה לבית המקדש השלישי, שייבנה תכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלמה.

שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישע!