נוסטלגיה קיבוצית - איפה היא היום?

התנועה הקיבוצית בסימן 100, קיבוץ עין חרוד חוגג 90 ו"שיר החירות" מציין 80  - האם כל המספרים הפכו לנוסטלגיה?

היום, לפני 90 שנה עלו לקרקע ראשוני המתיישבים מגדוד העבודה והקימו את קיבוץ עין חרוד. תחילה באו 35 חברים ולמחרת הצטרפו כ-39 חברים. תוך מספר חודשים הצטרפו אליהם חברים רבים נוספים מקבוצות אחרות ותרמו לייסוד הקיבוץ הגדול הראשון שהוקם בארץ ישראל. 

קיבוץ עין חרוד הוקם לפי תוכנית "הקבוצה הגדולה", שדגלה בעקרונות של סיפוק צרכים בעבודה עצמית, פיתוח משק מעורב המבוסס על חקלאות, תעשייה וייצור, תוך רצון לכונן תרבות חדשה. בניגוד לקבוצות ההתיישבות שקדמו לו, כמו דגניה, איילת השחר וכנרת שדגלו באינטימיות של עד 30 משפחות, עין חרוד דגל בקיבוץ בן 100 משפחות ויותר, שפתוח לקלוט את חבריו על פי זיקה רעיונית ושאיפה לבנות את הארץ. במרוצת השנים, תרם הקיבוץ לא רק ליצירת תשתית פיסית בעמק יזרעאל, אלא גם להתוויית בסיס לתרבות הישראלית.

אוסף קטעים נדירים שצולמו על ידי צוות אמריקאי בשנת 1938 (תרצ"ז) מתעדים את מפעל בניין הארץ בהתהוותו. אלה, נחשפים בסרטו של יעקב גרוס "האדמה הטובה הזאת". הסרט מציג את הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף בעבודות הראשונות של יבוש הביצות, חפירת תעלות הניקוז, הכשרה וסיקול הקרקע, פיצוץ הסלעים, עבודות הקציר ורועי הצאן. 

בקיץ האחרון (2011), ייצרו מודי בר און וענת זלצר תוכנית דוקומנטרית בת 4 פרקים
בשם "הקיבוץ" (HOT). הפרויקט נולד במסגרת 100 שנים לתנועה הקיבוצית, מתוך מטרה לחזור אל ההיסטוריה המסעירה של פרויקט ההתיישבות הנועז והמקורי ביותר שהפיקה הציונות. פרויקט "הקיבוץ" עוקב מקרוב אחר חלום ההתיישבות, דרך הגשמתו, על כל גלגוליו ועד ניפוצו. מה נותר מהקיבוץ של אז? היכן הוא היום? 

בשנת 1931 הלחין דניאל סמבורסקי את המחזמר "הפתרון היחידי", אשר הוצג בברלין ערב עלייתו של היטלר לשלטון ועודד יהודים לעלות ארצה. במסגרת זו הלחין סמבורסקי את "שיר החירות" / "פנינו אל השמש העולה" - זה תורגם לאחר מספר שנים על ידי יצחק שנהר ונצמד אל הלחן המקורי.

כ-80 שנים לאחר מכן, השיר מקבל עיבוד מחודש על ידי איתמר רוטשילד וערן וויץ, הופך להיות שיר הנושא של פרויקט "הקיבוץ" ומעלה את השאלה הגדולה - האם הקיבוץ הפך לנוסטלגיה?

דווקא בימים מתוחים אלה, כוחה של נוסטלגיה אינה להחליש, אלא לעורר ולחזק אמונה. כאשר הקיץ האחרון נרקם בסימן לכידות ושותפות גורל וכי ידוע לנו שעוד נכונים לנו מאבקים שיצריכו לא מעט אחידות ואחווה, ייתכן כי עוד לא דעך לגמרי הרעיון הקיבוצי של פעם...