צבא הגנה לישראל

החיילות שבצה"ל לא דוברים באותה שפה, וזה לפעמים גורם לבעיות. לדוגמה, קחו את המשפט "אבטחו את המבנה"... חיל הרגלים יציב עמדות שמירה סביב המבנה. חיל ההנדסה יחפור תעלות ויציב מוקשים סביב המבנה. חיל התותחנים יציב ארטילריה על גג המבנה, וסביבו יקים מערכת כיפת ברזל. חיל האוויר לעומת זאת ישכיר את המבנה ל-5 שנים עם אפשרות בחוזה לרכישתו.

בחור ישראלי בילה בגן החיות עם משפחתו, כשלפתע ראה מולו ילדה קטנה נשענת על הכלוב של האריה. פתאום, האריה תפס אותה בשרוול החולצה וניסה למשוך אותה פנימה, במטרה לטרוף אותה, מול עיניהם של ההורים המבועתים. בלי לחשוב פעמיים, הישראלי רץ לכלוב ונתן לאריה מכה חזקה על האף. האריה ייבב מכאב, עזב את הילדה, והתרחק מהגדר. הבחור הישראלי מסר את הילדה, בריאה ושלמה להורים שלה, שהודו לו מכל הלב. עיתונאי שנכח במקום ניגש אליו ואמר לו: "אדוני, זה היה הדבר הכי אבירי ואמיץ שראיתי בחיי!" הבחור הישראלי ענה: "עזוב, זה היה שום דבר, באמת! האריה היה מאחורי סורג ובריח. אני פשוט ראיתי את הילדה הקטנה בסכנה ובלי לחשוב עשיתי את מה שנראה לי נכון... " ענה הכתב: "אני חייב לפרסם את הסיפור הזה! אני עיתונאי, ומחר הסיפור הזה יהיה בעמוד הראשון של העיתון. בוא, ספר לי מה אתה עושה למחייתך?" "אני משרת בצה"ל ואני ציוני גאה", השיב החייל. הוא המשיך לענות על עוד כמה שאלות על עצמו והשניים נפרדו לדרכם. למחרת הישראלי קנה את העיתון, וראה את הכותרת בעמוד הראשון: "חייל ישראלי, ימני, תקף מהגר מאפריקה וגנב לו את ארוחת הצהריים."

שני קצינים איבדו את הנשקים האישיים שלהם באותו היום. לאחר חיפושים ארוכים, לא הצליחו השניים למצוא אותם וקבעו שישפטו אחד את השני. השניים נכנסו לחדר גדול, הציבו בו דגל ושולחן כדי שייראה כמו בית משפט והתחילו. הקצין הראשון התיישב על כיסא השופט ומולו התייצב הקצין השני. “האם אתה מודה באשמה?” “מודה”, עונה הקצין הנשפט. “אם כך”, אומר השופט, “אני רושם לך נזיפה חמורה בתיק האישי.” הקצין קיבל עליו את הדין ואז השניים החליפו תפקידים. “האם אתה מודה באשמה?” “מודה”, עונה הקצין. “אם כך”, מורה השופט, “אני גוזר עליך 3 שנים של מאסר בפועל.” “מה? איך זה ייתכן?!”, שואל הנאשם, “הרי אתה קיבלת רק נזיפה.” השופט השיב: “לא הייתה לי ברירה, זה כבר המקרה השני ביחידה שלנו…”

אלוף משנה אחד בצה"ל מונה למפקד של בסיס במרכז הארץ. כבר בסיבוב הראשון שלו במחנה הוא שם לב לדבר מאוד מוזר: שני חיילים, לבושים באפוד מלא וחמושים בנשק, עומדים ושומרים במשמרות על ספסל נטוש בפאתי הבסיס שאף אחד לא יושב עליו. הוא התקרב לצמד השומרים ושאל אותם לפשר מעשיהם ומי נתן להם פקודה לשמור כאן. החיילים ענו לו שהם קיבלו את הפקודה מהרס"ר של הבסיס, ושמאז שהם הגיעו לכאן הם יודעים שיש חיילים ששומרים על הספסל הזה 24 שעות ביממה. המפקד החדש עזב את החיילים ששמרו על הספסל וניגש ישירות למשרדו של הרס"ר, פתח את הדלת וביקש להבין מיד מה בדיוק העניין ולמה דואגים כל כך להגן על הספסל הזה. "האמת היא שאין לי מושג, המפקד" ענה לו הרס"ר, "אבל זאת פקודה שקיבלתי מהרס"ר הקודם שהיה כאן כשהגעתי לפני 10 שנים, והוא קיבל אותה מהרס"ר שהיה פה לפניו, שקיבל אותה מהרס"ר שלפניו – וככה הלאה. בקיצור, כבר 35 שנים שמוצבת פה שמירה על הספסל הזה כל הזמן". אלוף המשנה נדהם מהתשובה של הרס"ר הנוכחי ומיהר למשרד השלישות כדי למצוא האם יש רישום שמעיד מי היה רס"ר הבסיס לפני 35 שנים. הוא מצא שהאיש, שכבר מזמן היה גמלאי צה"ל, עדיין חי ומתגורר ביישוב מרוחק ומבודד בצפון הארץ. באותו רגע הוא נכנס לרכב שלו והורה לנהג להסיע אותו לביתו של אותו רס"ר לשעבר – הוא היה נחוש לפתור את התעלומה סביב הספסל השמור בבסיס. כשהגיע אל הבית, הרס"ר לשעבר ישב על כיסא נדנדה בפתח ביתו. מפקד הבסיס קרב אליו, הציג את עצמו וסיפר לו את הסיפור כולו – ובסוף פנה אליו ושאל אותו: "אז אתה מוכן להסביר לי למה, לעזאזל, צריך לשמור על הספסל הזה?" "תשמע, אני לא מאמין לך..." הגיב הרס"ר לשעבר בתדהמה: "אתה רוצה להגיד לי שעד עכשיו הצבע שמרחנו עליו עוד לא התייבש???"

במהלך אחת ממלחמות ישראל, גדוד לבנוני התקדם אל עבר כוחות צה"ל כדי לתקוף אותם בהפתעה. לפתע שמעו החיילים הלבנוניים קריאה של חייל יחיד שהיה בתצפית מהצד הישראלי: "תיזהרו! לא כדאי שתתקדמו עוד! אני אולי לבד פה, אבל חייל אחד של גולני יכול לחסל 10 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לענות לקריאה זו על ידי שליחת 10 חיילים לבנוניים לאותו חייל ישראלי. יריות נשמעו מכל עבר, ולאחר מספר שניות שקט שרר בשדה הקרב. שוב נשמע קול מהצד הישראלי: "הזהרתי אתכם... כדאי שתחזרו אחורה כי חייל אחד של גולני יכול לחסל אפילו 50 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני רתח מזעם, ושלח 50 חיילים לבנוניים כדי להשתיק את החייל הישראלי החצוף. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ולאחר מספר שניות – שקט מוחלט, עד שקולו של החייל הישראלי נישא שוב ברוח: "אתם לא לומדים... אם תמשיכו להתקדם אני אצטרך לחסל את כולכם – חייל אחד של גולני יכול לחסל גם 100 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לתת את הכל ושלח כמעט את כל שאר הגדוד שלו כדי להשתיק באופן סופי את החייל הישראלי. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ותוך מספר שניות בודדות נהיה שקט. רק חייל לבנוני אחד חזר למפקדו בזחילה וצעק: "אל תשלח עוד חיילים המפקד, זו מלכודת! יש שם שני חיילים של גולני!"