"אלוהים, יש לי בעיה", אמרה חווה. "מה הבעיה?" היא נשאלה.
"אני יודע שיצרת אותי וסיפקת לי את גן העדן הנפלא הזה עם כל החיות המקסימות שבו, ואפילו את הנחש החמוד שתמיד מצליח להצחיק אותי, אבל בכל זאת, אני מרגישה שאני לא שמחה..."
"ולמה זה חווה?"
"אני בודדה, וגם נמאס לי מתפוחים!"
"ובכן, במקרה הזה יש לי פתרון בשבילך. אברא בשבילך את האדם."
"מה זה אדם?"
"יצור עם מספר לא קטן של חסרונות ותכונות שליליות. הוא ישקר לך, יבגוד בך ויהיה שחצן. באופן כללי היא יעשה לך חיים קשים, והוא גם יהיה גדול ממך. אני אברא אותו כך שיוכל לספק את כל הצרכים הפיזיים שלך, אך הוא יהיה חסר בינה ויתלהב מדברים ילדותיים כמו מכות ובעיטות בכדור. מאחר שהוא לא יהיה חכם כמוך, הוא יצטרך לקבל ממך עצות כדי לחשוב כמו שצריך".
"וואו, נשמע נהדר", אמרה חווה בציניות וגלגלה את עיניה. "אוקי, וזה הכול?"
"ובכן... כמו שכבר אמרתי, הוא יהיה שחצן, וגם גאוותן מאוד. לכן תצטרכי לגרום לו להאמין שיצרתי אותו לפניך. זה יהיה הסוד הקטן שלנו – אישה לאישה."
הנני בחורה מלאה חסרונות,
במלאכת הבית אין לי כל ידיעות,
לא אדע לבשל או לנקות,
לא לסרוג ואף לא לטוות.
אך דבר אחד ידעתי היטב,
ובזה כל גבר בי יתאהב.
ובאומנות זו יש עמי כלל,
ושום אישה לי לא תוכל.
אני עושה זאת מלפנים וגם מאחור,
לאורך וגם באלכסון.
אני עושה זאת בכפיפה ועל הצד,
ובכישרון מיוחד.
ובכלל בכל צורה ודרך,
על הבטן בכריעה ועל הברך.
באימון החילותי בגיל הרך,
וידרכני בחור מהכרך.
כך הפך לי העניין לקבע,
והכניס לי פרנסה בשפע.
והוספתי ידע וקניתי לי בקיאות,
כנגד כל אישה לעמוד בתחרות.
אהבתי זאת בבוקר עם זריחה,
אהבתי זאת לעת ערב ובין ערביים.
עת השמש מסמיקה,
בפאתי השמיים.
עוד לא היה לי העניין לזרא,
תמיד הגעתי אל המטרה.
אתם אולי לא תאמינו לי,
אבל אינני חסידה של כובע הגומי.
אבל
יש לי עניין אחד והוא הטבעיות,
ועיקר חיי הוא הרטיבות.
אך שלא להפחיד בריות תמימות,
ואינני רוצה לעורר בעיות.
כוונתי לטובה ולא לרעה,
כי הדבר שאהבתי הוא... שחייה!
ומי שחשב אחרת, שיתבייש!!!