בדיחות בנושא ארומה אילת כשר

מאיר, אלמן יהודי בודד מפלורידה, הלך לו בשדרה לכיוון ביתו יום אחד וכשעבר ליד חנות לחיות מחמד, שמע קול צווחני ביידיש: "ווס מאכסט דו?" [מה שלומך?]. מאיר שפשף את עיניו ואת אזניו, ולא האמין. יידיש מושלמת. בעל החנות דחק בו: "בוא היכנס, חבר ובדוק את התוכי הזה..." מאיר נכנס. התוכי האפריקאי זקף את ראשו ואמר: "ווס? קענסט שפרעכען אידיש? [מה? אתה יכול לדבר יידיש?]. בתוך דקות הניח מאיר חופן דולרים על הדלפק ולקח את התוכי לביתו. במשך כל הלילה דיבר עם התוכי ביידיש. הוא סיפר לתוכי על הרפתקאותיו בבואו לאמריקה. על כמה יפה הייתה אשתו המנוחה, שרה, כאשר הייתה כלה צעירה, על משפחתו, שנות עבודתו בעסקי ההלבשה ועל חיי הגמלאות בפלורידה. התוכי היה כולו אוזן. אחר כך התוכי סיפר לו על החיים בחנות החיות, כמה בודד היה בסופי שבוע, ולבסוף הלכו שניהם לישון. למחרת בבוקר מאיר הניח תפילין והתפלל. התוכי דרש לדעת מה הוא עושה ומאיר הסביר. התוכי ביקש גם הוא להתפלל לבורא עולם, אז מאיר דאג לו לסט תפילין זעיר, בהזמנה מיוחדת. התוכי למד את כל התפילות, הזמירות והמזמורים, הוא אפילו החל ללהג מעט בעברית. מאיר בילה ימים ולילות מול התורה עם ידידו התוכי, ולימד אותו כמעט את כל ארון הספרים היהודי. בוקר אחד, בראש השנה, קם מאיר ולבש את בגדי החג שלו. כשיצא מן הבית ביקש התוכי לבוא עמו. מאיר ניסה להסביר שבית הכנסת הוא לא מקום לתוכי, גם אם הוא יהודי כשר, אך התוכי התווכח, וכמו כל יהודי, הוא ידע להתווכח, עד שמאיר ויתר ונשא אותו לבית הכנסת על כתפו. המון רב התגודד מול השניים, ומאיר נשאל שאלות רבות על-ידי כולם, כולל הרב והחזן. בהתחלה הם סרבו להרשות כניסה של ציפור טרפה לבניין במשך הימים הנוראים, אבל מאיר שכנע אותם להרשות בפעם הזאת בלבד, בהישבעו שהתוכי יהודי ואפילו מדבר יידיש ויודע להתפלל. כשהקהל שמע זאת הוא לא האמין. רבים היו מוכנים להתערב שאין סיכוי שהתוכי מדבר ביידיש או מתפלל. מאיר התערב עם כל אחד שהיה מוכן לשים את כספו על כך, והסכומים הצטברו לאלפי דולרים. בשעת התפילה כל העיניים נישאו אל התוכי. אך התוכי ישב על כתפו של מאיר, לא התפלל ולא צייץ. מאיר התחיל לדאוג ואמר לו: "נו כבר!" אך כלום, התוכי לא הוציא הגה. "נו כבר, אתה יכול! תתפלל... כולם מסתכלים עליך!" אך עדיין כלום. תפילת ראש השנה הסתיימה, ומאיר צעד הביתה בכעס עם התוכי, כשהוא חייב לחבריו בבית הכנסת ולרבי יותר מארבעת אלפים דולר. מספר רחובות מבית הכנסת התחיל התוכי לשיר שיר ישן ביידיש, שמח ומאושר. מאיר עצר. "למה?! השגתי לך תפילין שנעשו במיוחד עבורך, לימדתי אותך את תפילות הבוקר, לימדתי אותך לקרוא בעברית, לימדתי אותך תורה, הלכה, גמרא, אתה התחננת בפניי להביא אותך לבית הכנסת לראש השנה! למה?! למה עשית לי את זה?" "מאיר, אל תהיה שמוק", השיב התוכי, "אתה יודע איזה יחס הימורים נקבל ביום כיפור?"

בחור אחד נסע לתל אביב לפגישה חשובה מאוד. הוא הסתובב דקות ארוכות בחיפוש אחר חניה אך לא מצא מקום. הוא המשיך לחפש וכבר החל לאחר לפגישה החשובה. מתוך יאוש הוא פנה בתחינה מעלה ואמר "אלוהים, אני יודע שהייתי לא בסדר, אבל אם תמצא לי חנייה אני מבטיח לאכול כשר, לשמור שבת, להניח תפילין וכל שאר המצוות, רק תמצא לי חניה!" לא עובר רגע ורכב יוצא ממקום חנייה מושלם ברחוב של מקום הפגישה. הבחור פונה השמיימה ואומר: "בעצם לא משנה, הסתדרתי לבד..."

אשה באה לרבי עם בעיה. שואל אותה הרבי: "כן גברתי, מה הבעיה?" עונה האשה: "בישלתי סיר מרק בשר ובהיסח הדעת נפלה למרק חתיכת חמאה. האם המרק כשר?" שואל הרבי: "כמה מרק בשר היה בסיר?" עונה האשה: "סיר מלא". שואל הרבי: "כמה חמאה נפלה למרק?" עונה האשה: "חתיכה קטנטנה". אומר הרבי: "אין בעיה, זה 'בטל בשישים' והמרק כשר". אחרי חודש מגיעה האשה שוב לרבי. שואל הרבי: "מה עכשיו הבעיה?" עונה האשה: "אין בעיה, הכל בסדר! רק רציתי לספר לך שמאז שאני מוסיפה למרק את ה-'בטל בשישים' המרק יוצא הרבה יותר טעים".

רב אחד נכנס במקרה למסעדה לא כשרה בניו יורק. הוא היה רעב מאוד ואמר לעצמו: ״טוב, למה לא...״ וביקש שייסדרו לו מקום ישיבה בחוץ. הרב התיישב, הסתכל בתפריט של המסעדה ואמר לעצמו שאם הוא כבר הולך לאכול לא כשר, אז כדאי לו לעשות את זה בדרך הכי גדולה ומשמעותית שאפשר. הוא הזמין לעצמו חזיר צלוי שלם עם מגוון רטבים עליו ואפילו תפוח שתקוע בפה שלו. בדיוק כשהמנה הייתה מוכנה והוגשה בפאר לשולחנו של הרב, הוא ראה לפתע את אחד מחברי הקהילה בבית הכנסת שלו עובר לצד המסעדה ומביט בו. הרב היה מבועת שהחבר יתפוס אותו אוכל לא כשר, ומתוך חרדה ופניקה הוא התחיל לצעוק: ״לא יאומן! ראיתם איך הם מגישים תפוח כאן???״

השנה היא שנת 2042. בפעם הראשונה בתולדותיה, נבחרה בארה"ב אשה לתפקיד הנשיאות, ולא סתם אשה, אלא אשה יהודיה! סוזאן גולדפארב. שבועות מספר לאחר הבחירה, צילצלה הנשיאה החדשה לאמה, ואמרה לה: "אז מה, אמא, אני מניחה שאת מתכוונת להגיע הנה לטקס ההשבעה שלי, כן?" ענתה לה האם: "המממ... לא יודעת, בתי. אני לא חושבת שאגיע. זה עשר שעות נהיגה, ואבא שלך כבר לא צעיר כמו שהיה, והשגרון שלי הורג אותי.." "אל תדאגי לזה, אמא" אמרה הנשיאה הנבחרת של המדינה החזקה בעולם. "אני אשלח את מטוס 'אייר פורס 1' להביא אתכם הנה ולהחזיר אתכם הביתה, ולימוזינה תקח ותביא אתכם מפתח הבית לפתח הבית". "המממ... לא יודעת" אמרה לה האם. "מה אני אגיד לך, כולם יהיו שם לבושים בתלבושות מפוצצות, ומה בשם אלוהים אני כבר יכולה ללבוש מהסמרטוטים שיש לי?" "אוי, אמא, אל תדאגי לזה בכלל!" אמרה לה סוזאן, "אני אדאג שאחד המעצבים המובילים במדינה יכין לך שמלת נשף מפוארת". "יקירתי, את יודעת שאני לא אוכל לאכול את כל האוכל הטעים שיגישו שם" המשיכה האמא להתלונן. "לזה את ממש לא צריכה לדאוג, אמא" אמרה לה הבת. "כל האוכל יוכן על ידי הקייטרינג היהודי הכי טוב שיש, הכל יהיה כשר לגמרי, רק תבואי. אני כל כך רוצה שתבואי". אז בחוסר רצון בולט נתנה האם את הסכמתה, ובתאריך 20.1.2042, בטקס השבעתה של הבת לנשיאות, ישבה האמא בשורה הראשונה, בין האורחים המכובדים ביותר. במהלך הטקס, רכנה האם לעברו של אחד הסנטורים שישב לצידה, ונעצה את מרפקה בצלעותיו. "היי, אתה רואה את האשה הזאת שם, שמחזיקה את התנ"ך בידה ונשבעת אמונים להיות הנשיאה של ארה"ב?" שאלה אותו בלחישה. "כן" לחש לה הסנטור בחזרה. "אתה יודע", אמרה לו האמא בגאווה בלתי מוסתרת, ''האח שלה הוא רופא!!"

מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה כשלפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול: "כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה ואחת טובה. הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס. הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום מיושב אחר, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו. אבל אף אחד לא ימצא אותנו לעולם..." הטייס הצליח להנחית את המטוס נחיתת אונס מושלמת על האי וכל הנוסעים יצאו. בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מירושלים. האישה ההיסטרית אמרה לבעלה: "מה נעשה?! אין כאן בית כנסת או אוכל כשר! אנחנו אבודים לנצח..." ענה לה הבעל: "תגידי, שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בירושלים?" "לא", ענתה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה." הבעל העלה חיוך קל וממשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת, שילמת?" "לא" אמרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?" החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?" "השתגעת לגמרי?" מתפרצת האישה, "אנחנו באמצע שום מקום ואתה מתעסק בשטויות? לא חידשתי כלום!" "אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "תסמכי עלי, אחד מהם כבר ימצא אותנו..."