ביום קיץ שטוף שמש נכנסה אישה צעירה ונאה עם עגלת תינוק לקצבייה השכונתית ובפיה חדשות מרעישות לבעלים: התינוק שבעגלה הוא שלו! הקצב היה מבולבל מאוד, כי הוא היה משוכנע שהוא מעולם עוד לא פגש את האישה הזו, אך עם זאת אי אפשר היה להכחיש את הדמיון בינו לבין התינוק הקטן והאישה המסתורית התעקשה שהם נפגשו במסיבה לפני כשנה ושכבו זה עם זו.
הקצב לא ידע מה לעשות שכן למרות שהוא לא זכר את האישה, הוא זכר במעורפל שהוא יצא לאיזו מסיבה בלי אשתו לפני כשנה והשתכר כהוגן... לאחר שיחה ארוכה מאוד הוא הסכים לעסקה עם האישה המסתורית: היא תשמור על סודו מפני משפחתו והוא בתמורה יספק לה ולתינוק בשר בחינם עד שהילד יגיע לגיל 16. במשך שנים רבות הייתה האישה מגיעה ולוקחת את מנת הבשר שהובטחה לה, וכאשר הילד היה בן 10, היא החלה לשלוח אותו במקומה. הקצב מעולם לא אמר להם מילה, אבל ככל שעבר הזמן הוא שם לב שהילד כלל לא דומה לו והוא הבין שהוא כנראה נפל בפח.
היות ועברו כבר 10 מתוך 16 השנים שכללה העסקה, הוא המשיך לכבד את ההסכם ולהביא לילד בשר מדי יום. בכל יום שעבר הוא ידע שהוא מתקרב לסופו של הסיוט המייגע הזה. בוקר אחד נכנס הילד, שהיה כבר נער גבוה ונאה, לקח את הבשר והכריז בפני הקצב בגאווה "אתה יודע שאני בן 16 היום?".
"וודאי שאני יודע..." אמר הקצב "ולכבוד האירוע החגיגי הזה יש לי בקשה מיוחדת אליך. כשאתה חוזר אל אמא שלך היום תן לה את מנת הבשר הזאת ותגיד לה שזה הדבר האחרון שהיא אי פעם תקבל ממני. אם היא תנסה להמשיך לסחוט אותי אני מוכן ללכת איתה לבית המשפט ואני יודע שאני אנצח! ואם אתה רוצה לעשות לי טובה, תחזור אחר כך הנה ותתאר לי את הפנים שלה אחרי שהיא הבינה שאיתי היא סיימה את הסיפור!"
הילד היה קצת מבולבל אבל הוא החליט לספר לאימו את דברי הקצב במלואם, הרי בכל זאת מדובר באדם שנתן לו אוכל בחינם במשך כל חייו. לאחר שהיא שמעה את דבריו היא פשוט הנהנה והפטירה, "אתה מוזמן לחזור ולהגיד לו איך הפנים שלי נראות, ובאותה ההזדמנות תגיד לו שבשנים האחרונות קיבלתי גם חלב, לחם, ירקות וביצים בחינם, אבל אף אחד מהגברים האחרים לא היה מספיק פראייר כדי להסכים ליותר מ-10 שנים!".
זוג נשוי, שניהם יהודים, אכלו ארוחת ערב במסעדה.
לפתע בחורה צעירה ומושכת פסעה לכיוון השולחן שלהם והביאה לבעל נשיקה ארוכה, אמרה לו שתראה אותו מאוחר יותר והמשיכה בדרכה.
האישה צעקה על בעלה, "מי זאת??"
"אה", ענה הבעל, "זאת הפילגש שלי".
"דיי, עד כאן", צרחה האישה, "הגיעו מים עד נפש, אני רוצה להתגרש!"
"אני יכול להבין אותך", ענה הבעל, "אבל תזכרי, אם אנחנו מתגרשים אז אין יותר שופינג ברחובות מילאנו, אין יותר חורף בברבדוס, אין יותר קיץ בטוסקנה, אין יותר פורשה במוסך ואין יותר יאכטה. אבל זה איך שאת מחליטה".
באותו הרגע, חבר משותף שלהם נכנס למסעדה כשהוא מחבק נערה יפהפייה.
"מי האישה שעם משה?" שאלה האישה.
"זאת הפילגש שלו", ענה הבעל.
"שלנו יפה יותר", ענתה האישה.
עבור לבא-במייל
