אירנה סנדלר - פולין - 1910-2008
היא נולדה בשם אירנה קרזיזנובסקה בעיר אוטבוצק למשפחה קתולית. אביה היה רופא סוציאליסט, שרוב מטופליו באו מקרב תושביה היהודים של העיר, השוכנת כ-20 ק"מ מדרום-מזרח לוורשה. בראשית מלחמת העולם השנייה היא הצטרפה לפעולות הסיוע ליהודים בחלוקת מזון, דאגה ליתומים וסיוע כספי לאנשים שרכושם הוחרם על ידי הנאצים. ככל שהזמן עבר הפעילות של אירנה למען היהודים הנרדפים הפכה לנועזת יותר. במהלך שנת 1942 היא סיכנה את חייה בפעולות חילוץ והצלה בעזרת אנשים שגייסה לעזרה, עסקה בזיוף מסמכים שהקנו ליהודים שמות נוצריים, ונכנסה לגטו בעילה של טיפול בחולים וכך הבריחה לשם כסף, מזון, תרופות ובגדים.
כשהמצב בגטאות החמיר, אירנה והאנשים שעבדו איתה התחילו להבריח ילדים יהודים למנזרים או אל משפחות נוצריות, באמצעות מסמכים מזויפים שהסדירו להם במחתרת. לחלק מהילדים סיפרו שהוריהם היהודים הם מאמצים, כדי להקל עליהם את הפרידה. חלק מהילדים הוברחו מתחת למושבי הנוסעים בחשמלית שחצתה את הגטו, אחרים הוסעו במכונית יחד עם כלב שאומן לנבוח כאשר בכו וכך למנוע את גילוי ההברחה. אך לא רק את ההווה של הילדים האלו אירנה הצילה, אלא גם את העתיד. היא הקפידה על תיעוד שמות הילדים שהוברחו כדי שאפשר יהיה לאתרם בסוף המלחמה ולהשיבם למשפחותיהם. את הרשימות הטמינה בכדי זכוכית באדמה בגן ביתה. בסך הכול הצילה בדרך זו כ-2,500 ילדים יהודים.
ארישטידש דה סוזה מנדש - צרפת - 1885-1954
למרות שהוא פעל בצרפת, סוזה מנדש היה בעצם דיפלומט פורטוגזי, קונסול של ארצו בעיר בורדו. כשפלש צבא גרמניה הנאצית לצרפת, אלפי פליטים יהודיים ברחו לעיר הזו בתקווה להספיק לעבור את הגבול לספרד לפני כיבוש מוחלט. שליט פורטוגל הרודן סלזר נקט במדיניות של ניטרליות לכאורה למעשה הזה, אך מאידך הורה שלא להנפיק אשרות ל"זרים שנתינותם אינה מוגדרת או שנויה במחלוקת, לחסרי נתינות וליהודים שגורשו מארצות מוצאם". סוזה מנדש ניסה לפעול על פי הנהלים ולהעביר את בקשות האשרה שהגיעו אליו לליסבון, שם היה ניתן לבחון ולאשר אותן, אך הרוב הגדול של מאות המברקים שהוא שלח לא זכו למענה. באמצע יוני של שנת 1940 הוא החל לפעול בניגוד להנחיות ממשלתו; תוך שיתוף פעולה עם הדיפלומט הספרדי אדווארדו פרופר דה קליאחון ובעזרת הרב חיים קרוגר של קהילת בורדו, הוחתמו דרכוניהם של אלפי יהודים באשרות מעבר פורטוגליות.
כשהעיר בורדו הופצצה, סוזה מנדש עזב את משפחתו ונדד ביחד עם הפליטים לעיר באיון, שם המשיך להנפיק אשרות, לפעמים גם על פיסות נייר שהוחתמו בניגוד לנהלים. כשהממשל הפורטוגלי גילה על מעשיו נמסרה לו הוראה מפורשת לעצור, אך הוא סירב לפעול לפיה והמשיך להעניק אשרות ליהודים ומבקשי מקלט מלאומים אחרים, יותר מ-30 אלף בסך הכל, ואף הנפיק דרכונים פורטוגלים כדי למנוע את גירושם של פליטים למחנות ריכוז. כמות היהודים מתוך המספר הזה אינה ידועה כי אשרות רבות לא זכו לתיעוד רשמי. בסופו של דבר הממשל הפורטוגלי התנקם באיש האמיץ הזה, וכל משפחתו סבלה כתוצאה מכך. כשהביע הרב קרוגר את צערו על הסבל שנגרם לסוזה מנדש בעקבות מעשיו, ענה אותו קונסול: "אם מיליוני יהודים יכולים לסבול בגלל קתולי אחד (היטלר), קתולי אחד יכול לסבול בגלל מיליוני יהודים".
בתמונה: רשימה בכתב יד של פליטים שקיבלו אשרות יציאה ממנדש
אוטו ויידט - גרמניה - 1883-1947
חסידי אומות העולם רבים היו ממוצא גרמני, כמו למשל התעשיין הידוע אוסקר שינדלר, ומעשיו האמיצים ומצילי החיים של אוטו ויידט מזכירים במובנים רבים את אלו ששינדלר התפרסם בזכותם, אך כנראה שאת שמו אתם לא מכירים. אוטו היה הבעלים של בית מלאכה בברלין בו עבדו כ-30 יהודים עיוורים וחירשים בשנים 1941-1943 והם יצרו מטאטאים ומברשות, בין השאר עבור הוורמאכט, צבא הקבע של גרמניה הנאצית. כאשר הגסטאפו החל לעצור ולגרש את עובדיו היהודים, ויידט נאבק כדי להבטיח את ביטחונם של העובדים שלו על ידי זיוף מסמכים ושוחד קצינים גרמנים.
מאמציו של אוטו לא נפסקו לאחר המלחמה, והוא הקים בית יתומים וכן בית אבות עבור ניצולי מחנות הריכוז. הוא נפטר כתוצאה מבעיות לב שנתיים לאחר מכן וזכה לתואר חסיד אומות העולם לאחר מותו, בשנת 1971. עד היום ניתן לבקר בבית המלאכה שבו פעלו העובדים היהודים של אוטו, בו הוקם כעבור זמן מה מוזיאון להנצחת פועלו. בניין בית המלאכה ממוקם ברוזנטאלר שטראסה מספר 39 בברלין.
בתמונה: בית המלאכה של אוטו ויידט בברלין
צ'יאונה סוגיהארה - ליטא - 1900-1986
אם כבר הזכרנו את שמו של אוסקר שינדלר, הדיפלומט שתכירו כעת זכה לתואר "שינדלר היפני" בזכות העובדה שהוא הציל את חייהם של אלפים מפולין ומליטא במסגרת עבודתו בעיר קובנה. כבר בגיל 19 הוא עבר את הבחינות של משרד החוץ בארצו ונשלח ללמוד רוסית וגרמנית, מאוחר יותר הוא מונה לאחראי על רכישת מסילת הרכבת הצפונית במנצ'וריה והצליח לעשות זאת באופן שחסך לממשלתו הרבה כסף, אך הוא התפטר מתפקידו לאחר שגילה את זוועות הכיבוש היפני בסין. בשנת 1938 הוא גויס שוב למשרד החוץ ושנה לאחר מכן נשלח לליטא. בדומה לסוזה מנדש, גם סוגיהארה נתקל בבקשות לאשרות עבור פליטים יהודים שאותן ניסה להעביר הלאה ולאשר באופן חוקי ומסודר, אך נתקל בסירוב. בסופו של דבר הוא החליט לקחת על עצמו סיכון, והנפיק אלפי ויזות שהצילו כ-1,600 יהודים לכל הפחות, ויש גם הערכות שגורסות שמדובר ב-6,000. אתם מוזמנים ללחוץ כאן כדי לצפות בסרטון שיחשוף בפניכם פרטים נוספים על האיש המיוחד הזה.
הנסיכה אליס פון באטנברג - יוון - 1885-1969
אולי לא ידעתם זאת, אבל גם במשפחת המלוכה הבריטית יש חסידי אומות העולם, או לייתר דיוק חסידה. אליס הייתה נינתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ואמו של הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, בעלה של אליזבת השנייה, המלכה נכון להיום. היא נולדה חירשת וסבלה מחיים קשים שכללו אשפוז בשל סכיזופרניה ומגורים במספר מדינות שונות, עד שהגיעה לאתונה לאחר נישואים לנסיך היווני אנדראס בשנת 1903. במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה אליס צריכה להתמודד עם העובדה שבנותיה היו בצד הגרמני בעוד שבנה שירת בצי הבריטי. היא עבדה עבור הצלב האדום השוודי והשווייצרי, עזרה לארגן בתי תמחוי ובתי יתומים עבור האוכלוסייה הענייה ואף טסה לשוודיה על מנת להביא ציוד רפואי תחת מסווה של ביקור אצל אחותה, שהייתה נשואה לנסיך הכתר השוודי.
למרות שהנאצים הניחו שהיא "בצד שלהם", אליס התבטאה לא פעם נגד הנוכחות הגרמנית ביוון. כאשר ביקר אותה קצין גרמני ושאל אותה אם הוא יכול לעשות משהו בשבילה, היא ענתה לו כי הוא יכול להוציא את חייליו ממדינתה. בנוסף, ואולי חשוב מכל, למרות שהיא חיה בתנאים צנועים ואף מוזנחים, אליס הסתירה במשך תקופה ארוכה אלמנה יהודייה בשם רחל כהן יחד עם שניים מחמשת ילדיה, כדי שהם לא יגורשו מיוון יחד עם עשרות אלפי יהודים מקומיים למחנות ההשמדה של הנאצים. ב-5 בדצמבר 1969 נפטרה אליס בארמון בקינגהאם ללא כל רכוש, אותו תרמה לעניים ולפי בקשתה היא קבורה כיום בירושלים, בכנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים.
הכפר ניולנדה - הולנד
לא רק אנשים בודדים זכו לתואר חסידי אומות העולם, והכפר הקטן הזה שבצפון הולנד הוא דוגמה נהדרת לקבוצה שזכתה באופן כולל לזכות הזו בעקבות המאמצים שלה להסתרת יהודים ולהצלת חייהם. הכל התחיל בזכות ארנולד דאווס, בנו של הכומר המקומי, שהיה חבר במחתרת ההולנדית וגייס את תושבי הכפר להצלת יהודים. המחתרת הפנתה אליו משפחות יהודיות שקיבלו הודעות להתייצב לגירוש במחנה וסטרבורק, אך בסיוע של חברי מחתרת אחרים ובעזרת כל תושבי הכפר גורלם ניצל. דאווס וחבריו דאגו למקומות מחבוא ליהודים, למזון, לתעודות מזויפות ולתמיכה כספית, כל זאת ללא תמורה. כל בית אב הסתיר משפחה יהודית אחת או יהודי יחיד. משום שכל הכפר התגייס למעשה, איש לא הלשין על מפעל ההצלה הזה. 202 תושבי הכפר והסביבה הוכרו כחסידי אומות העולם ובשנת 1988 הוקמה ביד ושם אנדרטה לכבודם.
חוסה קסטיינוס קונטררס - שוויץ - 1893-1977
סיפורו של קסטיינוס מזכיר במעט את זה של דיפלומטים אחרים שעשו שימוש בסמכות שלהם להעניק אשרות ומסמכי אזרחות, רק שהוא עשה זאת בתמיכת ממשלתו ממדינת אל סלוודור, למרות שהמסמכים שהוא העניק היו מזויפים או חלקיים במקרה הטוב. הכל התחיל כשהוא מונה לתפקיד הקונסול הכללי של אל סלוודור בז'נבה שבעיר שוויץ, תפקיד אותו מילא בשנים 1941-1945. בתקופה הזו הוא התיידד עם איש עסקים יהודי בשם ג'ורג'ה מנדל שחשף בפניו את המצב האיום אליו נקלעו הוא, משפחתו וכל העם היהודי בשל עליית הנאצים. כדי להציל אותו, קסטיינוס העניק למנדל מינוי של קונסול כבוד וצייד אותו במסמכי זיהוי של אל סלוודור תחת השם חורחה מונטלו. בהמשך, מינה קסטיינוס את מנדל לתפקיד פיקטיבי של מזכיר ראשון בקונסוליה, וכעבור זמן קצר החלו השניים להנפיק תעודות אל סלוודוריות לעוד יהודים.
בניגוד לנציגי מדינות אחרות, מונטלו וקסטיינוס מסרו את התעודות מצילות החיים בחינם או תמורת סכום פעוט. בהתחלה הם עבדו בקנה מידה קטן מאוד, אך ככל שקצב השמדת היהודים הוגבר, כך גם הם הפכו לנועזים יותר. בשלב מסוים קלדניות אשר ישבו בקונסוליה בז'נבה עבדו יומם וליל כדי להכין את התעודות, ושלחו אותן באמצעות בלדרים להונגריה. כאשר היה חוסר בתמונות או פרטים, התעודות נשלחו כשהן עדיין לא מלאות ומאושרות, על מנת שמקבליהם היהודים ישלימו את הפרטים החסרים. עד שנת 1944 הונפקו ונמסרו ליהודי מרכז אירופה כ-13,000 תעודות אזרחות אל סלוודוריות, אשר לפי הערכות שונות הצילו את חייהם של 40,000-10,000 יהודים מהונגריה, בולגריה, צ'כוסלובקיה, פולניה ורומניה.
אליזבת איידנבנץ - צרפת - 1913-2011
איידנבנץ הייתה מורה בשווייץ ובדנמרק, עד להצטרפותה אל "Asociación de Ayuda a los Niños en Guerra", אגודה לסיוע לילדים במלחמה. במסגרת עבודתה בארגון הזה היא הגיעה לדרום צרפת, שם היא הפכה אחוזה נטושה בעיר אלנא לבית יולדות. ככל שהתוקפנות הגרמנית גברה ויחסם לאוכלוסיות שונות התדרדר, הגיעו לבית היולדות הזה יותר ויותר פליטים, ובעיקר נשים יהודיות. ממשלת צרפת של וישי הכריחה את הארגון שבו אליזבת הייתה חברה להצטרף אל הצלב האדום ולשמור את מדיניות הניטרליות, ובשל כך בית היולדות לא יכול היה לגונן על פליטים מדיניים. אך איידנבנץ החליטה להסתיר את זהותם של הפליטים כדי לעקוף את החוק…
בזמן מלחמת העולם השנייה איידנבנץ ועמיתיה הצילו בעזרת הפעילות שלהם בבית היולדות כ-600 ילדים ספרדים ו-200 יהודים מרחבי אירופה, למרות העובדה שהם הוטרדו על ידי הגסטאפו ופעם אחת אף נאסרו. רבים מהילדים והילדות שנולדו לפליטות שהגיעו להסתתר ולהגן על ילדיהן שעוד לא נולדו בבית האחוזה של איידנבנץ, קיבלו שמות בהשראת האנשים שהגנו עליהם, ולאיידנבנץ הם קראו La Senyoreta, הגברת.
בתמונה: אליזבת איידנבנץ (שנייה מימין בשורה שנייה) ליד האחוזה
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: